קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמר של הרב"ש, "ענין יניקה, ועיבור":
"לכן תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם.
היינו שמבטל את אהבה עצמית המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה"."
אדם עושה "צמצום" על ידי המאור המחזיר למוטב ומתחיל לעבוד במצב של עיבּור. כל המילויים באים כתוצאה מהעבודה נגד הרצון שלנו. דווקא העבודה של התגברות על הצרות, הבעיות והבלבולים שעוברים, היא בעצם מהווה מילוי של הכלי הרוחני שלנו.
הבורא הוא טוב ומטיב. ואנחנו צריכים לעבוד כדי להפוך להיות אדם, כלומר "הדומה" לבורא. אבל כדי להשיג את ההידמות לבורא צריך לקחת ממנו דוגמה, כמו שאימא אומרת לילדים: "צריך להתייחס בצורה טובה זה לזה, למה אתם כל הזמן מתקוטטים, רבים?". זאת אומרת, אנחנו צריכים לקחת דוגמה מאבא ואימא לפי איך שהם מתייחסים אלינו.
חוץ מהם, אין לנו מאיפה לקחת דוגמה. מלכתחילה אין ילדים טובים, ואת הדוגמה אפשר לקחת מהגדולים, מההורים. באותה אהבה שהם מתייחסים אלינו, כך אנחנו צריכים להתייחס זה לזה. ואז כל אחד מאיתנו ייקרא "אדם", הדומה לבורא. הכול מאוד פשוט, זה כל מה שנדרש מאיתנו.
אם הבורא הוא טוב ומטיב לרעים ולטובים ומתייחס לכולם באהבה חלוטה, אז אנחנו צריכים גם כן להגיע לזה שנתייחס באהבה לכל הנבראים. ומה עם השגת הבורא, השגת המדרגות הרוחניות, השגת העולמות העליונים? כל זה מתגלה בינינו.
אנחנו מתחילים לעבוד עם כל העולם, עם האנשים, החל מהקרובים ועד לרחוקים ביותר, מאחר והתיקון נעשה מהקל ליותר ויותר כבד. ואז במידת הרחבת המעגל הזה, כלומר הכלי שלנו, והתעמקות ביחסים האלה, בכך שמתגברים על אגו יותר ויותר אכזרי וגדול, בהתאם לזה אנחנו מגלים עבודה יותר ויותר גבוהה. באופן כזה, אנחנו נתקדם בבחינות העביות שורש, א', ב', ג', ד' ונגלה את אור הנרנח"י.
ידיעות קודמות בנושא:
לשקוד על כתיבת "אותיות העבודה"
הדוגמא של הבורא בחיים שלנו
לקחת דוגמא מהבורא
