קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: לפני השיעור אני חושב על הבורא, ביום אני חושב על החיבור עם הקבוצה. איפה משתלב כאן המאור המחזיר למוטב, שעליו צריך לחשוב?
תשובתי: המאור המחזיר למוטב נמצא בכל המרווחים: בין הרצון שלי להגיע למצב כלשהו, לבין ההגעה למצב. המאור המחזיר למוטב נמצא גם בין הרצון העכשווי שלי לבין הרצון הנכון שצריך להיות אצלי.
המאור נמצא בין חוסר הקשר שלי עם הקבוצה, חוסר המשיכה וההכרחיות בה, לבין מצב של השתוקקות, כאשר אני נמשך לקבוצה מעודף החשיבות שלה.
בכל מקום ובכל דבר צריך להיות נוכח המאור: גם בבניית הכלים הרוחניים, גם בבניית ה"צמצום", ה"מסָכים", הכוונות, כלומר בכל דבר צריך לחשוב רק על המאור. כל שינוי של רצון ותיקון הכוונה אפשריים רק על ידי המאור. חוץ ממנו לא פועל שום דבר, לא בכיוון הרע ולא בכיוון הטוב. אנחנו רק צריכים כל פעם להוסיף מרכיב משלנו, אבל מבלי להכתיב למאור מה בדיוק הוא צריך לעשות.
מאיתנו מגיעה רק הנחיצות בשינויים, כמו מתינוק שרוצה שיתנו לו משהו. הוא לא מציע שום בירורים חכמים, איך בדיוק צריך לעשות, מה צריך לשנות ובאיזו מידה. הוא לגמרי תלוי בגדול.
ואת התלות הזאת אני מבטא בחברה, עד כדי כך, שאני לא קובע למאור איך הוא צריך לפעול ומה עליו לעשות. החיסרון שלי שהתגלה מספיק כדי להידבק בעזרתו לקבוצה עוד יותר, ואת כל היתר עושה המאור. יכול להיות שהוא בכלל יזרוק אותי לאיזה שהן אבחנות חדשות, למימד לא ידוע, זה עניינו.
אני משתמש במרכיב היחידי שתלוי בי, שזה החיבור. ואני אפילו לא בונה את כל השרשרת הזאת: איך החיבור המיוחד שלי עם הקבוצה ישפיע על המאור המחזיר למוטב, אני לא קובע אף פעם שום דבר, כי אני תמיד נמצא בדרגת עוּבָּר ביחס למצב החדש ומכין את עצמי לאי ידיעה מלאה. מקסימום, אני יכול להיות במצב של קטנות, כמו ילד קטן…
ידיעות קודמות בנושא:
המצב שלנו מצוין!
חרטה מושכת אור
שאלה חדה
