לאבד את עצמך, כדי למצוא

אדם עובר דרך כמה שלבים לפני שמגיע לתיקון הרוחני הראשון שלו, להשתוות הצורה עם הבורא. הרבה פעמים משתמשים במילה "מקום" כשמתייחסים לבורא. למה הבורא נקרא "מקום"?

"מקום", זה הרצון. ומקום שקיבל את תכונת ההשפעה, זה בעצם דמות הבורא. לכן כל הכוונות, כל עבודת האדם צריכה להיות מכוונת לאותו המקום, כדי לתקן את הרצונות שלו לעל מנת להשפיע. ודמות הבורא שתתגלה באותו המקום המתוקן, כלומר בכלים המתוקנים, זו כבר תהיה התוצאה מהשפעת שני הקווים.

השלב הראשון של העבודה לתיקון שלו, הוא בזה, שהאדם מפסיק לחשוב על עצמו וכבר מתחיל להבין, להרגיש שהתיקון מתממש רק דרך החיבור. האדם כבר מבין, שהוא צריך להימצא בתוך הקבוצה שמופיעה כאחד ביחס לבורא. לאט לאט הוא מתקרב למושג הזה של החיבור וכבר לא מתאר את עצמו כנפרד מהקבוצה, כנחתך מהכלל. כמו שנאמר: "בתוך עמי אנוכי יושבת".

על ידי העבודה שלו בקבוצה להשגת הערבות, המחשבות של החברים, השפעת המאור שנמשך על ידי המאמצים המשותפים, הוא מגיע לכזה שלב, כאשר הוא מתחיל להסתכל על הכול מתוך מרכז החיבור. ואחר כך שוב מגיעה לו "הכבדת הלב" חדשה, והוא נאלץ להחזיר את עצמו כל פעם ל"מקום" הנכון. כעבור זמן מה הוא מבין, שהתרחש בו שינוי שקודם לא נראה לו כחשוב – דעת הציבור, מצב הקבוצה, שזה הופך להיות יקר עבורו.

האנשים האלה הופכים להיות חשובים ויקרים. הוא מתחיל לדאוג להם יותר מאשר לילדים שלו. כי הוא מרגיש את המשפחה בדרגה חומרית, גשמית, גופנית, ואילו את החברים הוא מרגיש בדרגה רוחנית, נפשית. הוא מבין שהוא מחויב לדאוג למשפחה, אבל הוא כולו מתחיל להיכנס לליבם של החברים ורוצה לחיות שם ולהבטיח להם כל טוב. בסופו של דבר, מצבם של החברים קובע ומכתיב לו את כל המחשבות והמעשים, קובע את דאגתו, כמו אימא שדואגת רק לתינוק שלה וכל מה שהיא עושה זה רק בשבילו. כך האדם מתחיל להתייחס לקבוצה שלו.

בהדרגה, בתוך הקבוצה מתבהר לו המושג של הבורא. בהתאם למאמצים של האדם לסדר ולתאר לפניו את הכלי הכללי, ה"מקום" המתוקן, הלב האחד והמוח האחד הכללי, הכאב שלו מזה שבינתיים הוא לא מצליח להגיע לכזה איחוד, לפי המאמץ שלו מתחילה להתבהר לו דמות הבורא שמתגלה בתוך הקבוצה האחידה הזאת.

"האור המקיף" משפיע עליו דרך ההשתוקקות שלו למרכז הקבוצה, לרצון לראות את כולם מתוקנים ועושים נחת רוח לבורא, שמתגלה במידת המאמץ של האדם בתוך הקבוצה. כך האדם מתקרב דרך הקבוצה לבורא.

בינתיים לא מובן לנו, איך אדם יכול לאבד את עצמו בתוך הקבוצה, ויחד עם זה, להרגיש את עצמו כקיים, כעושה, כמפעיל, כמבצע. אמנם שמצד מבטו של האגו שלו, ה"אני" שלו נעלם, אבל מנקודת מבטה של ההשפעה הוא דווקא גדל, עד שאדם עולה לגובה ולדרגת הבורא שמתגלה בתוך הקבוצה. כמו שכותב בעל הסולם: "כי כן הטבע אור הכלל השורה על הפרט, שבטל לגבי מציאות הפרט שלו, ואינו מרגיש את עצמו", אבל מרגיש את הכלל ואת הבורא בו!

מתוך ההכנה לשיעור, 12.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מקום ניטרלי
תפקיד הקבוצה בגילוי הבורא
בית עבור הבורא