המשימה ניתנת לביצוע

כנס החינוך האינטגרלי, סדנה מס' 5

שאלה: איך אני יכול לעזור לקבוצה להפוך ל"כדור פטל"?

תשובתי: אתה צריך לדאוג לזה, כמו אדם שבו תלוי הכול. וזה באמת כך. הבעיה שלנו היא שאנחנו חושבים: "אני, אחד מתוך אלפים רבים!". זה לא נכון, כל אחד הוא ייחודי! אלה הן לא סתם מילים, אלא תכונה של המערכת האינטגרלית.

לכן אנחנו לא יכולים למשוך אדם לתוך הקבוצה וגם לא יכולים להוציאו ממנה. את זה בוחר כל אחד על ידי הפעולות שלו, על ידי היחס שלו לקבוצה, כי הוא מהווה יסוד להתקדמות של האדם.

לכל אחד צריכה להיות הרגשת אחריות, הרגשה של גורל עצמי: בי תלוי לא רק הגורל של העולם, אלא של כל הבריאה, של כל ההתקדמות לבורא. וזה באמת כך. כאשר אנחנו משיגים רוחניות, אנחנו מתחילים להבין, שכולם חוץ ממני, נמצאים במצב מתוקן לחלוטין, ורק אני היחיד שלא היה מתוקן, והכול פעל בכזאת צורה כדי להראות לי את זה בהשתקפות מהם.

מה שאנחנו רואים בעולם, זה את ההופכיות שלנו: מישהו הורג מישהו, מישהו גונב, מתעלל במישהו, זה הכול האגו שלנו, שכך מדגים את עצמו בפנינו. איך אני יכול להיות רגוע ולהסיר את עצמי מהמצב הזה?

להרגיש אחריות עבור העולם כולו, זאת החובה שלנו. כל אחד מאיתנו, זה היקום! היום הפיזיקאים כבר מדברים על ריבוי של יקומים, וזה באמת כך: הרבה יקומים שנכללים זה בתוך זה.

לכן הרגשת המשימה שלנו זה דבר חשוב מאוד, כי אנחנו הם המשתתפים המרכזיים של הבריאה.

מצד שני, אסור להיכנס לפאניקה. העבודה שלנו ממומשת נכון רק דרך הקבוצה, ואף אחד אינו פטור מזה. מעניין, שאפילו אלה שאותם אנחנו נמשוך מתוך ההמונים ירגישו את הפעולה הזאת כמשימה הגדולה שלהם.

מתוך סדנה מס' 5 בכנס החינוך האינטגרלי, 04.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
אנשים יימשכו אלינו בעצמם
אחריות כלפי האנושות כולה
בובת בבושקה מורכבת מבפנים