חינוך אחיד לכל העולם
אנחנו נכנסים לעידן החדש. אנו עומדים בפני הצורך לשנות את מערכת היחסים בינינו. בפני המעבר מתחרות אגואיסטית לערבות הדדית, ולאחר מכן לאהבה האוניברסלית.
בהתחלה, התהליך הזה קורה באופן מאולץ, תחת השפעת המצב הנוכחי שלנו ובלחץ מצד הטבע, ולאחר מכן, אנחנו מרצוננו עוברים לוויתורים הדדיים והשתתפות הדדית.
בהתאם לכך, עלינו לבנות את מערכת ההסברה שלנו, מערכות החינוך וההכשרה, כך שלאורך הזמן הן ישפיעו על כל אדם, על הקבוצות, על החברה, על העם, על המדינה ועל כל המדינות יחד, עד שבהדרגה אנחנו נקבל חינוך משותף, חינוך אחיד ונלמד לחיות יחד באושר בבית אחד.
מתוך התוכנית "חיים חדשים",שיחה מס' 5, 27.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
נעים לעשות טוב!
ניסוי עדין
אסור לדחות יותר!
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
צורה חדשה של אדם חדש
חברה, זה לא אני ולא אתה, אלא מה שאנחנו יוצרים יחד ביחס ההדדי הטוב והמשותף בינינו. וזוהי דמות ה"אדם".
בכך שמתחילים לשנות את כל החיים שלנו כדי לקיים באופן מקסימלי את הדמות (הצורה) הזאת, אנחנו מבינים שאין לנו צורך בחיים העכשוויים שלנו כדי להתקיים בצורה חכמה ונכונה, אלא הדבר העיקרי ביותר, זה שבינינו תתקיים שותפות ואחדות נכונה ועליונה, שנמצאת מעלינו.
מה גם שאפשר לקיימה בקלות, מפני שכולם משתוקקים אליה. אני מרגיש מכולם אותו היחס כלפי החברה הזאת, כלפי הקבוצה הזאת, כלפי אדם, כמו שלי. וזה כל הזמן פועל ומשפיע עליי, תומך.
זה החוק של הערבות הכוללת, כאשר כל אחד מאיתנו, בכך שפועל בצורה כזאת, מבין שהוא תומך באחרים. בהשתוקקות שלנו כלפי מעלה למכנה המשותף שלנו הוא מדגים לכל האחרים, עד כמה הוא משתוקק לזה ומראה דוגמה לאחרים. ואנחנו, בהתאם לכך, בכך שתומכים זה בזה מתעלים בקלות רבה והופכים כלולים לגמרי באחדות ובשותפות בלב ובשׂכל.
ואילו הדרגה הבהמית שלנו נשארת בדרגה אחת למטה ואנחנו מתחילים להרגיש את ההבדל ביניהן. אני מסכים שהדרגה הבהמית תקבל כמה שדרוש לה, בזה שאני מבין שעדיף לה לא לצרוך כל מיני עוגיות ועוד משהו, אלא דרוש לה מה שמועיל. כי כך היא תהיה יותר בריאה, מוצלחת, תרגיש את עצמה נוח יותר.
ואילו דרגת ה"אדם" שלי – כשאני מתנתק מההתקשרויות הבהמיות הלא נכונות שלי, להיפך, היא מתחילה להרגיש את עצמה נוח וטוב, מרגישה את עצמה כקיימת. בצורה האנושית החדשה שלנו, ביחס הנכון בינינו, כמו בחיישן משותף, בכלי המשותף, אנחנו מתחילים להרגיש גם את הטבע.
אנחנו מתחילים להרגיש את החוקים שלו שהובילו אותנו בהתפתחות האבולוציונית שלנו להבין מדוע הטבע לוחץ עלינו עכשיו בצורה כזאת.
אנחנו פתאום מתחילים להרגיש את היחס שלו אלינו כתומך וטוב, מאחר ובדרגה החדשה הזאת אנחנו הופכים למאוזנים איתו, כי בינינו כמו גם בטבע, הכול בנוי עכשיו על השפעה, הדדיות, איחוד, חיבור, גלובליות, אינטגרליות.
אנחנו באופן אוטומטי, ללא כאב מיוחד, משפילים את הדרגה הבהמית שלנו עד לרמה ההכרחית שלה, כאשר עובדים רק את מספר השעות הדרושות ביום, בכך שמספקים בכך את רמת הקיום ההכרחית, ולא נוחות יתר, לא חברה של צריכת יתר, אלא צריכה חכמה לקיום חכם של הגוף. באופן כזה אנחנו מנתקים את שתי הדרגות האלה: הבהמית, שבה נשאר הגוף שלנו, והאדם שאותו אנחנו הולדנו.
לכן, המשבר העכשווי בעיקרון נקבע על ידינו כנקודת המפנה של הלידה החדשה של האנושות.
כאשר אתה מתחיל להסביר זאת לקבוצה, אז ודאי שנדרש לה זמן להסתגל לרעיון הזה, להבינו. אולם לאחר מכן, אם האנשים מנסים להתחבר בתקשורת ביניהם, מתחילים לדון בזה, אז פתאום מופיעים איזה שהם כוחות עזר, מתוך האדם צפות כאלה אפשרויות שעליהן לא היה לו מושג.
למעשה, הם היו בפנים, הם היו מדוכאים ואפילו יותר מזה, הם ניסו לצאת החוצה. זה בעצם היה המקור לכל המשברים האישיים, המשפחתיים והחברתיים שלנו, הפנייה לסמים, הדיכאון וכולי.
וכאן אנחנו פתאום מתחילים להרגיש משוחררים מכל הלחצים האלה, מהמסגרות והעיוותים שהיו אצלנו. בעיקרון, בכך מסתכם הרעיון העיקרי ביותר והגישה העיקרית.
מתוך תוכנית מס' 18 של החינוך האינטגרלי, 29.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
דמ ות הקבוצה
הרגשת שדה אחד
מאינסטינקטים קדומים לדרגת "אדם"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, טבע, קבוצה |
הרגשת שדה אחד
שאלה: איך אפשר לתאר לעצמנו את השדה האחד הזה שנמצא מחוצה לנו? מה האנשים צריכים לעשות בזמן ההכשרות בקבוצות של הלימוד האינטגרלי?
תשובתי: בוא נתאר לעצמנו שאנחנו נכללים בתוך רצון של אדם אחר. כלומר, עורכים סדנה פסיכולוגית רגילה. אני מנסה לקבוע את הרצונות, הכוונות והמחשבות של האדם.
מהם השלבים של הכניסה ההדרגתית של האנשים והקבוצות לתוך המצבים האלה? – בראש ובראשונה, אנחנו צריכים להרגיש זה את זה, כמו בהכשרות פסיכולוגיות רגילות: איך להרגיש את האדם שאני משוחח איתו, כיצד להיכלל בתוכו, כיצד לקבוע את הרצון שלו כדי שאני אשיג שיתוף פעולה, יחס טוב כלפיו, אוהב אותו, אוכל להתחבר איתו. כלומר, הרצונות שלו שנקראים ה"לב" שלו, והשׂכל שלו, שמנהל את הרצונות הללו, צריכים להפוך עבורי לקובעים, כמו עבור אימא ביחס לתינוק שלה, כאשר היא רוצה לחלוטין לשרת אותו גם ברצונות וגם בשׂכל שלה. הלב והשׂכל, זה מה שיש לאדם.
באופן כזה, אני כאילו עושה צעד לקראת כל חברי הקבוצה, בכך שמקרין טוב על כל אחד מהם. וכך כל אחד ביחס לאחרים.
היחס הכללי המשותף הקבוע הזה שמפותח על ידינו בקבוצה צריך ליצור בה כזאת הדדיות, שמתחילה ליצור בינינו איזה שדה.
השדה הזה של יחס הדדי טוב צריך לרכוש בסיס מסוים: בשביל מה אנחנו עושים את זה? לא כדי שבינינו יהיו סתם יחסים הדדיים טובים, אנחנו רוצים להעלות אותם עכשיו לדרגה הבאה, כדי שאנחנו נחייה את השדה ההדדי הטוב הזה, שדה של יחסים הדדיים זה כלפי זה, ונקיים אותו.
כזה שדה משותף טוב בינינו (נכנה אותו תכונת השפעה הדדית), חייבים ליצור על ידי הערבות ההדדית שלנו, כאשר אני חושב עליך ואתה חושב עליי. אנחנו צריכים כל הזמן לפתח את עצמנו בצורה כזאת, ביחס הטוב. את החום ההדדי הזה אנחנו צריכים להרגיש מכל אחד כלפי כולם, כדי שבסופו של דבר ייווצר משהו משותף, אפילו לא תלוי בנו, כמו ילד משותף שלנו.
את הצורה המשותפת הזאת שלנו שכבר אינה תלויה בנו, שעליה אנחנו מתחילים לעבוד, אפשר לכנות "קבוצה".
החיים בצורה הזאת, בקבוצה הזאת, חייבים להיות העיקר בשבילנו. הקבוצה הזאת, זה למעשה מה שאנחנו מתכוונים כשאומרים "חברה".
מתוך תוכנית מס' 18 של החינוך האינטגרלי, 29.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
דמ ות הקבוצה
צורה חדשה של אדם חדש
התעלות מסתורית "מעל עצמנו"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, קבוצה |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר