קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כל פעולה, שלא מתחילה ומסתיימת במחשבה של עשיית נחת רוח לבורא במידת האפשר, היא לא פעולה כשרה, קדושה. אם מלכתחילה אתה לא מתכוון לטובת הבורא, אז לטובת מי? אתה סתם רוצה להתחבר עם החברים כדי שיהיה לך טוב? יש המון ארגונים כאלה. אבל אם אתה לא מקיים בדיוק את עצות המקובלים, אז הכול יהיה לטובת האגו.
שאלה: אבל כיצד אני יכול לחשוב על "לעשות נחת רוח לבורא", אם אני ממש לא מבין את המשמעות של המילים הללו, הן כמו סינית בשבילי?
תשובתי: אם אני רוצה לפתור בעיה כלשהי במתמטיקה, אז אני גם משתמש באותיות שונות כבנעלמים, מרכיב מהן משוואות ומשווה אותן לנעלם כלשהו, למטרה בלתי ידועה שאותה אני רוצה למצוא. אבל אם אני פותר נכון את כל המשוואות, אז בסופו של דבר אני מגיע למטרה, לתוצאה שרציתי להשיג. זה תמיד כך.
אדם שרוצה לבנות בית, הוא מכין שרטוט, הוא מבין מה לעשות. לא יתכן שהוא יבנה משהו שונה מהמתוכנן מראש. הוא יודע שהוא בונה בית. אבל במקרה שלנו זה קצת יותר מורכב. כי אנחנו צריכים להגיע למטרה שנמצאת מעבר לפינה ולא רואים אותה. לכן, נותנים לנו עכשיו מכשיר שבעזרתו אנחנו יכולים לכוון אפילו למטרה בלתי נראית שנמצאת מעבר לפינה.
המכשיר הזה הוא הקבוצה, אהבת הבריות, כל העולם. העולם הזה הוא כמו זכוכית מרכזת שמרכזת את הראיה שלנו. ואם אתה מסוגל לרכז את כל העולם לנקודה אחת, להתחבר עימו ולהרגיש שפועל בו רק כוח אחד ש"אין עוד מלבדו", "הטוב והמיטיב", אז אתה מגיע לבורא.
ידיעות קודמות בנושא:
נוסחת הפעולה: בורא – העולם – בורא
מטרת החיים היא גילוי הבורא
כוונון לבורא
