מגן מפני הדינוזאורים

שאלה: במה תלויה היכולת של הקבוצה להתגבש בכל פעם בשביל התקפה חדשה?

תשובתי: זה תלוי בהרגשה של צִדקת הדרך, בנכונות הדרך ובהכרחיות בה. עלינו להתגבש עוד יותר בינינו ולראות שדווקא החיבור בינינו הוא המקום היחיד לגילוי הבורא. וכל מה שקורה מסביב לקבוצה נועד רק לחזק את הקשר בינינו. הבורא לא יכול להשאיר שום פִּרְצה. כי אם לוחצים עליך מכל הכיוונים: חלק לוחצים, אחרים צועקים, מאיימים ופתאום נוצרת פִּרְצה כלשהי, חברה, קבוצה, מפלגה כלשהי שמזמינים אותך להצטרף אליהם ומבטיחים שיהיה לך טוב איתם, אז ברור שאתה תרוץ לשם. אבל, האם זה מה שהבורא רצה ממך?

לכן, הוא חייב לארגן סביבך "מצור", כדי שלא יהיה לך לאן לברוח. השונאים כבר מתנפלים עליך עם סכינים, מנסים לשחוט אותך ורק במקרה שאין לך ברירה, אתה מתחיל לזעוק אליו. אחרת אתה תברח במישור העולם הזה לכיוון כלשהו. כאילו שנכנסת למקום כלשהו, מנסה לברוח ומחפש משם יציאה. אבל גם הדלת הראשונה וגם השנייה נעולות, גם כאן וגם שם הכול נעול. ופתאום אתה מוצא דלת אחת שהיא לא נעולה, אז בוודאי שאתה תברח לשם.

אבל זה יהיה בירור גשמי פשוט ולא רוחני שהכין לנו הבורא. הבירור הרוחני הוא, שאין לך ברירה, אתה חייב לפנות אליו ואז הוא יציל אותך, יעלה אותך אליו למדרגה מסוימת. לכן, הבירור אפשרי רק מתוך צרות, מתוך מקום צר. אם אתה קורא משם לבורא, אז אתה מקבל את המאור המחזיר למוטב שמעלה אותך למעלה.

ההצלה, עזרת ה', מגיעה תמיד על ידי האור. האור שמגיע לכלים, מתקן אותם ואתה מיד עולה מעל כל ההפרעות. וברגע הבא ההפרעות שוב נופלות עליך, נעשות יותר ויותר חזקות ומתוחכמות. הן שוב סוגרות עליך מכל הכיוונים, ואתה מנסה לברוח, מחפש נתיבי בריחה.

עליך לראות כיצד הבורא מארגן לך את המצור עם תחכום כזה, שאף אחד אחר אינו מסוגל לעשות. הוא פועל דרך אנשים שונים, דרך מקרים, ובסופו של דבר הוא מביא אותך למצב שאין לך ברירה, אלא לצעוק אליו. ורק בזכות הגיבוש והחיבור של הקבוצה שזועקת לבורא, היא מקבלת את המאור המחזיר למוטב.

ועל ידי החיבור אנחנו מבינים שכל האויבים והצרות שנופלים עלינו, זה בכלל לא נורא. זה אפילו טוב שהם הופיעו, כי הם "עזר כנגדו". על ידי הלחץ שלהם הם רק עזרו לנו לפנות לבורא. ואנחנו לא פונים לבורא כדי להיפטר מהצרות הללו. הן כבר אינן מדאיגות אותנו. העיקר הוא דבר אחר, עכשיו אנחנו יכולים לבקש מהבורא להתעלות מעל הטבע שלנו, להיות מעט דומים לאדם, דומים לבורא.

לכן, עזרת ה' מגיעה לאדם במצב של ייאוש, כאילו הוא מתכוון לקפוץ לים סוף. אבל אפשר להתקדם גם בלי הגברת ההפרעות, אלא על ידי החיבור המתגבר. לא צריך להגביר את הייסורים, "לא הם ולא שכרם", זו דרך לא נכונה. בכל שלב בדרך אני רוצה להרגיש טוב מפני שאני מתקדם לבורא.

גמר התיקון הוא מצב, ששום הפרעה אינה משפיעה עליי, כי אני נמצא מעל ההפרעות. ההפרעות נשארות, שום דבר לא נעלם. הכלבים שמתנפלים עליי נעשים דינוזאורים שמקיפים אותי מכל הכיוונים. אבל אני לא מפחד מהם, כי יש לי מגן מפניהם, האור שמגיע אליי ומציל אותי.

מתוך שיעור בנושא "מהות חכמת הקבלה", 29.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
על הולך רגל שיצא מנקודה א' לנקודה ב'
ללמוד לעבוד עם האגו
העולם העליון מתגלה בתוך הקבוצה