ובכן, יוצאים להפצה!

שאלה: כיצד ההפצה מפתחת את הרצון שלנו בצורה איכותית?

תשובתי: בזכות ההפצה אני הופך להיות המשפיע. אין פעולה אחרת בעולם שלנו שתעשה אותי דומה לבורא מלבד ההפצה.

אני נוסע בערב למקום כלשהו, מעביר שם סדנה, הרצאה, מדבר עם אנשים ובהדרגה מקרב אותם לחיבור ביניהם, מעודד אותם לחשוב על משמעות החיים, מסביר להם כיצד אנחנו יכולים לשפר את החיים הגשמיים שלנו.

החיים הגשמיים זה רק תירוץ כדי להיכנס להשפעה הדדית. הרי, כל העולם הזה הוא רק תירוץ, המניע הפנימי להתחיל לבנות מעליו את היחסים הנכונים. ואני מסביר לאנשים, כיצד בעקבות בניית היחסים הנכונים בינינו אנחנו נתפטר מכל הצרות והבעיות.

חשוב להם מה יהיה איתם בעולם שלנו. הם רוצים שאני אצייר להם את התמונה של המחר המופלא. ואני חייב לצייר להם את העתיד המופלא שיבוא אם אנחנו נהיה יותר מחוברים זה לזה. בשביל האנשים חיבור זאת פשרה בעל כורחה, האמצעי לשפר את העתיד הגשמי. ובשבילי החיים הגשמיים זה משהו זמני, רק הגירוי, התירוץ, הסיבה לעלות למצבים רוחניים.

כלומר, המטרות והאמצעים שלנו ושל הקהל הם הפוכים, אבל זהו ההבדל בין המדרגות: בשבילי במדרגה העליונה המצב הוא כזה, ובשבילם במדרגה התחתונה הוא אחר. אבל אני קולט את הרצונות הגשמיים שלהם, וכדי לממש אותם אני מציע להם לבנות בינינו יחסים יותר טובים, ואנשים כבר מתחילים לחשוב על שיפור היחסים, הרי בלי זה החיים הגשמיים לא ישתפרו.

אני לוקח את הרצון שלהם לתקן את היחסים בין כולם ודווקא אותם אני מעלה למדרגה שלי. ומהמדרגה שלי אני כבר מעלה את הרצונות האלה לרמת היחסים בין בני אדם ששייכת למחשבת הבריאה, ואני מבקש מהבורא לתת לנו כוח כדי שנוכל להתחבר, ושהחיבור בינינו ירפא את אותם הפצעים שכואבים לאנשים. הרי, העובדה שהם מרגישים מכות, זה סימן של חוסר קשר בינינו, ובצורה כזאת כולם מגיעים להרמוניה. האדם הפשוט מגיע למידה מסוימת של חיבור עם האחרים ומילוי גשמי. ואני מקבל את האפשרות להשפיע לו ובזה להשפיע לבורא. והבורא נהנה! כלומר, כל שלושת המדרגות האלה התקדמו לצד הטוב. כך אני מעצים את תהילתו של הבורא בעולם.

ובכן, יוצאים להפצה! ולפני זה, משפילים את עצמינו בפני פעולה זו ומתעמקים בבירורים כדי להבין במדויק:

• לשם מה אנחנו עושים את זה,
• מה האנשים רוצים,
• מדוע אנחנו חייבים לספוג את הרצונות שלהם,
• כיצד אנחנו יכולים להבטיח להם שנספק להם חיים טובים רק בתנאי החיבור בינינו,
• כיצד אני מתחיל להרגיש שאני חייב להביא מילוי לאנשים,
• מדוע אני זקוק לקבוצה בשביל זה, הרי, אחרת אני לא אוכל למממש את תפקידי בהפצה,
• ואיך אנחנו זקוקים לבורא בעניין זה.

למעשה, אני יצאתי לאנשים פשוטים שהתלוננו על הצרות הגשמיות שלהם, ולבסוף אני מרגיש שללא עזרתו של הבורא אני אבוד לגמרי. האנשים מעצבים בתוכי את החיסרון הזה – את הצורך בבורא! הרי אני רואה שאני בעצמי לא יכול לתת להם שום דבר אם הבורא לא יעזור לי.

כך אנחנו למעשה מתקשרים עם הכוח העליון באמצעות העם. לכן, אנחנו חייבים מאוד להעריך את העבודה בהפצה, הרי דווקא היא נותנת הזדמנות לעלייה הרוחנית.

מתוך השיעור על "הקדמה לספר "פנים מאירות", 06.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ההפצה מחייה את האדם
הבטחת האור
כמו רשת הרוחשת דגים