קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: התפילה צריכה להיות עבור הקשר שלי עם החברים. כלומר, ההרגשה הזאת עצמה על חוסר הקשר, האם זוהי התפילה?
תשובתי: תפילה, זו לא ההרגשה שלי ביחס למישהו. תפילה נקראת, שאני גיליתי מה אני צריך לשנות בי ואני פונה לבורא כמו לשותף שלי, שהוא הגבוה והקובע, כדי שהוא יתקן את היחס שלי לבריאה. כי ברגע שאני רואה משהו רע, אני באופן אוטומטי מרשיע אותו, את הבורא. ואני בשום פנים ואופן לא רוצה להרשיע אותו.
התיקון אפשרי רק מפני שאני לא רוצה להרשיע את הבורא בזה שהבריאה נראית לי כזאת לא מתוקנת ורעה, אבל לא מפני שאני או הזולת יפסיקו לסבול ויחיו טוב, או להיפך, שאני רוצה שיסבול או ימות מפני שעדיף שרשעים כאלה לא יחיו. זה לא ענייני, ואני לא צריך לקבוע במקום הבורא מה שיקרה לו.
אני לא מבקש על התיקון שלהם, אלא רק על תיקון הראייה שלי. כי הרע שאני רואה לפניי זה מפני שכל הפוסל במומו פוסל. צריך כל פעם לעבוד על הנקודה הזאת, לחדד ולברר אותה יותר ויותר. וכאשר אני אחדד בצורה מדויקת את נקודת הראייה הזאת על העולם, אני פתאום אראה שבכל העולם שורה רווחה והכול מסודר, הכול יפה וטוב.
הבורא מסדר את כל העולם בהרמוניה שלמה ורק בכוונה מראה לי פעם פה ופעם שם איזה כתם מטושטש. כך הוא משחק איתי, בכך שמצייר לי שכאן משהו מעוות וגם שם, וכולי. אבל כל זה כדי שאני איישר את עצמי, ואז כל התמונה הזאת תיראה אידיאלית.
התמונה היא תמיד אחת, תמונת עולם אין סוף, אבל אני קולט את האין סוף בתוך המערכת האגואיסטית שלי ולכן במקום אין סוף אני רואה את העולם הזה.
ידיעות קודמות בנושא:
להתפלל = להתחנן ללב שלי שיידלק
איך לבקש כדי שיתגשם
החוצפה של התפילה
