מרוץ ספורט במסלול של האור

מיום ליום מתנהל המאבק המתמיד בין חשיבות המטרה לבין הרגשות שלנו. אם המטרה חשובה לנו, זה לא משנה אילו מצבים אנחנו עוברים בדרך. זה דומה לחולה שמחכה לניתוח ויודע שאף על פי שהטיפול הזה לא נעים, הוא אמור להציל לו את החיים.

גם אנחנו צריכים להבין שהבורא שולח לנו בכוונה יותר ויותר אכזבות, חושך, הרגשה של חוסר אונים, מצבים לא נעימים. ואילו אנחנו, למרות כל זה, חייבים עוד יותר להעלות את חשיבות המטרה על מנת שהמטרה תהיה חשובה עוד יותר מאשר המצב הנוכחי והתחושות שאנו מרגישים. זה סימן שהבורא "מכביד את ליבו של פרעה", שולח לנו צרות נוספות.

לא חשוב עד כמה האדם חכם, אם הוא רגיש יותר או פחות, כל אחד חייב לעבור את זה, להחזיק באמונה ובכוח של ההשפעה הכללית מהסביבה. אז במצבים של "הכבדת הלב" לא תאבד את הכיוון וחשיבות המטרה. בעצם, זה תלוי רק באיזון בין הכוחות שפועלים על האדם. כל זה נתון למדידה.

אם המטרה הייתה לך חשובה והשקעת את עצמך בקבוצה כדי לקבל עכשיו את התמיכה, אז הבורא יכול להכביד את ליבך יותר ויותר. ובצורה כזאת אתה מקצר לך את הדרך ומתקדם בדרך "אחישנה" לקראת המטרה.

כמובן, שדרך האור, "אחישנה", גם לא תמיד משמחת ונטולת בעיות. דרך "אחישנה", זה אומר שחשיבות המטרה עוזרת לך לטפס על כל הפסגות וליפול לתוך כל הבורות, ואף על פי כן לצאת מכל המצבים הקשים. כי אתה מסתכל רק קדימה על חשיבות המטרה. לכן, לא חשוב לך מה מפיל אותך מהרגליים, גם אם זה מוריד למטה או מעלה למעלה, אתה בכל זאת זוחל בהתמדה קדימה, כמו תינוק על ארבע.

חייבים להבין, שאנחנו מוכרחים להגיע ל"הכבדת הלב" כל כך גבולית שתמלא את ה"סאה" עד הקצה, ויחד עם זה, אנחנו בכל זאת נתמודד ונשמור על הקשר שלנו באופן כזה שהוא יאיר לנו ולא יאפשר לסטות מהדרך ולהרפות. כל פעם נהיה מודעים יותר לנחיצותו של המאור המחזיר למוטב. אנחנו מודים לבורא עבור הייסורים שהביא לנו, מפני שדווקא בזכותם נעשינו זקוקים לו. אנחנו מבינים שאפשר לפנות לבורא רק ביחד על ידי החיבור ו"תפילת רבים".

אם אנחנו יודעים כיצד לבצע את המשימה המוטלת עלינו, אז העבודה הזאת בכלל לא קשה עבורנו, היא נעימה. אף על פי שהיא דורשת מאיתנו התגברות מתמדת, זה הופך ל"ספורט". אנחנו נהנים מהמאמצים שמשקיעים אם רואים לפנינו בבירור את המטרה. באופן כזה נתקדם במהירות.

לכן, כדי לא להתייאש מהעבודה הקשה ביותר, שני תנאים חייבים להתקיים: להתכלל בקבוצה ולהגיע בזכות זה להכרת חשיבות המטרה. אם נממש את כל זה, נרגיש הודיה לבורא ונגיע לתפילה שעליה תבוא כזאת מנה של מאור המחזיר למוטב, שתעלה אותנו למדרגה הרוחנית הראשונה, אל "עולם העשיה".

מתוך ההכנה לשיעור, 03.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אל תירדם מאחורי ההגה
מעל לגלים
מי חשוב יותר?