דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מפגש מתחת לשער ה – 49

מפגש מתחת לשער ה – 49

אם אדם לא מתגבר על איזו הפרעה קטנה בדרך, אז לא תבוא אליו הפרעה יותר גדולה. ואותה ההפרעה הקטנה תבלבל ותסובב אותנו, עד שאנחנו באיזו שהיא צורה נהיה מסוגלים בכל זאת להתעלות מעליה.

להיות ב"מ"ט שערי טומאה", זה לא נקרא שאני קבור תחתיהם, אלא זה אומר שאני נמצא כביכול ב"מ"ח שערי קדושה"! אני מתגבר על השער של הטומאה, וכך מגיע לשער הבא, שהוא יותר גבוה. יותר נכון לומר, יותר נמוך, כי זה שער של טומאה. אבל אני חייב להתגבר על השער הקודם. אם אני לא יודע לעשות תרגילים של כיתה א', אז איך אני יכול לעשות תרגילים של כיתה ב', לא יתנו לי לעלות לכיתה ב'.

לכן, העבודה במצרים היא מאוד קשה: בחומר, בלבנים, בהתנגשות ובהתנגדות לפרעה. זה לא סתם להתבטל ולחכות ש"הזמן יעשה את שלו". הזמן לא יעשה את שלו. "לא שמים מכשול לפני עיוור". לכן אנחנו חייבים לעבוד ולא להתייאש בזמן קבלת "הכבדת הלב". רצוי לקצר במקסימום כאלה תקופות.

גלות מצרים הייתה צריכה להימשך 400 שנה, אבל בני ישראל קיצרו אותה ל- 210 שנים. אף על פי שאחר כך, הגלות הזאת שנותרה בכל זאת חוזרת, אבל כבר בצורה אחרת. אבל אנחנו כבר לא נמצאים באותו תהליך של הכנה לתיקון, לכן אצלנו התקופה הזאת שנקראת "גלות מצרים", ואחר כך "קבלת התורה", "ארבעים שנות נדודים במדבר", כל התקופות האלה יכולות להיות קצרות מאוד. אנחנו יכולים לעבור אותן מהר מאוד, בזירוז הזמן.

כאשר אדם עומד בשער מ"ט האחרון של טומאה, אף אחד אינו יכול להציל אותו משם חוץ מהבורא עצמו: "רק הקב"ה בכבודו ובעצמו, ולא על ידי מלאך או שליח". האדם מתקרב בצורה הדרגתית, מדרגה אחר מדרגה, בכך שמתגבר על פני כל כוחות הטומאה, אז נכנסים סוף סוף במגע עם אותו הכוח העליון עצמו.

ה"קליפה" בעצם מכינה לנו את כל המסלול הזה, את הדרך הזאת שבה אנחנו יכולים לעלות לבורא.

מתוך שיעור על מאמר של רב"ש "לשמה ושלא לשמה", 30.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כאשר האור חושף את הרע
שער ה- 50, האחרון
שכר טוב עבור העבודה במצרים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest