מקום ניטרלי

שאלה: החיבור מגיע בזכות הביטול העצמי של כל אחד עד לאפס גמור. אבל מה כאן ההבדל בין פסיכולוגיה רגילה?

תשובתי: ההבדל הוא פשוט מאוד: לשם מי אנחנו מבטלים את עצמנו? אני מבטל את עצמי כלפי האחרים, והם מבטלים את עצמם, ומה הלאה? זהו רק תנאי כדי לגלות את כוח השפעת האור.

על ידי ביטול עצמי של כל אחד כלפי כולם, במרכז המעגל מופיע מקום ניטרלי שעליו לא פועלים שום כוחות אגואיסטיים. זהו המקום של הרצון הכללי המשותף שלנו, כי שם אנחנו מתחברים ומנטרלים את האגו שלנו. אנחנו בונים במקום הזה מציאות חדשה, חלל חדש, שבו אנחנו מגלים את הכוח העליון.

כל הרצונות שלנו מופנים למרכז המעגל, שבו יש את כוח הרצון, החיבור, הביטול העצמי, האיחוד, הערבות. מצד אחד, כתוב שאין מקום ריק, תמיד שורה איזו תכונה, איזה כוח. אבל כאן במרכז אין שום דבר.

מקום, נקרא רצון. וכאן מרוכז הרצון של כולנו יחד, אבל הוא כאילו מבוטל. כי אף אחד מאיתנו לא רוצה להשתמש ברצון שלו, אלא רוצה רק כדי להשפיע לאחרים. באופן כזה, אנחנו מייצבים מקום חדש מיוחד חלל במימד חדש אחר, בגובה אחר.

אנחנו מתחילים מ"מלכות", אחר כך "זעיר אנפין", "בינה", "חכמה", ומגיעים ל"כתר", "קוצו של יוד". כלומר מעשרה מאמצים שנעשו על ידינו, "יוד" (זה מספר 10), אנחנו מגיעים ל"קוצו של יוד", שבו מתגלה הבורא. בזה כל המהות הפנימית של מרכז הקבוצה, שבו אנחנו בונים חלל חדש, מרחב חדש עם תכונות מיוחדות, על ידי המאמצים והביטול שלנו. שם יכול להתגלות הכוח העליון.

לכן, רק לאחר השבירה והתיקון אנחנו מקבלים אמצעי, כלי, שבו מתגלה הבורא. אחרת אי אפשר היה לגלות אותו, כי בטבע לא קיים החיישן שלו, חוש ההרגשה שלו. הוא מופיע רק על ידי זה שאנחנו מייצבים אותו בצורה כזאת: כולנו אגואיסטים, אבל רוצים להתעלות מעל האגו שלנו ולבטל את עצמנו כל אחד כלפי כולם. וכל זה כדי להידמות לבורא. אנחנו רוצים לרכוש את הצורה והתכונות שלו כדי להיות דומים לו.

באופן כזה, אנחנו מייצבים מצב חדש במרכז הקבוצה שנקרא "רחם", שכינה. על ידי הביטול ההדדי אנחנו מייצבים חלל חדש עם תכונות חדשות, במימד חדש, שלא היה קודם במלכות דאין סוף. המקום הזה לגילוי הבורא מופיע רק עכשיו בזכות המאמצים שלנו.

מתוך שיעור בנושא הכנה לכנס, 02.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מידת האחריות אחד כלפי השני
מתכוננים לביאתו של אורח מיוחל
לאבד את עצמי בתוך הקבוצה