ממה מורכבת הפשטות

בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ג', "ענין ההשגה הרוחנית":

"וכדי שנוכל להשיג מה שרצה שנשיג ונבין, בסוד רצונו להיטיב לנבראיו, ברא ונתן לנו את החושים האלה, וחושים אלו משיגים מה שמתפעלים מהאור העליון. ובשיעור זה נעשו לנו הבחנות רבות."

האור היחיד של אין סוף והכלי היחיד מתחלקים בעיני הנברא לכל מיני דרגות העביות, להמון אבחנות, שניתן להבחין בהן ביחסים ההדדיים בין הבורא והנברא.

נראה לנו, שאנחנו הולכים לקראת אור יותר פשוט. אבל לא. כי אנחנו מרכיבים יותר ויותר כלים, שהם כמה שיותר מבוררים, בדידים, נבדלים, ובו זמנית הם מקושרים הדדית במיליארדי קשרים ביניהם. ומתוך הרב גוניות הענקית הזאת אנחנו מגיעים לאור אין סוף.

יוצא, שהעבודה שלנו אינה מכוונת מאיתנו לפשטות, אלא מכוונת מאיתנו למורכבות. ודווקא מהמורכבות הזאת אנחנו מגיעים לפשטות.

אנחנו צריכים את האבחנות הרבות האלה, ובעלייה לאין סוף הן נהיות יותר ויותר רבות. הן מתרבות בצורה של קונוס שהולך ומתרחב. כי הרצונות שלנו הולכים וגדלים, ובהתאם לזה מתגלים אורות יותר ויותר חדשים, נרנח"י בכל חלק וחלק.

בהתחלה אנחנו עולים ומהווים רק נקודה, אבל אחר כך כל אחד מוכפל בעשר ספירות, ואלה גם כן מוכפלים עוד ועוד… כך גם באגדה עתיקה הוכפלו גרגירי אורז, שבהם המושל היה משלם לחכם עבור כל ריבוע על לוח השחמט, בכך שכל פעם הכפיל את הכמות שלהם עד שזה באמת הפך לכמות עצומה. וזוהי רק דוגמה קטנה למה שאנחנו מגיעים בבירורים של האורות דנרנח"י, דנרנח"י וכן הלאה, וכך עולים ומגלים אבחנות חדשות.

ומצד שני, זה נעשה יותר ויותר פשוט: כי כל עשר ספירות מהדרגה הנמוכה מתאחדים והופכים לאחד בדרגה הבאה. ולכן תמונת העולם שלנו אינה מתפרדת, אלא באופן פרדוקסאלי מתבהרת, נעשית יותר ברורה, בגלל שיש יותר אבחנות. כי מלמעלה אנחנו בכל זאת מקבלים את האור הפשוט והכלים שלנו נעשים יותר מאוחדים ביניהם.

באופן כזה אנחנו מגיעים לאנליזה וסינתזה, כלומר לפירוק ולחיבור, ואנחנו מגיעים לזה בבת אחת. ולכן התפיסה שלנו אינה מפוצלת, אינה מבולבלת, איננה סובלת מ"תסמונת סכיזופרנית", אלא להיפך, אנחנו מגיעים לפשטות, אמנם שהפשטות הזאת מורכבת כל הזמן.

מתוך שיעור על מאמר ג' מספר "שמעתי", 12.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אין ריבוי של אורות
ממורכבות אינסופית לפשטות מוחלטת
עולם רוחני – זה לא מיסטיקה