מתוך החושך לזעוק אל האור

"והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה: וראה כל העם את עמוד הענן עמד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו." (תורה, ספר "שמות", פרשת "כי תשא", פרק ל"ג, פסוקים ט' – י').

ברגע שהבורא מתקרב לאדם, הרצונות האגואיסטיים משתטחים, כלומר משתחווים בפני תכונת ההשפעה. אבל כדי שהבורא ירד אלינו דרושה הכנה נכונה.

הכול תלוי בהתעוררויות ובפעולות שלנו, שכתוצאה מהן הבורא יורד אלינו בהדרגה ואז הרצונות שלנו משתנים.

שאלה: האם החרדה והדאגה שאותן אנחנו מרגישים בעבודה שלנו מהוות אינדיקטור (מדד) להתקרבות של תכונות רוחניות?

תשובתי: בעיקרון, אלה הן תכונות לא טובות, כי במציאות, המצב הנכון זה מצב של שמחה שצריך להיות בזמן הירידות. דווקא בזה אנחנו יכולים לבדוק את עצמנו: האם אתה מקבל בשמחה את הלילה, את החושך, שמאפשר לך להתעלות? האם אתה יכול מתוך החושך לזעוק לאור?

לכן כל דאגה צריך להעביר לשמחה. איך יכול להיות אחרת, אם הכול נובע מהבורא ורק לצורך ההתקדמות שלנו? כדי להצליח בזה דרושה תמיכה של הסביבה, של הקבוצה. ואם היא קיימת, לא צריכות להיות בעיות. העיקר, לא להתעכב בשלבים האלה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 16.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להתחבר לדרגת "משה"
המדד של העבודה הפנימית
נקודה נסתרת בתוך אוסף הרצונות הגשמיים