קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמר של הרב"ש, "מה לדרוש מאסיפת חברים":
"ובהאמור יוצא, שכל אחד צריך להשתדל להביא לחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה.
כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מעניין ההתקדמות בעבודת ה'. מה שאין כן עכשיו החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקוה, שהושג ע"י החברה בטחון וכח התגברות.
כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלמות. וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחושב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין אפס. והכל קבל מכח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אויר חדש בהחברה."
כל המצבים שלנו מוכתבים מלמעלה, שום דבר לא בא סתם כך. אני לא יכול להרגיש סתם מצב רוח רע, קשה, אכזבה, או להיפך, שמחה. כל מצב רוח שלי, או סתם מצב, הוא מדוד בדיוק לפי ה"אורות" וה"כלים" שעובדים עליי. ואני רק תוצאה מהפעולות ההדדיות שמתרחשות ביניהם.
אבל אני אף פעם לא יכול לפעול בעצמי על המצבים שלי. ואפילו שנראה לי, שזה אפשרי, אבל בדרך הרוחנית מתברר מהר מאוד שזה לא כך. ההתקדמות אפשרית רק אם אנחנו בעצמנו מגלים ומושכים אלינו את הכוחות להתפתחות. הכוחות האלה הם קיימים, אבל אנחנו צריכים להזמין אותם אלינו. בזה "דרך אחישנה" נבדלת מ"דרך בעיתו", כי ב"דרך אחישנה" (האור) אני מושך עליי כוחות יותר מהרגילים, שפועלים בכללות כל האנושות.
ואפשר למשוך את הכוחות האלה רק בשני מצבים: או שאני נמצא בפחד, או שאני נמצא בשמחה ובתקווה, אחד מהשניים. לכן, אם אנחנו רוצים להתקדם ב"אחישנה", לקצר את הזמן, ולהתפתח בדרך הטובה, שנשלוט בעצמנו בהתקדמות בחיים שלנו, אז עלינו לחזק זה את זה. אין אדם מציל את עצמו אלא רק על ידי החברים, רק על ידי הסביבה. הכול נתון לשליטת הסביבה ותלוי בכוח שלה, כפי שמוסבר במאמר "החרות" של בעל הסולם.
לכן כל אחד צריך לדאוג למצב רוח מרומם של החברים. ואף על פי שאני עושה את זה בצורה מלאכותית, אבל הם יקבלו את זה בצורה טבעית. לכן אני חייב ב"אמונה למעלה מהדעת" להתגבר על עצמי ולהיות כלפיהם במצב רוח מרומם מזה שחשובה לי מטרת הבריאה, חשובה לי המטרה שלנו, חשובה לי הקבוצה. אני חייב כל הזמן לפרסם את זה, אפילו שבעצם פשוט "נופל" לי מצב הרוח. אבל אני חייב לשחק בזה כלפי הזולת שנמצא בעלייה.
והמשחק הזה הוא לא שקר, אלא זאת עלייה לדרגה עליונה יותר. כל פעם אני אקבל הכבדת הלב חדשה וכל פעם אעשה עוד יותר התגברות על עצמי, ואשתדל לתת לאחרים דוגמה של התפעלות ושמחה מההתקדמות בדרך הרוחנית, אף על פי שזה הפוך לגמרי ממה שהגוף רוצה. הגוף רוצה שאנחנו נשב כולנו יחד, כמו באזכרה, באבל, ונכנע לייאוש.
אבל אנחנו צריכים דווקא את ההיפך: להראות שאנחנו שמחים ומאושרים מזה שאוחזים במטרה כל כך גדולה. אנחנו מבינים שכל הזמן יש לנו מצב רוח רע וייאוש, בגלל שהאגו שלנו לא מרוצה. אבל זה רק האגו ולא אנחנו בעצמנו! אני מעלה את האדם שבי למעלה מהאגו שלי. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", השתדלות לעלות כל פעם למדרגה יותר עליונה.
באופן כזה אנחנו צריכים לעבוד, עד שעל ידי כל הניסיונות שלנו להתחבר יחד בקבוצה, יבוא המאור המחזיר למוטב ויגלה לנו את הבורא. וכך פעם אחר פעם. אחר כך במדרגות רוחניות מתרחשת נדנדה לא פחות קטנה מימין לשמאל, אבל כבר יש לנו ניסיון בעבודה כזאת.
ידיעות קודמות בנושא:
הרצון המשותף עושה אותנו חברים
הנחישות בדרך
אהבת חברים (2)
