דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / הדת בראי הקבלה / קיום המצוות בחיצוניות ובפנימיות

קיום המצוות בחיצוניות ובפנימיות

שאלה: ישנה טענה מצד הדתיים כלפיך, על כך שאתה מגלה את הקבלה לכל העולם, בזמן שקודם כל היהודים הם אלה שצריכים ללמוד את כל זה.

תשובתי: נכון! אבל, מצד שני נאמר, שהיהודים לא ייצאו מהגלות עד שיפיצו את כל הידע בין אומות העולם. אני בעד יציאת היהודים מהגלות, לכן, אני מפיץ את השיטה שלנו לאומות העולם. אני עושה את כל מה שנאמר במקורות שלנו.

כל מי שלא מסכים איתי, שיסביר את עמדתו בהתבסס על מערכת הבריאה, כפי שמלמדת חכמת הקבלה. אני מוכן להשתנות. האם אני אויב לעצמי או למישהו אחר? האם אני לא רוצה למלא את רצונו של הבורא?

אולי אני טועה איפה שהוא. נאמר: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". אני מוכן להקשיב.

מה מפריע לדתיים? האם זה מפני שאני לא מלמד את תלמידיי לקיים מצוות? אני מחכה שאנחנו נגיע להבנה כזאת שנרגיש את המצוות הללו בתוכנו. ואז יהיה לי יותר קל להסביר לתלמידים שלי כיצד מבצעים אותן.

אני לא יכול לומר להם עכשיו שכאשר עושים נטילת ידיים, אנחנו נוטלים קודם כל יד ימין ואחר כך יד שמאל או שלמשל קודם שורכים את השרוך של רגל ימין ואחר כך של רגל שמאל. זה לא נותן שום דבר, מפני שזה בסך הכול קיום של תנאי אחד: להתחיל את הכול מ"קו ימין" (אהבת הזולת, "על מנת להשפיע"), ובאותה המידה יתחיל להתגלות "קו שמאל" (אגו עוד יותר גדול).

אני יכול להסביר את כל המצוות שנכתבו בשפת העולם שלנו בעזרת התכונה הפנימית שלהן.

אצל האר"י מסופר על כך בשפת הקבלה הגבוהה: "עולמות", "פרצופים", "ספירות", וכולי. ואפשר להסביר זאת לא בשפת הספירות, אלא על ידי שפת התכונות, כלומר בשפת הפסיכולוגיה של התכונות האנושיות: השפעה, קבלה, חסד, דין, וכן הלאה.

אבל כל השפות נועדו כדי לתקן את הלב. כפי שכותב האבן עזרא בפירושו על ספר התורה: "כל המצוות לא נועדו אלא כדי לתקן את לב האדם", כלומר את האגו שלו.

כאשר אנחנו עושים נכון נטילת ידיים (אני לא נגד זה ולא אומר שלא צריך לעשות זאת), האם אנחנו חושבים שבאותו רגע עלינו לוותר על חלק זה או אחר של האגו שמתגלה בנו עכשיו? האם עלינו כל הזמן לבדוק את עצמנו?

בדרך כלל, אני נמצא בתוכי עם האגו שלי. אם אני מבטל אותו כלפי תכונת ההשפעה והאהבה שנקראת ה"בורא" ואותה אני מעביר דרך הזולת, אז כדי להיות בטוח שאני פועל נכון ואני לא משקר לעצמי, עליי לבדוק האם אני מכוון לזולת בצורה שאני רוצה להשפיע לו, רוצה בטובתו למרות האגו שלי?

לשם כך אני מתקדם ב"קו ימין". אם באותו זמן מתגלה לי "קו שמאל", אז אני שוב מביא אותו ל"קו ימין" ורק אחר כך הוא הופך ל"קו האמצעי". האם אני נמצא בתוך התהליך הפנימי הזה (לא חשוב איך אתם קוראים לזה, אתם יכולים לקרוא לו מדיטציה או תפילה)?

אם כן, אז כדאי לבצע מצוות מכניות. אם לא, אז יתכן שהן מסיחות את דעתו של האדם. אני רואה שמי שמבצע אותן לא חושב על ביצוען בפנימיות, על משמעותן הפנימית. אף אחד אינו מכיר את זה.

אני רוצה שכל התלמידים שלי בכל העולם (ולא רק היהודים) יתחילו להרגיש פחות או יותר את התנועות הפנימיות של "אני – קבוצה – בורא", כאשר הם מבטלים את עצמם כלפי הבורא, והקבוצה נמצאת ביניהם כמעבר, כחלק מקשר.

כאשר אני מבצע את כל זה, לא משנה מה אני עושה בעולם (אני כלפי הבורא ובאמצע הקבוצה או האנושות, כל הטבע, כל העולם), בכל מה שאני נתקל, אני תמיד צריך לעשות כך, שדרך העולם אני אביא נחת רוח לבורא. אז אני עושה מצווה.

למשל, אם אני רוצה לשתות כוס מים, כיצד אני יכול בעזרת הפעולה הזאת להשפיע נחת רוח לבורא? – אני נושא ברכה. אני מברך אותו, כי אני באמת מרגיש את זה ומעביר זאת דרך האנשים אליו. אני נכלל בתוך זה ומרגיש שאני באמת מוכן לעלות לאותה הרמה לא בשביל עצמי אלא למענו, למען אחרים.

אני כאילו מעביר את התענוג מעצמי אליהם ולבורא ולא לוקח אותו לעצמי. יותר מזה, אני לא רק שלא לוקח את התענוג לעצמי, אלא אני עושה מה שנקרא "צמצום א'" על האגו שלי ועכשיו אני חושב כיצד בכל זאת אני יכול להשפיע משהו לזולת?

ואז אני מבין (נוצרת מערכת הקשר בינינו) שאם אני אקבל את התענוג, אז רק בצורה כזאת אוכל להעביר אותו להם. זאת כבר דרגה יותר גבוהה, "לקבל על מנת להשפיע". רק אז אני עושה את התנועה הזאת, את הכוונה הפנימית עד כדי כך עוצמתית שממלאה את כולי בתענוג שבו אני מרגיש חיסרון עצום אבל אני ממלא אותו לא רק למעני אלא למען הזולת.

זאת מערכת שלמה של תיקונים, החלטות ומדידות פנימיות רציניות ביותר. ורק אחרי זה אני יכול לעשות זאת.

לכן, אם האדם מסוגל לומר ברכה על כוס המים בצורה רוחנית, כלומר, לקבל אותה באמת בעל מנת להשפיע, להעביר את התענוג דרך כל האנושות לבורא, אז הוא נמצא כבר בדרגה רוחנית מאוד גבוהה.

אני מקווה שאנחנו נוכל לפחות להתקרב למצב שבו אני אוכל להסביר בצורה חופשית, רגועה ופשוטה את הדברים האלה לתלמידיי. הם יתחילו להבין מייד ואז אנחנו נוכל ללמוד מה זה מצוות. זאת תהיה מערכת אימון פנימית שלנו. כי תרי"ג המצוות הן מערכת של מדרגות רוחניות, מערכת התיקונים שלנו "על מנת להשפיע" או "לקבל על מנת להשפיע".

אבל זה יקרה כאשר תהיה לנו לא רק "שפה שבכתב" או "שפה שבעל פה" משותפת, אלא תהיה לנו שפת הרגש המשותפת. אבל אם אני סתם אלמד אותם מצוות, אז בשל חוסר הבנת המשמעות של המצוות, הם יקבלו מושגים שקריים, מוטעים. הם יתבלבלו, ומי יודע למה זה יוביל?

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 29.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
קיום מצוות, או "אמונה למעלה מהדעת"
את ה"ידיים" נוטלים עם האור
השורשים הרוחניים של המנהגים הארציים

2 comments

  1. ב"ה
    במאמר ח משנת תשמ"ו כותב הברכת שלום וזה לשונו " שעושה איזו מצווה כמו לובש ציצית " ובהמשך כותב "כשמברך ברכת נהנין " וממשיך "וכמו כן אומר האדם בין חי הברכות הבוקר שלא עשני גוי , שנותן תודה רבה לשם על שעשה אותו ישראל. " רואים בברור שהוא מדבר על כיום מצוות מעשיות כן נכון בפשטות עדיין בלי כוונה כלל ועל זה בהמשך מצטט את דברי אביו מרן בעל הסולם " ואני שמעתי מאאמו"ר זצ"ל שאמר פעם שעד כמה שאנו מבינים להעריך את חשיבותם של תורה ומצוות לשמה לאמיתו של דבר חשוב השלא לשמה מה שאנו עושים יותר לאין ערך ממה שאנו מעריכים את הלשמה." מכאן וודאי חס ושלום לבטל את חשיבותם של קיום התורה והמצוות הבסיסי אפילו של לא לשמה כלל נכון זה לא מושך אנשים כלל כמו לימוד פנימיות התורה וכל מה שאפשר להתקשט בו ברוחניות בעיקר לכאלו שחיים אורך חיים אתאיסטי כל מה שכשור ליהדות האורתודוקסית מבריך אותם בהיותם חושבים שהדוסים חיים בעולם השלישי אבל מה לעשות האמת שבעל הסולם החשיב גם מאוד את המצוות המעשיות כמו שכתב בהקדמה לתלמוד עשר הספירות בסימן כד " וזה פשוט מאוד שאין כאן שום מדובר מלימוד התורה הניגלית בכל מה שמוכרח לדעת הלכה למעשה " כי לא עם הארץ חסיד ושגגת תלמוד עולה זדון וחוטא אחד יאביד טובה הרבה" על כן מחויב בהכרח לחזור עליהם עד כמה שיספיק לו שלא יכשל למעשה." ודאי הוא מדבר על הקיום הפשוט של המצוות המעשיות כי בהמשך מזכיר שלפחות ילמד אותם מהקיצורים לכן להגיד שיהודי לא צריך לקימם אפילו בלי הכוונה כלל זה דורש עיון כן ממש כך אפילו בלי כוונה כלל יש להם חשיבות

  2. ב"ה
    נעליים עם שרוכים: נועל את ימין, נועל את שמאל, קושר את שמאל וקושר את ימין (מתחיל בימין ומסיים בימין) ימין זה חסד, לכן מתחיל בחסד ומסיים בחסד. כך הוא הסדר בכל לבישה בגדים, ימין קודם, אבל בקשירה שמאל קודם (כמו בקשירת תפילין. (המקור הוא שו"ע או"ח סי' א' סע' ד' ובמשנה ברורה שם)
    לכן לא סתם כתב בעל הסולם בסימן כד את החשיבות לדעת הלכה למעשה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest