קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בכל אחד מאיתנו קיים ניצוץ, רצון לגלות את הבורא. אנחנו מאחדים את הניצוצות שלנו, אך אין זה מספיק לגילוי שלו. הרי הניצוצות האלה הם אגואיסטיים, נובעים מהשבירה של הדבקות הקודמת. אנחנו משקיעים מאמצים ומתגלה לנו שאנחנו משתוקקים לבורא "למען עצמנו", מתוך האינטרסים שלנו. זה כבר הישׂג, כי הרי גילינו רצון שבור שעליו נאמר על ידי הבורא: "בראתי יצר הרע". זהו גילוי חשוב של אותו יצר הרע. וזה "ניצוצות" ההשתוקקות שלנו אליו. איתם אנחנו מתאחדים בקבוצה.
כשאנחנו משקיעים מאמצים להתחבר, בלימוד, אנחנו מגלים את הניגודיות שלנו כלפי השכינה והבורא, האור הוא שמראה לנו את זה. ברצונות המשותפים לגילוי הבורא, אנחנו מגלים את המקום/הרצון השבור, זוהי שׂמחה גדולה, הרי אנחנו מגלים את מהות השבירה. מכאן ניתן לעשות פריצה לעבר התיקון, לרצות את הבורא לא למען עצמי, אלא כדי להסב לו הנאה.
אז הכוונה האלטרואיסטית תהפוך את המקום שלנו לשכינה המתוקנת. אנחנו נוליד אותה מתוך הגלות וכך נגלה בה את הבורא. כל העבודה שלנו מסתכמת בתיקון הרצון. תחילה אנחנו צריכים רצון גדול, ואחר כך רצון מתוקן. לשם כך מיועדת חכמת הקבלה.
