קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", סעיף ס"ט:
"ובהיותו, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה – נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע."
ובכן, הכול תלוי בלהעדיף פנימיות על חיצוניות. שני החלקים האלה הם הכרחיים: גם בתורה, גם בפעולות, גם בכוונה, גם ברצון, במה שלא יהיה. אנחנו תמיד צריכים להבדיל, מה כאן יותר פנימי ומה יותר חיצון, ולהעדיף זה על פני זה.
על ידי זה האדם מכוון את עצמו למטרה הנכונה ומתקדם קדימה. למעשה, אין לנו עיסוק אחר, אלא בכל רגע של קיומינו להעדיף פנימיות על חיצוניות. לברר מה זו פנימיות ומה זה חיצוניות, ולהעדיף זה על פני זה.
האדם הוא כמו דיפול, או כמו מחוג של מצפן. ואני מעדיף שהמחוג כל הזמן יראה על רוחניות, מזה שמגביה אותה על פני הגשמיות. כל מה שיותר קרוב להשפעה, לפנימיות הקבוצה, לפנימיות העולם, לריכוז המאמצים שלי, תמיד צריך להתעלות על פני הדברים הגשמיים.
בעצם, רק הבירור הזה נדרש ממני בכל רגע ורגע, ולא יותר…
שאלה: איך מחשבת הבריאה משתלבת בחלוקה הזאת לפנימיות וחיצוניות?
תשובתי: איך מחשבת הבריאה הייתה יכולה להתממש אם לא הייתה לנו בחירה להעדיף פנימיות על חיצוניות? בזה אנחנו מקיימים אותה.
כי מחשבת הבריאה זה להיטיב לנבראיו, להביא את האדם לדרגת הבורא כדי שהוא יהפוך להיות עצמאי וגם יהיה כמו הבורא. וזה כבר שני הפכים: איך אפשר להיות עצמאי ובאותו הזמן דומה לבורא? יש כאן סתירה פנימית. ולכן אנחנו תמיד הולכים ב"אמונה למעלה מהדעת", בהשפעה למעלה מהקבלה.
החיצוניות קרובה לאגו שלי, זה החיים שלי: אני רוצה שהאהבה העצמית שלי, הרצון לקבל שלי תמיד יתמלא ויהיה לו טוב, אני רוצה להרגיש בו נוח וטוב, שהכול יהיה רגוע ויפה. פנימיות, זו השפעה, דאגה לזולת, דבקות בחברה וברב, ודרכם, דבקות לכיוון לבורא.
ואם אני לא מעדיף זה על פני זה, אז איך אני אבחר? איך אבנה את עצמי? זאת כל העבודה שלי. בלי זה אני לא אוכל לתת לעצמי שום צורה.
בזה שהאדם רוצה לרכוש צורה הוא מזמין את המאור המחזיר למוטב, והוא מבצע את העבודה. אבל ללא השתוקקות עצמית מצד האדם, אין עצמאות ואין השגת הבורא, כי אין כלי, אין רצון.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, 03.03.2014
ידיעות קודמות בנושא:
להעדיף פנימיות
תחלק את עצמך נכון
נקודת משען
