ללא אדם, אין בורא, וללא בורא, אין אדם

"אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו (קורבן בקר) לרצנו לפני יהוה." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת "ויקרא", פרק א', פסוקים ג').

"לרצונו", מסמל, על ידי ההחלטה שלו שאליה האדם מגיע, בכך שחוקר איזה מהרצונות שלו כבר מוכן בלא סייג לעבוד בעל מנת להשפיע לאחרים ללא איזו שהיא תועלת לעצמו.

הוא צריך לבדוק את כל הרצונות שלו, באיזו דרגה שהם לא יימצאו, לדרג אותם ולקבוע עד לאיזו דרגה הוא יכול להקריב ומעל איזה מהם הוא לא מסוגל.

זוהי עבודה מדויקת מאוד שבמהלכה אנחנו משיגים את הטבע הפנימי שלנו ביחס לבורא ורואים שיכולים במשהו להידמות לו אבל רק בדרגה מסוימת, וכל השאר בתוכנו זו בהמה שאותה אנחנו צריכים להקריב.

בזה אנחנו קובעים את הדרגה שלנו, ובעבודה עם ה"מסָכים" האנטי אגואיסטיים בונים בתוכנו סולם רוחני. באופן כזה אנחנו מכירים את כל הסכימה ועובדים באופן פעיל בהידמות והשתוות לבורא. באותה המידה שבה אנחנו יכולים להידמות לבורא, אנחנו כביכול מחליפים אותו, אין בורא, נשאר האדם.

שאלה: תמיד מפחיד אותי כאשר אתה אומר: "אין בורא, נשאר האדם". כי אנחנו כל הזמן מתכוונים שהוא קיים, והעולם מתקדם לעברו.

תשובתי: לא. אנחנו מדברים רק על מה שמשיגים. אם עכשיו אנחנו לא מרגישים אותו, אז האם הוא קיים או לא?

הבעיה העיקרית היא, שקיימות איזה שהן אקסיומות, התחלות, שהוכנסו לתוכנו מלידה, שאותן אנחנו פשוט צריכים לשרוף בתוכנו. ואחת מהן היא קיום הבורא, כי ההצהרה הזאת מרמזת על כך שאנחנו כבר נמצאים איתו באיזה מגע, ולא צריכים לבנות, לקבוע ולפסל את המהות הזאת!

ללא אדם, אין בורא, וללא בורא, אין אדם! לכן הבורא נקרא "בוא וראה". ואם אנחנו לא באים ולא רואים, אז הוא לא קיים.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 13.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הקרבת קורבן, זו התקרבות לבורא
אחווה כוללת
קורבנות שמקרבים אותנו לבורא