עיקרון העלייה הרוחנית

"וְהַלֻּחֹת–מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא–חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת. יז) וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת-קוֹל הָעָם, בְּרֵעֹה; וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, קוֹל מִלְחָמָה, בַּמַּחֲנֶה. יח וַיֹּאמֶר, אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל, עֲנוֹת חֲלוּשָׁה; קוֹל עַנּוֹת, אָנֹכִי שֹׁמֵעַ." (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוקים ט"ז-י"ח).

כשמשה ירד מהר סיני הוא חשב שעם ישראל יהיה במאבק ביניהם ובתוך כל אחד מהם, ובמקום זאת הוא שמע קריאות שמחה שמצביעות על הסכמה הדדית מלאה.

משה הוא היחיד שהלך נגד כל היתר, מפני שאפילו אהרון הסכים עם רצון העם לעשות את עגל הזהב. אבל המצב הזה היה חייב להתגלות, זה היה נחוץ.

תכונת יהושע בתוך האדם היא חלק עזר כלשהו שנמצא קרוב למשה כמו עוזרו הנאמן, משרתו, המבטל לגמרי את עצמו כלפיו. משה הוא ראש, ויהושע הוא גוף, שמבצע תפקידים ביצועיים נוספים.

כל מה שמגיע ליהושע מצד משה, הפוך לגמרי מהבנתו ומידיעתו, מאמונתו ומהשקפת עולמו. לכן, הוא לא סתם מבטל את עצמו כלפי משה, אלא מקבל ומבצע את הכול כאקסיומה. שכלו מתנגד למעשיו, אבל מפני שהוא פועל לפי רצונותיו של משה, אז גם שכלו נבנה מחדש, עובר תהליך של תכנות מחדש.

כי תיקון הגוף נעשה מלמטה למעלה, כפי שנאמר "אחרי המעשים נמשכים הלבבות ואחרי הלבבות נמשכות המחשבות". לכן אומרים: "נעשה ונשמע".

זאת דרכנו. עלינו לבטל את עצמנו כלפי המדרגה העליונה, לעשות כל מה שהיא מכתיבה לנו ואז אנחנו נתחיל להבין אותה. זהו העיקרון של העלייה הבלתי פוסקת שלנו.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 09.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ירידה מהר סיני
חיסון נגד האגו
לא תעשה לך פסל