קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמרו של בעל הסולם, "כל המצטער עם הצבור" ("פרי חכם", שיחות): "במדה שאדם מודד, מודדין לו", פירוש, כפי גודל נקב הכלי, דהיינו, בית קיבול ותוך שלו, אותו חסרון יתמלא תמיד, לא פחות ולא יותר.
לכן עובד ה', שאינו מצטער עם הצבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלקיות הכללי בסוד נחמת צבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו.
מה שאין כן, המצטער עם הצבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלימות, דהיינו, נחמות כלל ישראל, כי חסרונו חסרון כללי. לכן גם השפע קדושה, היא כללית.
ובזה תבין ענין מה שכתוב "צדיקים אין להם מנוחה", פירוש, כיון שהשפע מתברך לפי מדת החסרון והגעגועים של הצדיק, באותה המדה לא פחות ולא יותר, אם כן, מתאמצים תמיד להעמיק ולהרחיב הבית קיבול שלהם, כי למשפיע אין שום מדה, רק למקבל. אם כן, כל מגמתם בחייהם, להתחזק ולהשתוקק ולעשות להם, בית קיבול ותוך, כדי לגרום נחת רוח בהרחבת גבול הקדושה."
הכלי דקבלה הוא מוגבל, והכלי דהשפעה הוא בלתי מוגבל. הכול תלוי באדם. באותה המידה שהוא משתדל להרחיב את הכלי דהשפעה שלו, כך הוא מקבל עזרה מלמעלה. אם הוא באמת מעוניין בתיקון ומשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו, אז הוא תמיד יוכל להגדיל את הכלי, כלומר להגדיל את החיסרון להשפעה. בהתאם למאמצים הללו פועל עליו המאור המחזיר למוטב ומתקן את הכלי שלו, מכין, ואחר כך ממלא אותו. לכן, נאמר: "צדיקים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא", כלומר, לא במדרגה הנוכחית ולא במדרגה הבאה, ותמיד תהיה להם האפשרות להתקדם.
המפתח והיסוד להתקדמות הוא "להצטער עם הציבור". כלומר, את החסרונות הנוספים, את הצורך בהשפעה אפשר לקבל רק מהסביבה. אין מקום אחר, אלא רק הסביבה שהיא המקום היחיד שממנו אפשר לשאוב בלי הגבלה וכתוצאה מזה להתקדם.
לפי זה אפשר להעריך מיד כיצד האדם רואה את התקדמותו בחיים הרוחניים. בימינו זה כבר מתייחס לכולם, לגברים ולנשים. תלוי אם האדם מתבודד וחושב שהוא יתקדם רק בזכות הלימודים, או שהוא משתתף בכל הכוח בהפצה, בחיי הקהילה, מתחבר עם הקבוצה. אם כל זה אינו מתקיים, אז בוודאי שהוא לא יוכל לצבור חיסרון להשפעה, להגיע לתפילה ולקבל כלי מוכן. האור נמצא בשפע, לכן הוא ימלא מיד את הכלי ברגע שהוא יופיע.
בעל הסולם כותב: "במדה שאדם מודד, מודדין לו". הרי האדם בעצמו מודד כמה להשתוקק להיות בתוך הכלים דהשפעה ולהתמלא באור. הכול תלוי רק בו, בהכנת הכלי שלו. ההשתתפות בצער הציבור הוא המפתח לגילוי הבורא.
בעל הסולם כותב במאמר "מתן תורה" על בני ישראל בזמן שהיו במצרים, שברגע שהם התחילו להשתתף הדדית בצערם הם הפכו לעם אחד שסבל ביחד משעבוד ועבודת הפרך אצל פרעה. פרעה קירב את בני ישראל לבורא, כפה עליהם ייסורים יותר ויותר גדולים, וכתוצאה מכך אילץ אותם להתחבר. כי הם ראו שרק בזכות החיבור הם יכולים להינצל ולצאת ממצרים. רק כך האדם מקבל חיסרון נכון.
מסתבר, שיש לנו אפשרויות בלתי מוגבלות להתקדם, מכיוון שכל העולם כבר זקוק לתיקון. תמיד יש לנו הזדמנות להשפיע לקהל הרחב, לעסוק יותר ויותר בהפצה בלי שום הגבלה. אנחנו נקבל חסרונות מהאנשים ונתקדם כל פעם לפניהם כדי להיות המורים שלהם ולשרת אותם. כך אנחנו נתקדם לקראת כלים דהשפעה יותר ויותר גדולים.
כל הצער צריך להיות מכוון רק לדבר אחד, והוא, לספוג חסרונות נוספים מהסביבה הקרובה או מהסביבה היותר ויותר רחבה, עד שכל העולם נכלל בתוך הכלי שלי. זאת המגמה של כל השבירות, כלומר הקיום של כל המצוות. הכול מתממש רק דרך בניית החיסרון להשפעה.
אנחנו רואים בימינו, שכל העולם יחד איתנו כבר מסודר כדי לגלות את החיסרון להשפעה הדדית. כך אנחנו בונים מקום לגילוי הבורא כדי לגרום לו נחת רוח. כל זה יקרה אל מול עינינו.
ידיעות קודמות בנושא:
אני מסתכל על העולם ומצטער על הייסורים שלו
כל המצטער עם הציבור זוכה לנחמה
עולם של רחמים גלויים ללא שום רוע
