בלי הגבלות אין בריאה

"ולמה אמר להם משה בואו ונעסק במשכן ונחשב לפניכם, אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו, שנאמר (שמות לג, ט) והביטו אחרי משה, ומה היו אומרים, רבי יוחנן אמר אשרי יולדתו של זה, ומה היא רואה בו, כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו, כל ימיו הוא משלם להקדוש ברוך הוא, זהו: והביטו אחרי משה. רבי חמא אמר היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם, וחברו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר. כששמע משה כך אמר להם משה, חייכם, נגמר המשכן אתן לכם חשבון. אמר להם בואו ונעשה חשבון, הוי: ואלה פקודי המשכן." ("מדרש רבה", שמות, פרשת "פקודי").

מדובר על אדם אחד. גם העם, גם המרשיעים את משה, גם בנו וגם הבורא, כל אלה הם התכונות הפנימיות שלנו. כל מה שנמצא מחוץ לנו, מוטבע בתוך הכרתנו שבה אנחנו מרגישים את תמונת העולם וכל מה שקורה מסביבנו.

לכן, רק באדם שנמצא בדרגת "משה" (זאת דרגה רוחנית מאוד גבוהה) מתעוררים מצבים כאלה, מתחילות להתעורר בו סתירות שונות. אבל לא יכול להיות אחרת בזמן בניית הכלי של המשכן, כי תמיד מתעוררים כאן מכשולים גדולים גם באיכות וגם בכמות. כי דווקא בזכותם, על סמך המכשולים ואחרי התיקונים נבנה כלי התפיסה לגילוי הבורא. בעולם שלנו אנחנו לא מתארים לעצמנו עד כמה ההתנגדות עוזרת לבצע פעולות.

תארו לעצמכם כמה קשה לבנות בחלל שאין שם שום התנגדות בצורת כוח המשיכה, כמה קשה לפעול לאדם שלא נמצא בין שני הכוחות, אלא עובד רק עם כוח אחד. אז יש צורך להשתמש במשקולות או במגנטים כלשהם שיוצרים את כוח המשיכה ולעבוד עמם, כי בלי פעולה והתנגדות אנחנו לא נצליח. לכן, שני הכוחות בעבודה הרוחנית עוזרים לנו להתמצא בדרכנו.

ידוע, שטיל שמכוון למטרה צריך לנוע ביחס למשהו. הוא כל הזמן בודק האם הוא לא סטה מהמסלול, כי דווקא על ידי הסטיות הקטנות הוא מתקדם בכיוון הנכון. אותו הדבר בעבודה הרוחנית. רק בזכות ההפרעות אנחנו מתקדמים. כפי שנאמר, "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", כי דווקא הרע דוחף, מעורר ועוזר לנו להתקדם. אנחנו בודקים את עצמנו יחסית אליו.

לכן, אנחנו צריכים להבין בצורה מדויקת את שלמות מטרת הבריאה, שאינה יכולה להיות מורכבת רק מתכונות חיוביות. גם ההפרעות, אפשר היה לכנותן "חיוביות" אילו לא היה קיים גם הכוח השלילי.

בלי הפרעות אי אפשר לבנות כלום. אם למשל אני בונה קיר, מניח לבנה אחרי לבנה, אני חייב לראות כיצד אני מניח אותן כדי שהקיר יהיה ישר. אני משתמש בפלס מקביל וניצב ובעזרתו בונה את הקיר. צריכות להיות הגבלות! בלעדיהן אין בריאה.

אם אין התנגדות, אז זאת דרך לא נכונה. בכל פעילות: בלימודים, בעבודה בחיי היומיום חייבת להיות פעולה ותגובה שביניהם אנחנו בונים את "הקו האמצעי".

דווקא בגלל זה מתארים בתורה מצבים דרמטיים המבוססים על התנגשויות בלתי פוסקות. כי בכל דרגה חדשה אנחנו צריכים להרגיש את גילוי הדרגה השלילית הבאה וכלפיה לבנות את הדרגה החיובית. איך אפשר לעבוד אם אין לנו אפשרות להפוך דבר שלילי לחיובי? אז אין סיכוי לבנות משהו.

אם אנחנו פועלים בצורה נכונה, אז אנחנו זקוקים לשלילי כמו לחיובי. תארו לעצמכם שבמקום תאורה נקודתית בחדר, היה קיים רק אור בלי צללים, בלי מעברי צל ואור. בלי הגבלות כאלה אנחנו לא היינו מסוגלים להרגיש, לראות, לחוש או להתמצא.

לכן, משה שבתוכנו מאוד שמח במצבים של מחלוקת ומנצל אותם בצורה נכונה. הוא בונה משכן, והוא מודע לכך שהתכונות האלה קיימות בו, ואחרי שהוא מסיים לבנות את המשכן הוא מתחיל לעבוד איתן.

העיקר שההגבלות בונות את קווי המתאר של הכלי הרוחני שלנו שבו אנחנו מגלים את הבורא. מדוע נאמר שאפשר לברוא את הכלי הרוחני רק בעזרת האותיות י-ה-ו-ה? מפני שהן הגבלה.

השם י-ה-ו-ה הוא השלד שבו אנחנו מתחילים להרגיש את אור הבריאה, אחרת לא יכולים להרגיש אותו. גם עכשיו הוא נמצא סביבנו, אבל אנחנו לא מרגישים אותו, כי אין לנו בעזרת מה להגביל אותו, בתוך מה לקבל ולהרגיש אותו.

ברגע שההגבלות תהיינה דומות לאור גם במובן החיובי וגם השלילי, אז אנחנו נתחיל בהדרגה להרגיש את האור ובסופו של דבר נגלה אותו. לכן, ההגבלות שמשתמשים בהן בצורה נכונה נחוצות כמו הכוחות החיוביים. כי למעשה הן אינן שליליות, אלא כך הן נתפסות על ידינו יחסית לכוח אחר. לכן, אם האדם בונה את חייו בצורה נכונה, אז הוא יצליח בגדול.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 16.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אוהל המועד (המשכן)
ליצור מעצמי אדם
הכיוון לתכונת ההשפעה