הבדידות מחזיקה אותנו במצרים

שאלה: מה מעכב את האדם יותר מכל לצאת ממצרים?

תשובתי: האדם שוכח שרוחניות מקבלים בתוך החיבור. ואז זו יוצאת עבודת מצרים. אם אתה עובד לבד, אז אתה נקרא עבד פרעה.

צריך תמיד לבדוק את עצמנו כלפי הקבוצה, אין לנו מערכת אחרת של קנה מידה. נתנו לנו כלים, חסרונות שבורים, שמפוזרים בין כולנו, כי כל אחד כלול מכולם. ולכן אנחנו לא מבינים מה קורה. אנחנו צריכים להתחיל לסדר את עצמנו בקבוצה ולהביא אותה לצורה של "פרצוף רוחני".

הצורה הזאת צריכה להיות כזאת, שבתוך הנשא הזה יתגלה הכוח העליון, הבורא. זאת כל העבודה שלנו: לבנות עשר ספירות, לא תשע ולא אחת עשרה, לא יותר ולא פחות. כל הבריאה מורכבת מעשר ספירות.

צריך למצוא את המקום שלנו ב"פרצוף" הזה, של אלה שרוצים להתחבר ביניהם בהשפעה. זה תואם ל"גלגלתא ועיניים", לבחינת "ישראל". וכל השאר זה אח"פ שמצטרף אלינו ועוזר לנו. איך אנחנו יכולים לגדול? – אנחנו גדלים על ידי האח"פ, בעזרתו. ככל שהאח"פ יותר גדול, כך יותר גדול יכול להיות החלק שלנו של גו"ע מעליו. כך אנחנו נבנה עביות גם בגו"ע ואחר כך תתחיל העבודה גם עם האח"פ האמיתי.

מתוך שיעור על המאמר של הרב"ש, 16.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לברוח לא מעבודה, אלא מעצמך
ללא גלות אי אפשר להשיג את הגאולה
גאולה, זה חיים, ועבדות, זה מוות