מחפש למי להשפיע

שאלה: מה החשיבות של ההשתתפות בהפצה החיצונית וההתכללות ברצונות של הקהל הרחב? אתה אומר שאם האדם מפספס את ההזדמנות שניתנה לו, בזה הוא גונב מעצמו את ההתקדמות.

תשובה: לא יכול להיות תלמיד רציני שאין לו "המשכיות" בקהל הרחב. כי אז לא יהיה לו הכלי הרוחני. אני חייב להיות מחובר לעליון, לבורא, וגם למדרגה התחתונה, כדי שיהיה לי ממי לקבל ולמי להשפיע. ואני בעצמי באמצע, זאת דרגת ה"בינה", ולמטה זאת ה"מלכות" שלי.

אי אפשר לעבוד ללא המדרגה התחתונה הזו. ככל שהיא יותר מסיבית ביחס אליי, ככל שהיא מושכת אותי ומחייבת אותי חזק יותר, כמו גוזלים עם פה פעור או ילדים שבוכים ודורשים מאימא, כך זה יותר טוב. אני צריך את הלחץ מהם, שיבואו אליי וידרשו.

בהתחלה אני בא אליהם, אולם בשלב מאוחר יותר הם באים אליי ומוציאים אותי מאיזון. ואז לא נותרת לי ברירה אלא להעלות את החסרונות שלהם לבורא. הם מבקשים אוכל, שלום המשפחה, ואני מבקש מהבורא את "האור המקיף".

אני זקוק להם, כי עם מה עוד אני אפנה לבורא? אסור לבקש עבור עצמי, מכוון שאני דרגת "בינה" ולא יכול לדאוג לעצמי. אם אני לא אקבל חסרונות מבחוץ, לא תהיה לי אפשרות לפנות לבורא.

לכן ההפצה היא הכרחית לטובת האדם. אחרת הוא לא יעלה מ"ן ולא יקבל מלמעלה שום דבר. דרגת ה"בינה" היא ניטראלית לחלוטין, היא לא רוצה כלום. זאת השפעה חלוטה, "חפץ חסד". לכן אנחנו חייבים לצאת לאנשים.

העולם שלנו מנוהל לחלוטין מלמעלה, ואנחנו בקלות היינו יכולים לסחוב אותו אחרינו אפילו עם אותו הכוח הרוחני שיש בנו עכשיו. אבל בכוונה נוצרה הכבדות הזאת, כדי שאנחנו נבקש את האור העליון עבור האנשים. בגלל זה נשלח להם כל כך הרבה סבל, ובגלל זה כל העמים מאשימים את ישראל בבעיות שלהם.

אנחנו צריכים להתכלל ברצונות של כולם, לבקש מהבורא עבורם ולהעביר את תשובתו לאנשים כדי שיהיה להם טוב. ואז הם יהיו תלויים בנו, כי הרי אנחנו מעבירים אליהם את האור העליון, את המילוי, את הכוח, את הדרך. עד שאנחנו לא נחבר את כל השרשרת הזו, שבה אנחנו באמצע, הבורא למעלה והנבראים למטה, עד אז יהיה רע גם לנו וגם לעולם.

לכן ההפצה כל כך חשובה, ובלעדיה אין לנו מה לעשות ואי אפשר להתקדם. אני פונה לכל התלמידים שלי בכל העולם. אתם חייבים להבין את השרטוט הפשוט הזה!

כל אחד חייב לצאת להפצה, כמו שכתוב: "הרבה למדתי מרבותי, יותר מחבריי, ומתלמידיי יותר מכולם".

"ללמוד", זה אומר, לקבל חיסרון ולבקש עליו מילוי מלמעלה. הכול מקבלים רק מלמעלה.

כשאני יוצא לאנשים אני מרגיש שאני חייב למלא אותם כי אני הבטחתי להם. אלה לא הבטחות של פוליטיקאים לפני בחירות שבדרך כלל נשכחות למחרת. כאן אתה לא תוכל לשכוח את ההבטחות שלך, כי הרי אתה ספגת בתוכך את החסרונות שלהם וחייב לעבד אותם לדרישה לאור.

אתה נמצא בפחד וחרדה, הרי חוץ מ"האור המקיף" שום דבר לא יעזור להם. אתה בעצמך לא מסוגל לתת להם את מה שהם דורשים. אין לך שום דבר, וזה מחייב אותך להעלות תפילה. אי אפשר אחרת להתקשר לבורא.

זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אהבת הבריות מכוונת כלפי מטה, כלפי האנשים, ואהבת ה" – כלפי מעלה, ואחת לא יכולה בלי השנייה. אין לך עם מה לפנות לבורא חוץ מהחיסרון הזר.

ההפצה היא מתנה מלמעלה. פתאום ניתנה לנו הזדמנות כזו. כשאנחנו יוצאים לאנשים זרים ומסבירים להם שאנחנו חייבים להגיע לאיחוד, אנחנו מקבלים מהם צורך לפנות לבורא, אף על פי שרצונותיהם הם לגמרי ארציים.

מתוך השיעור על פי המאמר של הרב"ש, 14.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הבאתי לכם חלק מהנס
תעבוד, כאילו שהאגו בהרדמה
במידת היגיעה, השׂכר