הצד ההפוך של תכונת ההשפעה

"ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובתיכם והביאו אלי: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן." (תורה, ספר "שמות", פרשת "כי תשא", פרק ל"ב, פסוקים ב' – ג').

התכשיטים מגלמים את החלק הנשי של העבודה הרוחנית, שכוללת נשים, זקנים וילדים.

כאן מדובר על כך, שכל מה שעָם ישראל קישט בו את עצמו בעבודה הרוחנית, הלך לעבודה ההפוכה להשפעה.

אהרן, זה רצון של "הכוהן הגדול שבנו", זה הכוח הכי גדול שאותו מצא עם ישראל באותו הרגע, כדי להתקדם קדימה. אם לא הוא, אז איך הם היו יוצרים את "עגל הזהב"? והכוח הזה מסכים לעבודה ההפוכה להשפעה מפני שעכשיו שולט האגו.

אדם מתקדם בדרך מסוימת ונדמה לו שהכיוון הזה הוא נכון לגמרי, וכאשר האגו מתרומם, אז כל מה שהוא הרוויח בחלק הנתון של הדרך, בזה שהתקדם קדימה, עכשיו נהפך לצד ההפוך. לכן אפילו כזאת תכונה טהורה כמו הכוהן הגדול, הופכת לטמאה.

אנחנו נתקלים הרבה בתופעה כזאת בעולם שלנו. נניח, שאדם עוסק באיזה מדע, רוצה להביא לבני אדם טוב ואושר, וכתוצאה מזה הוא ממציא נשק הנושא מוות.

שאלה: אם האדם מתקדם באמצעות "עגל הזהב", האגו שלו, אז כאן לפי דעתי חסרה מדרגה שנקראת "פחד".

תשובתי: להיפך, הפחד דוחף את העם לעגל והוא רוכש ביטחון.

בעיקרון, הפחד צריך לעבוד יחד עם הבושה, מפני שהאדם צריך לפקח ולבקר את עצמו במידת הבושה שעולה בו בכל מדרגה.

הבושה הזמינה בנו את "צמצום א'" וצריכה להביא אותנו לזה, שבעזרתה אנחנו ממששים את הבורא. כי המקור של הבושה הוא בהרגשת העומד מולי, וזהו רק הבורא.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 08.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מדרגת "אהרן"
לברר את האמת בלב של עצמך
ירידת אור חכמה