ירידה? כלל לא הייתה!

כשהאדם עולה במדרגות הרוחניות, הוא בו זמנית יורד לתוך האגו שלו. נניח שגיליתי ותיקנתי רק את השכבה העליונה ביותר והדקה של הרצון שלי. בדרגה הזאת התחברתי עם הקבוצה, גיליתי את חשיבות המטרה והזמנתי על עצמי את המאור המחזיר למוטב.

והנה מגלים לי את השכבה השנייה של הרצון. כאן אני הרבה יותר גרוע, הרבה יותר "גס", כאן אני מקלל, לא רוצה לשמוע, דוחה, מבזה. בהשוואה לכך, קודם אני הייתי כילד קטן, וכעת דוחים אותי ביתר חוזק. לשם מה? – כדי לתת לי אפשרות להשׂיג איחוד גדול יותר, למשוך אור עליון חזק יותר.

כך אני מתקדם פעם אחר פעם, מגלה אגואיזם יותר ויותר עוצמתי. ככל שהאדם יעלה גבוה יותר, היצר הרע מתעלה מעליו. כמובן שהוא מוכן לזה, אך בכל זאת בזמן הירידה דבר אינו פועל, והוא נופל למינוס אין סוף.

למעשה, הירידה, זו אינה ירידה כלל, אלא מצב של עלייה שעדיין אינך מוכן אליה. כאילו שהעבירו אותך להרכב של אלופים, מאחר והמאמן שלך יודע שאתה כבר יכול להצטרף לטובים ביותר. הוכנו עבורך כל התנאים, צריך רק להשתדל ולעמוד בהם.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 22.09.2010

ידיעות קודמות בנושא:
ירידה כמקפצה לעלייה
נפילה זו שמחה