קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אני נכנס לקבוצה ומתחיל בעזרתה לעצב, בדמיון שלי, את דמות הבורא. אינני רוצה להתחבר, אינני רוצה לשמוע לחברים, לקבל את דעתם מעל לדעת שלי. אני מצייר ביתר בהירות את המושׂג "קבוצה", בה אני חייב להיפטר מעצמי. וכתוצאה מעמידת הנגד הזאת, אני קובע בהדרגה את מקום הבחירה החופשית.
בעל הסולם מסביר, שהבחירה החופשית היא בחירת הקבוצה. בשלב הנתון, הניסוח העקיף מסמל: תיכנסו לקבוצה, תיישׂמו את עצמכם באיחוד והכול יהיה בסדר. אך למעשׂה כל העולמות, כל 125 המדרגות של העלייה הרוחנית אל המטרה, נמצאים דווקא ביני לבין הקבוצה. כשאני אתאחד עימה באופן סופי ושאינו ניתן להפרדה, זה יהיה גמר התיקון, עולם אין סוף, היכן שאנחנו מולחמים לנקודה אחת.
אם כולנו רוצים להתלכד בנקודה הזאת באמצע עולם אין סוף, אז כל השאר נהפך לאור הממלא אותנו. וכל זה הוא הנשמה המשותפת הכללית שלנו. צריך רק להתלכד בנקודה אחת, אותה הנקודה שברא הבורא. היא מרכז הבריאה, וכעת מאפשרים לנו לבוא אליה.
בדרך הזאת נמצאים כל העולמות, והם שלך, וכל העבודה מסתכמת באיחוד. כעת האנושות כביכול עומדת לפני כניסה בצורת פירמידה. החלק העליון של הפירמידה זה אנחנו עצמנו, הנשמות שקצת יותר קרובים להתחלת העבודה, ובהמשך, למטה יותר, כל שאר העולם. ההבדל הוא בזה שאנחנו מנסים איך שהוא להתחבר, והעולם עדיין אינו חושב על זה. אך הוא מרגיש לחץ חזק ביותר של ייסורים ומשברים גלובאליים.
למה גלובלי? – מתחילים להראות לבני האדם שהם חייבים להיות יחד, שזהו צו השעה, שמכוונים אותנו לאיחוד. מובן מאליו, שזהו תהליך ארוך ואינו פשוט, אך בכל זאת הוא החל: כאילו תוחבים את האדם עם האף לנקודה הזאת.
