קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אם אני מקבל את כל האי סדר המתרחש בעולם ובחיים שלי באור של ההשפעה, ולא בקבלה, אז הכול פתאום מסתדר, מתחבר ונעמד במקום. אך אם אני מסתכל על זה בצורה אגואיסטית, אני רואה המון בעיות וייסורים רבים. עליי להתחיל להתייחס לכל באהבה, וכל התמונה פתאום תסתדר ותתאחד.
הרי הקלקול הוא לא בעולם החיצוני, אלא בתוכי. כל העולם זה הצל (ההעתק) שלי, ולתקן צריך רק את היחס שלי אליו, כאל מושלם. כל מה שאני רואה בעולם כשלילי, זה סימן של חוסר התיקון שלי עצמי, וזה שייך לכל דבר: לטבע הדומם, הצומח והחי, ובמיוחד ליחסים בין החברים.
אם אני מקבל באמונה למעלה מהדעת, שכל הקבוצה, החברים, כל העולם הם מושלמים, ורק אני אינני שלם, אז אני מתחיל לחשוב רק על התיקון שלי. חסר לי רק החיבור איתם, בזה התיקון שלי, עד שלא נהפוך להיות לאחד שלם. זה נקרא אהבה לזולת.
כלומר, אני יכול להתחיל לעבוד! לכן נתנו לנו אשליה, שאנחנו נמצאים בעולם הזה, כדי שאנחנו נתחיל את הדרך לאיחוד. אך עדיין איננו מוכנים לעבוד כך עם כל העולם, לכן ניתנה לנו הקבוצה לצורך העבודה הזו. הקבוצה משקפת את המצב המתוקן שלי, כמו שאומרים: הקבוצה היום, זה אני מחר.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "אהבת ה' ואהבת הבריות", 05.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
משקפת בדרך אל המטרה
מה עלינו לתקן ?
=====אם כן,אז כיצד להכיל אכזבות?!!!
===== כיצד להכיל חוסר הבנה ?
===== (שאלה מהביקור בכפר הנשיא)אנו לומדים על ימין ושמאל – להתאזן ביניהם, על למטה למעלה – להתמצא בהם, אבל כיצד לעריך את ה"לחיצה על הדבשה": לשחרר או להוסיף, לעצור או לתת פול גז וכו'. ע"מ להמנע מהגזמה או הפסד!!!???