קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם כותב באגרת ה' שהוא שמח ברשעים שמתגלים. הם נראים לי בצורה כזאת, מפני שעדיין אינם מתוקנים, הרי אלה הם כוחות עזר. בעצם, מדובר על רצונות והם אינם יכולים להתגלות אחרת.
ה"אורות" וה"כלים" מתגלים בהתאמה ביניהם. הכלים שמתגלים כטובים או רעים הם ההרכב, המבנה של הכלי החדש. לא משנה כיצד הם נראים לי, העיקר שהם מתגלים. ועכשיו אני צריך לעבוד איתם.
אסור להתעלם מהם, אסור לשלול או לבטל אותם. אני לא יכול לסגור את העיניים כמו ילד קטן ולעשות את עצמי כאילו שהם אינם קיימים. אני לא יכול להתנתק או להיפטר מהם, להיכנס לתרדמה, להשתכר או לקחת סמים. לא, עליי להתנגד לזה, ולשם כך יש לי את כל האמצעים הנחוצים: קבוצה, לימוד, וכולי.
אני לא מתעלם מאף הפרעה. אסור לי לחשוב ש"עדיף שההפרעה לא הייתה". כי היא בונה כלי חדש, לבנה נוספת במבנה שלו. אילו לא היה קיים בי פגם, אז שום דבר לא היה מתגלה. ואם הוא כבר התגלה, כלומר הגיע הזמן לתקן חלק מהכלי שלי ולשים אותו במקום.
לכן אני שמח. אני מתרחק מעט מהבעיה ומסתכל עליה מהצד בצורה אובייקטיבית, ואז אני רואה לאיזה גובה אני הגעתי! מסתבר שגם את זה אני מסוגל לתקן?!
קשה לנו להבין זאת, אבל גם בדרגות הגשמיות הגופניות, מתגלה בעולם רק מה שנשלח מההנהגה העליונה, ומטרתה היא להביא את הנברא לשלמות. ומצד שני, כל זה בגלל שאנחנו לא מסוגלים להתקדם לקראת התיקון.
אז מדוע סבלו הצדיקים? מפני שהעולם עגול ומאוחד. גם הם היו תלויים בו ולא היו מסוגלים למשוך אותו אחריהם, אף על פי שהם הרגישו על עצמם בעיות בדרגה הגשמית. זה חלק מהתיקון הכללי.
אז מה עליי לעשות כאשר מתגלים הרשעים? אם אני יכול להתרחק מהם ולעבור לסיבה של מה שמתרחש, אז אני מתעלה מעל הגוף ומעל מה שהוא מרגיש. עכשיו אני מסתכל מהצד על כל מה שקורה לו ואני שמח על כך שאני עובר תיקונים גדולים. יתר על כן, אם אני לא עושה חשבון עם הגוף אלא לנשמה, אני כבר רואה תמונה שונה…
באופן כללי, הפתרון הוא פשוט, להשקיע את כל המאמץ כדי להתרגל לכוונה על מנת להשפיע, לקבוצה, בהתעלות מעל גופי, מעל החיים האלה. בדרגה הגשמית אני ממשיך לעשות את כל הדברים הנחוצים. אני דואג למשפחה, פונה לרופאים, וכולי. ויחד עם זאת, אני נמצא למעלה, מנותק מהרמה הזאת. בכל מה שאני עושה, המטרה שלי היא לעלות.
כך אני מזדהה עם הבורא ששולח לי הפרעות. אני מבין שה"חבילות" שלו נועדו לעזור לי לעצב הסתכלות נכונה על כל המצבים, רעים וטובים כאחד ושאשמור על הקשר עימו. משם, מנקודת התצפית אני צופה עכשיו על החיים האלה.
ספר הזוהר מתאר כיצד רבי חייא ראה את עצמו יושב בישיבה של מעלה שכולם מקשיבים לו. נתנו לו לראות את המצב וכך גם אני מסתכל על עצמי מלמעלה למטה, מתוך מצב אחר, מתוך דבקות עם הבורא. לא, זה לא פיצול אישיות, אלא הסתכלות מפוכחת על הדברים.
מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר הזוהר", 16.01.2014
ידיעות קודמות בנושא:
שימו לב שלא תפלו
תסמונת הפופקורן
מוכן לספוג מכה!
