להתעלות מעל הדעת

"ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי." (תורה, ספר "שמות", פרשת "כי תשא", פרק ל"ב, פסוק ב').

מדובר על כך, שכל התכונות והחושים הפנימיים של האדם שסייעו להתקדמותו: הראייה, השמיעה, הריח, הטעם והמישוש, מקבלים עכשיו נטייה וכיוון אגואיסטיים. אבל האדם אינו מבין ואינו מרגיש שהוא הולך בכיוון ההפוך.

בזה שמרגיש נחיצות חדה בתומכים, הוא נשען על מה שיש לו ביד, על הדעת. חוץ מזה אין לו יותר שום דבר.

קיימים רצונות והמילויים שלהם. המילוי בידע ובדעת זה המילוי הגבוה ביותר אחרי אוכל, מין, משפחה, עושר ושליטה.

מילוי בידע נותן לנו תחושה של בעלות על משהו חשוב מאוד, הרגשת שליטה. ואילו בעבודה הרוחנית חייבים ללכת קדימה, בזה שרוכשים דעת חדשה, עליונה, שמחליפה את הידע הגשמי בהשפעה ואהבה, כלומר להתקדם בניגוד לדעת.

העלייה מעל לדעת מתרחשת כאשר אני רואה שבהתאם לדעת שלי, להבנה האגואיסטית שלי, אני צריך לעשות דווקא את הצעד הזה, ואילו אני עושה חשבון אחר לגמרי, אך לא מנוגד לדעת, כי אני לא הולך נגד הדעת, אלא מעל הדעת. חשוב מאוד להרגיש מה זה אומר "למעלה מ" ולא "נגד". לפעמים אנחנו אומרים: "נגד הדעת", אבל לא מתכוונים לביטול הדעת אלא עלייה מעליה.

על ידי ביטול הדעת ואי לקיחתה לגמרי בחשבון, אני כביכול מבטל אותה. ואילו כאן אני נמצא בדעת הקודמת שלי, וכדי לעלות לדעת הבאה, יותר גבוהה, אני צריך לעשות את זה בשיטה של העלאת אמונה, העלאת השפעה ואהבה ללא שום בסיס אגואיסטי, בניגוד לקריאה האגואיסטית הפנימית שלי. במקרה כזה הבסיס להתקדמות מהווה עבורנו הכלל "ואהבת לרעך כמוך".

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 09.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
משה ואהרן, אמונה וידיעה
אמונה ודעת
ירידה מהר סיני