קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ידיעה: המהפכה כעסק.
להפיל את הממשלה דרך ההשפעה והכסף שמגיעים מהקרנות האמריקאיות המיוחדות, זה נקרא "קידום הדמוקרטיה בהמונים ויצירת חברה אזרחית".
הסרבים, נשאי הנגיף של המהפכות המקצועיות הפתאומיות – הם יועצים זהירים ומחונכים, הפועלים אך ורק במסגרת החוק, מארגנים אנונימיים של מהפכות.
המטרה היא לעשות את המהפכה אטרקטיבית לצעירים, ולא לבלבל לאנשים את המוח עם הבעיות הכלכליות והחברתיות, ועם הבחירות. צריך להציע לצעירים אורח חיים אישי, דרך לבטא את עצמם ולקחת את היוזמה בידיהם, להיות חלק ממשהו גדול יותר, להרוויח כבוד.
צריכים להתחיל עם בעיה קטנה והתנגדות פרטית, ולעשות מזה משהו קונקרטי: מאבק בשחיתות המקומית, הפקרות בתחנת משטרה מסוימת, הצלת פארק כלשהו, וכולי. צריך לתקוף את הרשויות בנקודות התורפה שלהן.
במהלך המאבק מתגלים האנשים הפעילים ביותר – עמוד התווך של התנועה העתידית. כל ניצחון קטן נותן תחושה של ביטחון עצמי. ניצחונות קטנים רבים מובילים לניצחון גדול.
אי אפשר להציע לאנשים: "בואו נפיל את הממשלה!", בזה אתם תפחידו אותם. אבל הצלחה קטנה תעורר אופטימיות, והקבוצה תגדל לארגון חזק.
שלטון אנכי מתחלף בשלטון אופקי, משום שקל לקנות, להרוג, או לפתות את המנהיגים, והתנועה תישאר ערופה. שלטון אנכי עם ההנהגה האינדיבידואלית שלו אינו מצליח בתנועת ההמונים, הוא עושה אותה פגיעה.
כיום, הסוג החדש של המהפכות, זה סוג מקצועי, מדעי. הוא מתאפיין בהתקוממות מהירת אופי (על ידי זריקה מסיבית של משאבים ותעמולה), ארגון ללא דופי (הודות לטכנולוגיות משומנות והדרכה מקצועית) וללא שפיכות דמים. תקופת ההכנה של המהפכה היא 2-5 שנים. עידן האינטרנט דורש טכנולוגיות אשר עושות מניפולציות בהמונים וגורמות לבגידה מסיבית בתוך המערכת, והטכנולוגיות הללו פחות יקרות. בפתח של האסונות הגלובליים, כל האירועים מתרחשים בקצב מואץ.
אנחנו מתמודדים עם שני תהליכים טרגיים שקשורים זה בזה, ודוחפים את העולם לתהום:
- פשיטת הרגל הצפויה של האימפריה המערבית (ארה"ב, מערב אירופה, ישראל), אשר מחפשת ישועה בכיבוש האדמות והמשאבים החדשים של מים ואנרגיה.
- ריכוז של עושר בידיה של האוליגרכיה הצרה ויצירת ממשלה עולמית בצורה של תאגידים רב לאומיים, אשר בהכרח זקוקים לתנועה של ההון והשוק החופשי.
המכשול העיקרי בדרכם הוא מדינת הלאום. היא מתנגדת לגלובליזציה. המטרה היא להשאיר למדינה רק שתי פונקציות – מנהלית (גביית מסים) ומשטרתית (השלטת הסדר), כלומר, לשמר את צורתה של המדינה, אך לא את מהותה. הכלי של ההרס הוא המהפכות "הצבעוניות" (המקומיות) עם תוכנית ברורה.
"האביב הערבי" (המהפכה "הצבעונית") – זה הברית הזמנית בין המורדים המקומיים נגד המשטר. זכויות האדם, זה רק כלי לשינוי פוליטי, ולא המטרה. לאחר ההפיכה, תאגידים גלובליים וסוכנויות מודיעין מסתמכים על האנשים של המשטר הישן ולא על נציגי החברה האזרחית. ההון הבינלאומי אינו זקוק לפעילי ההתנגדות. הוא זקוק לאנשים של המשטר הישן, בעלי ההשפעה במדינה, האוליגרכים המקומיים.
לאחר הניצחון במהפכה, התנועות של הצעירים מתפרקות. האנשים שמייצגים את המהפכה לעולם לא מגיעים לשלטון. המפלגות הפוליטיות משתמשות בהן זמנית, ואז הן נעלמות.
אנשי הצללים שמובילים את המהפכה וקשורים בקשר הדוק עם השירותים החשאיים של המשטר הקודם, בסופו של דבר הופכים לחברי ממשלה.
הסיבה להתפרקותן של התנועות היא בניסיונן לחבר בין דברים שלא ניתן לחבר ביניהם – ממונרכיסטים עד מרקסיסטים. הם סובלים זה את זה רק עד לרגע הפלתו של הדיקטטור. בשלב הבא, אין להן מה להציע לחברה, הן יכולות להרוס, אך לא לבנות. לכן, בכל תנועה מובנה המנגנון להכפשתה והרס עצמי.
התייחסותי: שינוי החברה וביטול הגבולות הינם אפשריים רק על ידי החינוך וההשכלה האינטגרליים. כל המהפכות "הצבעוניות" והאחרות יוכיחו את חוסר התועלת שלהן ויחזרו למארגנים שלהן כמו "בומרנג".
ידיעות קודמות בנושא:
"האביב הערבי" והמערכת הבינלאומית הגלובלית
עושים ביזנס ממהפכות. האם ישראל הבאה בתור?
אי אפשר להמשיך לעבוד לפי התוכניות הישנות
