קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות מ"א: "וכל אלו העולמות וכל אשר בהם, נכללים בהשם הקדוש י"ה ו"ה וקוצו של יוד. כי עולם הא' שהוא א"ק אין לנו תפיסה בו, וע"כ מרומז רק בקוצו של יוד של השם, וע"כ אין אנו מדברים ממנו, ואנו מזכירים תמיד רק ד' עולמות אבי"ע. והי' היא עולם אצילות וה' עולם הבריאה, ו' עולם היצירה, ה' תתאה היא עולם עשיה."
שאלה: מדוע מכנים את אותו הדבר בשמות שונים?
תשובתי: נניח, שבאים אליי אורחים ואני הולך לשוק לקנות בשר למנגל. מונחים לפניי עשרים סוגים שונים של בשר של בעלי חיים שונים מחלקים שונים. ואפילו שכל זה בשר, הוא נקרא בשמות שונים, כי לכל חלק טעם משלו.
כך גם ברוחניות, לכל דבר יש את ה"טעם" שלו, עשר ספירות עם "מסך" ועם האור שממלא, מציאות בפני עצמה.
אותו הדבר בנוגע לשמות השונים של אותם הדברים. נכון לעכשיו אתה לא מכיר אותם, לכן אתה מתבלבל ולא מבין. מפני שאתה עדיין לא טעמת מהם, אתה עדיין לא מבדיל בין התחומים השונים, כפי שבעולם שלנו אתה מבדיל בין גוונים שונים, צורות שונות וכולי.
בגלל שאתה עדיין לא קיבלת שום התרשמות מההבחנות הרוחניות, אתה רואה בשמות השונים רק כפילות. אבל ברגע שאתה תטעם את ה"מנגל" הרוחני מסוגי האורות השונים, אתה תבחין בטעמים שלהם ואז אתה תכיר את השמות, אתה תבין מדוע הם נקראים כך ולא אחרת.
בעולמנו אנחנו פשוט מתארים את הטעם בשפה שלנו. נניח טוגנים בטעם פפריקה או בצל. וברוחניות אתה תראה את המשמעות של כל שם. אתה תבין מדוע טעם מסוים נקרא דווקא בצל. מסתבר שזה אומר "בּצֵל", סוג מסוים של הסתרה או של גילוי. כאשר אתה תבין את משמעות של השמות, אתה לא תצטרך לזכור אותם. הם בעצמם יהפכו לכלים הרוחניים שאתה תרגיש אותם.
ועכשיו אתה לא מרגיש שום טעם. בדיוק כמו חולה שאין לו תיאבון והכול נראה לו תפל. מכינים לו מאכלים שונים והוא אוכל אותם רק מפני שהרופא מחייב אותו, בלי להבדיל בעושר הטעמים.
כך גם אנחנו "חולים" כשמתקרבים למדרגה הרוחנית, אבל חייבים להתחיל "לטעום" את הכיבוד כדי להבריא. ואחר כך כשאנחנו נבריא, אנחנו נגלה הבדלים עצומים וטעמים מדהימים בכל מה שהיום חסר טעם.
כך אנחנו מתקדמים. כשאתה טועם מדרגה חדשה, אתה בעצמך קובע את שמה, את שמות ה"אורות" וה"כלים" שלה. מאיפה? מתוך ההרגשה. וכשאתה תשווה עם המקורות, תגלה שגם הם מכנים זאת באותם השמות. לכן, אתה לא תצטרך לקרוא את התיאורים בספרים, אלא הכול יתגלה מבפנים.
נאמר, שאדם הראשון נתן שמות לכל הדברים בעולם. כי הוא היה הראשון בין האנשים שגילה את העולם הרוחני, השיג את השורשים הרוחניים של כל הדברים בעולם, את המקור של כל התכונות ובהתאם לזה את השמות.
ההשגה של משהו אומרת שאתה חודר עד לשורש הבריאה, כאילו אתה נכנס לאין סוף, למקום שמשם נובע האובייקט בעולם שלנו. ואז כבר אין לך בעיות עם השמות. כי הם נובעים מתוך ה"אורות" וה"כלים" ואתה קובע כל שם.
עוצמת עשר הספירות עם "מסך" ו"אור פנימי" בונה את שם ה"פרצוף", את הסכום, סיכום הכוחות שנמצאים בו. לכן, אתה לא מכנה אותו כמו תינוק שנולד לפי בחירתך, אלא בהתאם למבנה הרוחני שלו. אתה לא יכול לקרוא לו אחרת. זה שייך גם לך, ברוחניות כל פעם שאתה משתנה, אתה משנה את שמך.
לכן, ה"כלי", ה"אור" שכנגדו וה"מסך" שקושר אותם מאפשרים לך להבין את המציאות בלי שום ספר. מפני שאתה לא סתם נותן שמות לפרטים. שֵם הוא גילוי, ההשגה הרוחנית של האדם.
מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 28.01.2014
ידיעות קודמות בנושא:
השׂפה המיוחדת של התורה
מְשלים של מושגים רוחניים
שפה לגילוי הבורא
