להסתכל על העולם בעיניים חדשות

שאלה: איך אנחנו יכולים בכל פעולה לגלות את הבורא? כי הרי יש לנו רצונות אישיים, רצונות של החברה, רצונות של הקבוצה… איך לכוון את עצמנו כל פעם?

תשובתי: כאשר אני מתחיל ללמוד חכמת הקבלה, אז העולם הזה עדיין שולט עליי. נסיעה במכונית, באוטובוס, עבודה ובית, בנק, דואר, כל מיני אנשים, מקומות, חדשות, רדיו וטלוויזיה, אינטרנט עם כל הבלבול שלו… אני כולי ספוג עם העולם הזה.

חכמת הקבלה מביאה עימה כל מיני בעיות, שמטרתן היא, לבנות בנו מקום ריק, לפנות מקום, לנענע אותי, לעשות בי איזה חלק שאינו שייך לעולם הזה. ואפילו שאני עדיין מבולבל בו, לא מסתדר איתו, אבל בסופו של דבר אני במשהו כבר מתנתק מהעולם הזה, וזה לא שאני לא תלוי בו, אלא שאני לא נשלט אוטומטית על ידו. כאן העולם הזה אינו שולט בי, הוא נטול כוחות ששולטים על כולם בעולם הזה.

בחיים הרגילים הכול "מקושר": אדם שנולד וגדל בג'ונגל מתנהג בהתאם לג'ונגל. אותו הדבר נוגע גם ל"ג'ונגל עירוני", זה לא משנה, העולם שולט בו, מעצב אותו מילדות.

לכן כדי לתת לי אפשרות לראות את הדברים בצורה יותר אובייקטיבית, בלתי תלותית, אז חייבים "לנענע" אותי, לפנות בפנים מקום להסתכלות אחרת. וזה לוקח הרבה זמן.

אני יכול לקצר את הזמן על ידי יצירת קשר עם הקבוצה. כי אם אני קשור חזק עם החברים, אז יכולים לשלוח לי יותר מכות, "נענועים", ואז אני מתקדם יותר מהר בדרך. אבל זה כבר לא סתם מכות וצרות של החיים הרגילים שלי, אלא מכות באותם היחסים שאני מחזק. לכן, אם במקום לחזק את הקשר שלי עם העולם, אני מחזק את הקשר שלי עם החברים בקבוצה ושׂם על זה את הדגש, אז בזה אני ארגיש יותר מכות, וכאן אני אעבור יותר אבחנות ואצבור יותר ניסיון.

כך אני מקצר את הזמן, בזה שמעביר את המכות והצרות מבחוץ בפנים, בזה שעושה אותן יותר איכותיות. אבל בלי מכות אי אפשר, אבל כאן הן הופכות למטרתיות.

אני מתחיל לדאוג ולטפל בקבוצה, בקשר שלי עם החברים, ביחס שלי ללימוד ולהפצה, וזה תופס אצלי את עיקר המקום. ואז כאן אני כבר מתחיל להסתכל על העולם בצורה יותר אובייקטיבית, או לפחות "מהצד", לא עם האבחנות הקודמות מהעולם, אלא עם אבחנות חדשות. עכשיו אני מסתכל על מה שמתרחש דרך העיקרון של "אין עוד מלבדו", דרך האבחנות של הקבוצה ורואה הכול בצורה הפוכה.

אבל זה קורה לאט לאט. לראשונה אני מעביר כל פעם במקצת את העולם ל"כף זכות", כלומר אני מסתכל על הכול, על המשפחה, על הבית, על הלימוד, על החברים, על העבודה, על הבנק ומוסדות אחרים כמו דואר, קופת חולים, ביטוח לאומי, חינוך ילדים וכולי, בעיניים אחרות. אני מרגיש את כל זה כמכלול אחד, שזה נקרא העולם שלי, שזה מתבהר בכלים, ברצונות שלי. ובכל זה אני צריך לראות הנהגה אחת עליונה שדורשת ממני אותו יחס אחד ויחיד כלפי הכול.

כך כל התמונה הופכת בשבילי למקום מפגש עם הבורא. הוא מייצב את הכול, ואני בכל פרט ופרט מהעולם הזה מגלה אותו.

זאת אבחנה מאוד רצויה, ואנחנו צריכים להגיע אליה כמה שיותר מהר כדי שמכאן והלאה נתחיל לטפל בבחינת העיבּור.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, 13.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כוונון לבורא
הדלת הסגורה כתירוץ להיכנס
נקודת תצפית גבוהה ביותר