קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אני צריך להסתכל על החברה: האם אני צריך לחשוב שכולם כבר מבינים הכול ורק מחכים לתיקון שלי, או לחשוב שכולנו נמצאים בסירה אחת, ברצון אחד?
תשובתי: אנחנו נמצאים יחד בכל האבחנות. מצד אחד, זאת קבוצה גדולה ומתקדמת מאוד שנמצאת בגובה של גמר התיקון, מצד שני, זאת חברה שמחכה לי, ואילו אני מחזיק אותה ולא נותן לה לעלות! מצד שלישי, זו חברה שבה כולם נמצאים בשוויון חוץ ממני. כלומר מכל נקודת מבט על החברה: גם מלמעלה, גם באותה הרמה וגם מלמטה, אני נמצא חייב לה.
אני מקבל מהחברים הכול! אבל בגלל היחס שלי אליהם, אני לא יכול להשתמש בכל מה שהם נותנים לי, מקרינים עליי. בגלל היחס הלא נכון שלי כלפיהם, אז אני לא מהווה מ"ן כלפיהם. לכן, הם היו רוצים להשפיע ולעזור לי, אבל לא מסוגלים! כי ההשפעה המעשית שלהם עליי אפשרית רק לפי המ"ן, הבקשה שלי. הם עושים בשבילי הכול, מכינים את עצמם כדי לטפל בי, אבל אני לא מעלה תפילה, מ"ן אליהם. אני לא מחשיב אותם כחשובים ולא מאמין שאני אוכל לקבל הכול דרכם. אני לא מאמין ולא רואה בהם את גדולי הדור, ואז אני יוצא קרח מכאן ומכאן.
שאלה: אז איך אני יכול לפנות לחברים עם תפילה, עם מ"ן?
תשובתי: תשדל להאמין שיש להם את כל מה שאתה צריך. ואז יהיה לך דחף לפנות אליהם. בחברה יש הכול, יש מצב של אין סוף! אבל אנחנו לא יכולים לגלות בה אפילו את האור המינימלי של "נפש דנפש"…
מתוך שיעור על ספר הזוהר, "הקדמת ספר הזוהר", 19.02.2014
ידיעות קודמות בנושא:
רוחניות לא קונים ולא לוקחים בכוח
כוונה נכונה
תפילת רבים להבראת הנשמה החולה
