שיעור זוהר, פרשת השבוע, 10.08.12
פרשת השבוע: פרשת "עקב"
תגובה אחת | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעורים והרצאות |
שאלות ותשובות, 03.08.2012
תשובותיהם של מרצים מ"מכללת קבלה לעם" על שאלותיהם של קוראי הבלוג
שאלה: אני פגעתי במישהו ומרגיש רע מאוד בקשר לזה. הרגשת האשמה חזקה מאוד. אני בעצמי לא מבין מדוע וכיצד זה קרה. אני בכלל לא התכוונתי לפגוע באדם הזה. תגיד בבקשה, לשם מה אנחנו צריכים את הרגשת האשמה? האם אתה יכול לתת לי עצה כלשהי?
תשובה: תקרא בבלוג את הפוסט "אברי החישה של קשר", הוא עונה על שאלתך ומסביר כיצד להתייחס נכון לתכונות שלנו.
שאלה: אתה כל הזמן מדגיש שלומדים רק מדוגמה. מפיצים, מרצים, מורים – כל זה תיאוריה. השאלה, היכן הדוגמאות? היכן נמצא הדבר הזה שכשמסתכלים עליו, כל אדם בעולם יכול לקחת דוגמה ולממש בכל מצב בחיינו? אנחנו צריכים דוגמה.
תשובה: אם אתה שואל בנוגע ללימוד הקבלה, על ההתקדמות הרוחנית, אז התשובה היא – בקבוצה, בין החברים שחייבים להציג אחד לשני את תכונת ההשפעה. אפילו בצורה מגושמת, "ילדותית", זה לא חשוב. אנחנו משחקים כמו ילדים, וכמו ילדים מתפתחים. אבל אם מדובר על חינוך אינטגרלי, אז גם הוא בנוי כולו על תרגילים קבוצתיים, שבעזרתם אנחנו לומדים להרגיש אחד את השני.
שאלה: לעתים קרובות קורה שאני שואל אותך שאלה, אחרי זה אני קורא ספרות קבלית או מקשיב לך או סתם במקום כלשהו, ובמקרה מבין את התשובה. אין זה מקרה, נכון?
תשובה: לא מקרה, פירושו שאתה הבשלת מספיק כדי להיות מוכן להבין את התשובה הזאת. וברגע הבא יסתבר ששוב אין הבנה, ומתחילה עבודה חדשה. ההבנה מגיעה דרך אור הבורא, והוא מורגש בתוך הכלי באותה המידה שהכלי היה מסוגל להכין את עצמו ולתקן. ולאחר מכן, יש גילוי חדש של האגו, ועבודת תיקון חדשה, וכך עד גמר התיקון.
שאלה: אני רוצה לשאול אותך על היחס הנכון כלפי העולם שלנו. האם צריך לראות בו "בית ספר" לעלייה הרוחנית ולהבין שאנחנו נמצאים בתוך תבנית, והכול נקבע מראש על ידי הבחירה שלנו? אבל האם זאת לא הטעיה מצד התפיסה השכלית שלנו? כלומר, האם אנחנו מסוגלים להרגיש את כל ההשפעה של "הבית ספר" הזה, בלי לחדור רגשית וחושית לתוך כל המערכת הזאת?
תשובה: אם אדם מממש נכון את הבחירה החופשית, אז אין אשליה, מפני שהוא נמצא בהשפעת שני כוחות שווים – כוח הבורא, ההשפעה, וכוח האגו שלו. להיפך, דווקא אז הוא מקבל אפשרות לבחון את מצבו, מפני שאנחנו מבחינים במשהו דרך השוואה בין הפכים. ובעולמנו, כאשר שולט בנו רק כוח של האגו, בלתי אפשרי לגלות שום דבר, אנחנו נמצאים כמו בחלום.
שאלה: יש לי שאלה אליך: האם יש משהו משותף בין סגפנות, אסקטיזם (Hesychasm) לקבלה?
Hesychasm (מיוונית ἡσυχία "שקט, דממה"). בקיצור, אסקטיזם – היא שיטה של תפילה שכלית – לבבית יחד עם שליטה על כל המחשבות היוצאות מבפנים שגורמת לניקוי המוח והלב ומכינה (אבל לא גורמת בעצמה) את הסגפן לראות את אלוקים. ברור שלא מדובר על ראיה אמיתית, פיזית, אלא ראיה רוחנית "פנימית".
תשובה: אם לשפוט לפי התיאור, אין שום דבר משותף בין אסקטיזם לקבלה. בקבלה אין תרגול מנטלי, זאת דרך התפתחות טבעית של האדם בהשפעת הסביבה הנכונה שמחזקת את השפעת "האור המקיף" – הכוח היחיד שמסוגל להביא אותנו אל העולם הרוחני.
שאלה: אם האפשרויות שעומדות לפני הנברא ברגע בחירת מצבו העתידי, גרועות יותר מאיך שנראה לו הבורא, אז הרצון הזה, הבחירה הזאת, היא לא חופשית. כדי לעשות בחירה חופשית בהשתוות הצורה עם הבורא, חייבות להיות הזדמנויות שוות, ולמרות זאת, על פי קריטריון כלשהו יש לבחור בבורא, במצבו. מהו הקריטריון הזה? "אמונה"?
תשובה: צריך לבחור בסביבה הנכונה, על כך כותב בעל הסולם במאמר "החרות". בחירת הסביבה זאת הבחירה החופשית היחידה שיש לאדם.
שאלה מהבלוג באנגלית: אם אדם לומד בקבוצה בין שעה לשלוש שעות ביום, האם ביתר הזמן כשהוא אינו קשור עם הקבוצה (למשל בזמן העבודה), עליו להשתדל לשמור על הכוונה בעזרת קריאת מאמרים, ספרים ולימוד עצמי? או שזאת שאיפה אגואיסטית?
תשובה: נכון לרגע זה כל השאיפות שלנו אגואיסטיות. אבל "מתוך שלא לשמה באים לשמה". אם אדם באמת קושר את עצמו לקבוצה בפועל ובמחשבה, הוא מחזק את השפעת המאור המחזיר למוטב על עצמו, ובסופו של דבר מגיע לכוונה הנכונה.
שאלה מהבלוג באנגלית: (התייחסות לפוסט "ההשלכות של הכנס"). אני מופתע מהמסקנות הללו. תפרט בבקשה יותר, מדוע נבחר קריטריון בלתי צפוי ומפתיע כזה. כיצד החברים ירגישו קשר וערבות הדדית אם יורחקו מהמעגל המרכזי? האם זה לא טבעי שלכל אחד יש רצון להשתייך דווקא למעגל הזה?
תשובה: נתתי תשובה ממצה על כך:
"את התנאים לא אני המצאתי, אלא המקובלים הורו כך, כולנו מכירים אותם היטב, אך איננו מוצאים לנכון לבצע אותם בדיוק, אלא מאמינים שהם לא הכרחיים לגילוי הבורא. עכשיו בפעם הראשונה נתנו לכולנו להבין זאת.
מי שלא מרוצה מהדרישות האלה, אני מפנה אותם לבורא – אולי הוא ישנה עבורם את תנאי הקשר עימו – "חוק השתוות הצורה". למי שמבין מדוע מחויבים התנאים האלה, יש אפשרות לבחור היכן עליו להימצא, באיזה מעגל: מרכזי או מעגלים חיצונים יותר..."
שאלה מהבלוג באנגלית: האם על האדם לראות את השיעורים המוקלטים יחד עם הקבוצה, או שהוא יכול לראות אותם לבד ובצורה כזאת להתקשר עם הקבוצה? מה נחשב לקשר/חיבור, ומה לא?
תשובה: קשר, זה בעיקר ציות למה שהקבוצה קבעה ולא מה שאדם המציא לעצמו. יש נסיבות שונות, אולם בכל מקרה צריך להשתדל להיצמד למסגרת הקבוצתית ככל האפשר.
שאלה מהבלוג באנגלית: במה יכולה לעזור הקבוצה לאחד מחבריה שסובל ממגבלה פיזית קשה, טרשת נפוצה, ושאפילו חושב על התאבדות?
תשובה: לחשוב עליו, לשמור על קשר עימו, לעודד עד כמה שאפשר. חובה שהחבר ירגיש שהוא חלק מהקבוצה, שהקבוצה לא שוכחת אותו ודואגת לו.
שאלה מהבלוג באנגלית: עד כמה על האדם להיות קשור עם חבריו דרך כתבי המקור האמיתיים? נניח, הוא עובד כדי לפרנס את עצמו, אבל הזמן עובר והוא אינו מצליח להגיע לשגשוג כלכלי, ובו בזמן הוא לא נמצא בקשר עם חבריו בשל עומס בעבודה. האם עדיף שהוא יעביר את כל תשומת ליבו לקשר עם חבריו והלימודים?
תשובה: הצלחה כלכלית זה מושג מופשט, כל אחד מבין אותו אחרת, אבל אדם צריך לספק לעצמו ולמשפחתו הכרחיות. להתקדמות הרוחנית מוקדשת כמות זמן פנוי שניתנת מלמעלה – יתכן ששעה או חצי שעה ביום. ומתחשבים בזמן הזה. אבל לא משנה כמה זמן פנוי יש, צריכים להקדיש אותו עד תום לעבודה בקבוצה ולהפצה.
שאלה מהבלוג באנגלית: לאחרונה, בשיעור תע"ס אתה דיברת על הגבלת הרצון לבקר במועדון לילה. אני לא הבנתי האם זאת הייתה מטאפורה או שאתה התכוונת באמת להגבלת התענוגים בעולמנו? לפעמים אתה אומר שצריך להנות מהעולם הזה, לא להגביל ולא "לאכול את עצמך". אבל לפעמים זה נשמע כאילו אנחנו צריכים להגביל את עצמנו בכל התענוגים. לפי דעתי ההגבלה היחידה שצריכה להדאיג אותנו בעולמנו – זהו יחסנו לחברים בקבוצה. האם אתה יכול להבהיר זאת? אולי צריך לקיים סדנא בנושא זה? לא רק אני זקוק לבירור בנושא זה, אלא גם כל חברינו וכל הכלי העולמי. הסביבה – זה הכול!
תשובה: הטעות הגדולה ביותר היא שאנחנו חושבים שעלינו לעשות משהו עם עצמנו, למשל, להגביל את עצמנו במשהו, לא משנה אם אלה תענוגים בעולם הזה או ביחסים עם החברים לקבוצה. עבודתנו שונה לחלוטין – היא להאדיר את תכונת ההשפעה, הערבות, החיבור בין החברים. לא לעסוק בעצמך אלא בסביבתך. כאשר ההשפעה תהיה חשובה לחבריי, היא תהיה חשובה גם לי, ואז אני בעצמי אעדיף שיעור או הפצה מאשר מועדון לילה, בצורה טבעית בלי מאמץ. אז אני אתחיל לנצל את הנאות העולם הזה באותה המידה שהן באמת נחוצות, וזה יקרה מעצמו. וגם לחבריי אני אתחיל להתייחס נכון, אם מול עיניי תהיה כל הזמן דוגמה של יחס כזה. אתה כתבת נכון: הסביבה – זה הכול. זאת הבחירה היחידה שלנו, דווקא אותה צריכים לממש נכון.
שאלה מהבלוג באנגלית: אתה אומר, שכל מה שאנחנו רואים בעולם שלנו זאת השתקפות של התכונות הפנימיות שלנו. אילו מן התכונות שלנו מציגים בעלי החיים בעולם שלנו? האם התכונות שאנחנו רואים בבעלי חיים יכולות להתחבר עם תכונות אנושיות טיפוסיות? תסביר בבקשה מעט בהרחבה – משני צידי האגו בעזרת דוגמאות.
תשובה: הרצון שלנו בנוי מארבע דרגות של "אור ישר": "דומם", "צומח", "חי" ו"מדבר" (אדם), לכן גם בעולמנו אנחנו רואים שהטבע מתחלק לארבע מרכיבים אלה. אבל על פי התופעות שרואים מבחוץ, בלתי אפשרי ללמוד את התכונות הפנימיות שלנו בצורה ישירה. זה אפשרי רק אם מתעלים מעליהן, יוצאים לעולם הרוחני ומשם מבינים כיצד עובדים הרצונות שלי ומדוע הם מאלצים אותי לראות את העולם דווקא כזה ולא אחר.
שאלה מהבלוג באנגלית: מהו האופי ומטרת הכמורה? עד כמה זה חשוב ומדוע? מהו תפקידה של הכמורה ביחס לבורא?
תשובה: אנחנו תמיד רוצים שיהיה מתווך בינינו לבורא, שיהיה בדיוק כמונו, שיבין אותנו, שירחם, שיסלח. לכן, רוב הדתות בנויות כך שיש בהן אנשים שלוקחים על עצמם את תפקיד המתווך הזה. אבל "בנוגע לבורא", נחשבת רק ההשתוקקות האישית של האדם לגלות את הבורא והמאמצים שהוא משקיע לשם כך, ורק עבודתו הרוחנית האישית. לכן בקבלה אין כמורה.
שאלה מהבלוג באנגלית: תסביר בבקשה את חזונו של בעל הסולם והמלצותיו לסדר העולמי החדש ולנתיב ההנהגה הרוחני. מהם ההבדלים העיקריים בין הצעותיו לשיטות הניהול המודרניות של השלטונות של היום. האם השקפתו של בעל הסולם בנוגע לניהול קרובה לסוציאליזם רוחני, וכיצד בדיוק זה עובד?
תשובה: ב"כתבי הדור האחרון" בעל הסולם מסביר כיצד תיראה האנושות בגמר התיקון. אבל אין שם הוראות פוליטיות וכלכליות מדויקות. המאמר מתאר רק תכונות כלליות של תפקוד החברה "המתוקנת". אנחנו לא יכולים לחזות עכשיו מה תהיה צורת ההנהגה, לשם כך אנחנו זקוקים לשכל "אינטגרלי" מיוחד, שאדם תופס את החברה כדבר אחד שלם, והוא עצמו – כחלק בלתי נפרד ממנה. ככל שהחינוך האינטגרלי יתפשט, המאפיינים של אותה החברה, המבנה הכלכלי והחברתי שלה יתגלו בצורה יותר ויותר ברורה.
שאלה מהבלוג באנגלית: אני כותב לך בשם הקבוצה הוירטואלית מפורטוגל. לאחרונה הזכרת שכשאנחנו נמצאים בבירורים, אז 90% מהזמן עלינו להימצא ב"קו ימין", ורק 10% מהזמן להקדיש לביקורת על החסרונות. כיצד ממשים זאת? האם יש עצות מעשיות כלשהן לשם כך?
תשובה: קודם כל צריכים להיות בטוחים שנמצאים כל הזמן ב"קו ימין", מפני שמהטבע זה הפוך. ורק כאשר בטוחים בכך, אפשר להתחיל לעורר בעצמנו "קו שמאל".
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שאלות ותשובות |
טעימות משיעור הקבלה היומי 10.8.2012, חלק ב'
דרכים להשגה
כיוון בחיים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי |
משׂכל ליניארי לשכל הקוונטי
שאלה: כאשר מדובר על דרגות הדומם, הצומח והחי של הטבע, אז אנחנו יכולים "למשש" אותן בעזרת חמשת החושים שלנו. אבל כשאנחנו מדברים על שדה משותף שמתגלה בינינו, יוצא, שאין לנו במה לחקור אותו.
תשובתי: לכן אנחנו צריכים ליצור אותו בעצמנו.
האדם נבדל מהבהמה, לא בזה שיש לו עוד זוג רגליים או ידיים, אלא בזה, שמופיע אצלו דווקא המרכיב החדש הרוחני הזה שנוצר על ידו. הוא רוחני, מפני שהוא קיים כאילו מחוצה לנו, מחוץ לגוף. אבל דווקא בזה אנחנו נבדלים מדרגת החי.
אחרת, מה אפשר לומר על ההשוואה בינינו לבין בעלי החיים? מה ההבדל בינינו? ברזלים למיניהם שאני יוצר על ידי?! אבל זו הרי לא דרגה של התפתחות עליונה, אלא הסתגלות, ולא יותר מכך. ואילו דרגת ההתפתחות הבאה מסמלת דווקא את הרוחניות.
יחד עם זה, האדם מתחיל להשיג את המהות עצמה של הטבע, מפני שהוא מגיע לאיזון איתו. הוא מתחיל להרגיש את הספירות הדקות שלו, את מה שמניע את הטבע עצמו, את אותו השׂכל, אותו הכוח, שנמצא בתוך הטבע, מניע את האלקטרונים, יוצר את כל החומר ומניע אותו. כלומר אנחנו מתחילים להבין ולהרגיש את היסוד של אותם החיים שמנהלים את כל היקום, ושעליו מונח כל היקום.
על כך מדברים בימינו הפיזיקאים. דרך אגב, הפיזיקה הקוונטית התגלתה כמתקדמת ביותר, על אף שעוסקת בחלקיקים מזעריים ביותר, שהם למעשה מכאניים. כתוצאה מכך, דרך המכניקה הדקה הזאת המדענים יוצאים אל הכוחות שעומדים מאחוריה, ומתחילים להרגיש את אותה התוכנית, השׂכל, כל מיני הסתירות, שאיננו יכולים לפתור אותן בעזרת השׂכל הליניארי שלנו. אנחנו חייבים לעבור לשׂכל הקוונטי, לכאלה השגות של הטבע, שבאמת נמצאות מעל ליחס האגואיסטי הישר אליו. החיים עצמם מאלצים אותנו לזה.
מתוך תוכנית מס' 18 של החינוך האינטגרלי, 29.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
התחדשות הפסיכולוגיה של האדם
לידה נכונה של האנושות
המעבר לחשיבה אינטגרלית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
דמות הקבוצה
שאלה: איך אפשר לתאר לעצמנו את הקבוצה במצב אידיאלי?
תשובתי: הקבוצה מהווה בפני עצמה אחד שלם. זה המודל שלה, הצורה שלה. נניח, שיש לנו איזה רצון משותף, כוונה משותפת, מחשבות משותפות, רעיונות. היכן הם קיימים? בינינו.
הרצון הזה, הכוונה, המחשבה, מתחילים לנהל את כולם. אנחנו מתחילים לקיים אותם ורואים בזה את הקיום שלנו.
בעזרת יצירת הצורה הזאת אנחנו אחר כך נשנה את כל החיים שלנו, כדי לקיים דווקא אותה. אנחנו נתייחס אחרת זה לזה, נבנה קשרים משפחתיים, חברתיים, נשנה את התעשייה, נתייחס אל הטבע, בהתבסס דווקא על זה שיצרנו בינינו את האחד השלם הזה, דמות "אדם", צורה של אדם אחד.
האנושות תשתחרר מעמל עודף, תפסיק לזהם את האדמה, תפסיק להתעסק בחברה צרכנית של דברים שאין בהם שום צורך. היא תיאלץ לשחרר המון בני אדם מעבודות בלתי נחוצות, כי הטבע בכוונה מוליך אותנו לכך, כדי שאנחנו נקדיש כל יום 5-8 שעות מזמנינו לעיסוק בקשר אינטגרלי, ביצירת חברה אינטגרלית.
אנחנו נהיה חייבים לעשות את זה בקנה מידה של כל האנושות, מקטן ועד גדול. כולם, ללא יוצא מהכלל, מפנסיונרים ועד לילדים קטנים, חייבים לעבור את דרגת החינוך מחדש הזאת.
שאלה: כדי לבנות את הצורה הזאת, דרושה איזו אנרגיה. מאיפה ניקח אותה?
תשובתי: את האנרגיה נותן לנו הטבע! הוא דוחף אותנו על ידי מקל אל האושר.
ודאי שאנחנו זקוקים להסברים מקדימים, קורסים, הבנת ההכרחיות של השינויים האלה, הכרה בזה, שאחרת כל אחד מאיתנו נכנס למשבר האישי שלו ולמשבר החברה.
תראה איך גדל המשבר האקולוגי. כדור הארץ מתרוקן. במה אנחנו נתחמם בחורף, מה נאכל אם תוך כמה עשרות שנים נרוקן לגמרי את כדור הארץ, כולל האורניום, הנפט, הגז ושאר המחצבים? אנחנו צריכים לעצור בזמן. והטבע מראש מתחיל לבלום אותנו.
מתוך תוכנית מס' 18 של החינוך האינטגרלי, 29.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מאינסטינקטים קדומים לדרגת "אדם"
התעלות מסתורית "מעל עצמנו"
התחדשות הפסיכולוגיה של האדם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים, טבע, קבוצה |
טעימות משיעור הקבלה היומי 10.8.2012, חלק א'
להרים את הראש
לשמוע זוהר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי |
סוד החיים המאושרים
ידיעה: יחסים קרובים של ילד עם החברים והמשפחה, הם ערובה לחיים מאושרים בעתיד. יחד עם זה, ההצלחות של הילדים בבית הספר אינן משחקות תפקיד. המושג "אושר" במקרה הנוכחי, הכוונה היא להרגשת הרמוניה עם העולם הסובב, אסטרטגיות חיוביות של מאבק עם דאגות, פעולות הדדיות חברתיות והערכה עצמית מספקת.
במשך 32 שנה עקבו אחר אותם אלה שנערך עליהם הניסוי, בכך שהעריכו את הרווחה במשפחה בילדות, היחסים ההדדיים עם החברים בגיל צעיר וההצלחות בלימודים, ולאחר מכן, קבעו עד כמה האדם מאושר בגיל הבוגר. התוצאות הראו תלות חד משמעית בין הניסיון החיובי של תקשורת בילדות ובנערות, לבין מצב של רווחה בחיים הבוגרים. הקשר ההדדי בין ההצלחה בלימודים והאושר בחיים – הוא אפסי.
תגובתי: להראות דוגמה וללמד את הילד לבנות יחסים עם הסובבים.
ידיעות קודמות בנושא:
כבוד חשוב יותר מכסף
רוצה להיות מאושר, תהיה!
מה באמת עושה אותנו מאושרים?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, פוסטים נבחרים |
חיבור עם מילוי
שאלה: בנוגע להמונים, השיטה שלנו צריכה להיות האמצעי שבזכותו הם יקבלו מילוי לצרכיהם הבסיסים, כגון הספקת מזון, ביטחון ובריאות. כיצד זה יעזור להם לגלות את העולם הרוחני?
תשובתי: הם מגלים רוחניות בצורה פסיבית יותר לעומתנו.
אנחנו מתקשרים לעליון כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, ולהידמות לו. את האור הזה אנחנו מעבירים הלאה, מביאים לאנשים את שיטת התיקון. והם רק מבצעים את הפעולות הדרושות בהנחייתנו, בלי לדאוג למאור המחזיר למוטב – ושיטת החיבור הזאת מספיקה כדי להחדיר אותו לסביבה.
האור ישפיע עליהם ויקדם אותם בכיוון ההבנה וההרגשה, ואחר כך הם ירצו לקבל את המאור בעצמם, כדי להתקדם לחיבור ולגילוי הבורא, כפי שנאמר: "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם".
בצורה כזאת, עלינו להביא לעם את שיטת החיבור כדי שיהיה להם טוב. אנחנו לא מסבירים באמת מה זה "טוב", אבל בתוך הפעולות האלה מסתתר המאור המחזיר למוטב, ובזכותו האנשים יפרשו בצורה יותר ויותר מתקדמת מה זה טוב עבורם, עד שיגיעו לטוב ומיטיב.
שאלה: כיצד זה מתחבר עם הצורך של העם – למשל, במזון זול יותר?
תשובתי: אנחנו מסבירים כיצד צריכים להתחבר כדי שהמזון יהיה זול יותר. ברור שאף אחד לא רוצה להתחבר, אבל זה התנאי אם אנחנו רוצים להשיג משהו, ולכן, אדם משלם את המחיר הזה. ואחר כך כשפועל באותו הכיוון, הוא יגלה שהחיבור – הוא בעצמו אוצר. לא אמצעי להשיג משהו אלא רכוש. כך פועל האור, מביא לנו שכל חדש.
ולכן אנחנו מסבירים לאנשים שעל ידי החיבור הם ישיגו יתרונות רבים. תמיכה הדדית תעורר בהם הרגשת ביטחון, חייהם יהיו טובים יותר, שלווים יותר וכולי. ברור שתמורת זה צריך לשלם במידה מסוימת על הנוחות האישית, בחלק מהאגו של כל אחד – אבל בהשתתפות הכללית זה קל ומושך. הכוח של ההמונים עושה את שלו. ואחר כך כשאנשים יתחילו לממש את זה, הם יראו שזה באמת מועיל להם, ושנמצא הפיתרון לבעיות שלהם.
כאן לא יחזור על עצמו התסריט של רוסיה הסובייטית או של הקיבוצים בישראל, אלא תסריט החיבור רק למען חיים טובים יותר. מפני שהיום אנחנו שותפים לתהליך ורק בעזרתנו האנשים יתחברו כך שיהיה להם טוב וגם מועיל להתפתחות. פתאום הם ירגישו שהחיבור מושך אותם, מפני שמסתתר בתוכו שורש גבוה יותר, מצב נעלה יותר – משהו שממלא אותם ברוח חיים. כך הם יתקדמו.
שאלה: ממה אנחנו צריכים להתחיל את ההסברים שלנו כדי למשוך אותם לתהליך?
תשובתי: צריך לפתח גישה שתאפשר לנו להסביר כראוי לאנשים, שהחיבור מאפשר לשפר באופן משמעותי את החברה כדי להשיג הנחות, סחר חליפין, ללמוד לעזור אחד לשני במקום לשלם למישהו כסף וכולי. מישהו יקים בהתנדבות חוג לילדים, גם אחרים יתרמו את חלקם – ואנחנו נצליח לחיות טוב בלי הכסף שאיבד את ערכו בגלל המשבר. אנחנו נרגיש את הצורך והתועלת בהדדיות. ברור שבלי האור המחזיר למוטב, בלי הכוונה להתחבר ברצינות, האנשים היו "בורחים" לאחר שניצלו זה את זה. אבל כאן בהנהגתנו, אנשים ירגישו את הצורך בהתקדמות פנימית. כל פעם יתגלו בהם רצונות יותר ויותר גבוהים שדורשים מילוי – בינתיים מילוי אגואיסטי. ואחר כך בהדרגה אנשים יגיעו לכוונה אלטרואיסטית – מ"לא לשמה" באים "לשמה".
זאת אומרת, שהם עוברים אותו התהליך – רק נקודת ההתחלה שלהם נמצאת למטה מהנקודה שלנו. אנחנו מתחילים ממצב "ישראל", מהשתוקקות "ישר לבורא" (ישר-אל), לנו יש משיכה לגלות את העולם הרוחני. ולהם אין משיכה כזאת, ולכן עלינו למשוך אותם אחרינו, להיות מה שנקרא "אור לגויים". אנחנו מעבירים את האור לאותן פעולות החיבור שאנחנו מלמדים את האנשים. הפעולות הללו מועילות לעם, ובינתיים האור שמסתתר בתוכן מפתח את העם.
מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 05.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך העולם יגלה את הכוח העליון?
אחרי שהאגואיזם הגיע לרוויה
מסר עם מילוי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, חינוך, ילדים, שיעור הקבלה היומי |
טוב לי, אז מה עוד?
שאלה: האם אנחנו צריכים להיות מושפלים, לפני שמגיעים לחיבור?
תשובתי: אנחנו מושפלים כלפי האגו שלנו, אבל לא כלפי המטרה וההשתייכות לבורא.
שאלה: ובכל זאת, מדוע מפתחים אותנו על ידי ייסורים?
תשובתי: ובמה עוד? בהרגשות טובות אנחנו לא נלך קדימה, להיפך, הן חוסמות לנו את הדרך. כי "טוב" עבורנו, זה תענוג, מילוי. ואם אני מלא, אז אני לא זז מהמקום. זאת התגובה הטבעית של הרצון האגואיסטי שלי. מצד שני, כשרע לי, כואב, אז אני מייד מחפש מוצא.
אדם, הוא האלמנט המרגיש. התענוג מונע ממנו כל פעילות, מונע תנועה לתקופה בלתי מוגבלת. אם טוב לו, אז הוא לא יזוז. ועכשיו "תדקור" אותו על ידי ייסורים או אפילו על ידי חוסר מילוי, והוא מייד יתחיל להביט סביב בחיפוש אחר מקור חדש של תענוגים. אם אי שביעות הרצון עולה על המשמעות הגבולית, האדם מתחיל לזוז.
בדרגת התפתחות של ה"דומם", בכך שנשאר ללא תנועה, הוא לא ממלא את עצמו ורק מפתח רצונות חדשים, עד שהייסורים שמתגברים מחייבים אותו לעבור לדרגת ה"חי". הצמח יודע להיפתח אל השמש, לספוג חומרים מזינים, לנשום, נראה שהנה באה הרגיעה. אבל לא, שוב חסר לו משהו, עוד יותר מאשר קודם. זה מחייב אותו לזוז, לגלות פעילות יתר, כדי ליהנות את עצמו...
כך נברא הרצון לקבל שלנו: מספיק לו להרגיש תענוג או ייסורים, ועל ידי האיזון ביניהם הוא, ללא ספק, יגיע למטרה. לא נדרש לו יותר שום דבר.
התהליך הזה תלוי בגודל הרצון ובייחודיות שלו, הרבגוניות. נניח שאני אגואיסט גדול. המילוי האגואיסטי משתלט עליי, מסתיר את עצמי תחת משא כבד של אלף טון. ואיני יכול לעשות דבר, רק נהנה. כדי להוציא אותי מהמצב הזה, צריך לשלוח לי אלף טון של ייסורים ועוד קילו אחד, כלומר לרוקן לגמרי את הכלי שלי ועוד להוסיף לו שליליות, רק אז אני אזוז מהמקום.
באופן כזה, כאן נפגשים שני הפכים: ככל שאני מפותח יותר, כך הרצון שלי הוא גדול יותר. הוא בכל זאת תלוי מעליי, בכך שדורש עבודה עוד יותר גדולה ובלימת התהליך. לכן אין לנו ברירה, הרצון מגיב רק לתענוגים או לייסורים, ולכן אנחנו נאלצים לעבור דרכם.
אבל מה התועלת בנפילות האלה? תן לי תענוג, ואני מייד קופא במקום, תן לי חיסרון במשהו, ואני אתחיל לזוז. אפשר להשוות את זה למנוע שפועל על זרם חילופין, תחבר אליו זרם קבוע והוא יעצור. כי הקביעות לא ממלאת את החסרונות והמילויים בסדר משתנה של ההתרוקנויות והמילויים שלו. אז מה רוצים ממני, אם התגובה של הרצון שלי ניתנו מלכתחילה. איך אפשר לצאת מתוך המעגל הסגור הזה?
לכן, ליד הרצון מתפתח השׂכל, עוד מערכת מקבילה אחת. היא אוגרת מידע בארכיון שלה, מזהה את הסיבות והמטרות, מעריכה את השלבים שעברו ודנה על המצבים המיועדים. היום, בשלב הרוחני האחרון של ההתפתחות, חשוב דווקא המרכיב השכלי. עד עכשיו דחפו אותנו קדימה בהרגשות, ועכשיו הגיע הזמן של התפתחות הכרתית. ולכן החיבור שלנו מביא לכל אחד חכמה, בכך שמאפשר להתחלף בנתונים, מספק ניסיון רב והבנה עמוקה. בזה אנחנו יכולים להימנע מהרבה צרות. כי השלב הנוכחי דורש שאנחנו נתפתח מהר מאוד ותוך כמה עשרות שנים, אם לא קודם לכן, נשיג את גמר התיקון. והנה תתארו לעצמכם, איזה ייסורים אנחנו עוד נצטרך לעבור.
ולכן, המפתח להתפתחות שלנו, הוא בחינוך, בהבנה ובהכרה, בפעולות שמביאות לאדם הרגשה ומאפשרות להבין אותה. כאן דרושה התפתחות איכותית. וככלל, חשוב לנו מאוד להפיץ את החכמה הזאת. זאת הייחודיות של הדור שלנו.
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 09.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לסבול כדי לחיות
האדם שאינו מוותר
סיבה, גורל, תוצאה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
מאינסטינקטים קדומים לדרגת "אדם"
אנחנו התחלנו להתפתח מהטבע ה"דומם" ל"צומח", אחר כך ל"חי" ונשארים היום בדרגת ה"חי" הגבוהה ביותר, שבה כל אחד דואג לעצמו באופן אישי, מוכן להתחבר באיזה שהן התקשרויות עם האחרים, אבל רק כדי להעלות את הביטחון, הנוחות, השליטה שלו וכו'. זוהי דרגה של רגש בהמי, של עדר, שלא ניתן בשום אופן להתגבר עליו.
אותה קריאת התגר שמעמיד היום לפנינו הטבע האינטגרלי והגלובלי, מאלצת אותנו בעיקרון ליצור חברה חדשה, חברה של אנשים שווים, מאוחדים, מחוברים אינטגרלית ביניהם, אבל עם אישיות נפרדת – אלא שהאיחוד שלהם, שיהיה בדרגה אחת יותר מהקודם, בדרגת "אדם". לשם כך, אנחנו צריכים לעלות מעל לאינסטינקטים שלנו ומעל להתנהגות הנוכחית שלנו שמותנית על ידם. לצורך זה אנחנו אוספים אנשים בקבוצה.
אנחנו לא יכולים שלא לדבר איתם על זה. אנחנו צריכים להסב את תשומת ליבם לחוקי המעבר שלנו של ההתנהגות המשותפת, לֵמה שמנהל אותנו. כי האדם, למעשה, לא תופס שהאינסטינקטים וחוקי ההתנהגות הפנימיים מנהלים אותו, הם נובעים מעומק הדורות של ההתפתחות שלנו. וגם זה לא עד כדי כך חשוב.
העיקר, זה להתנתק, להתעלות מעליהם לאיחוד החדש שלנו. כאשר אנחנו ניאחז בו ונתקיים כקבוצה, ולא כל אחד בפני עצמו, כשנרגיש את הלב הקבוצתי והשכל הקבוצתי, אז יופיעו אצלנו יסודות התנהגות אחרים לחלוטין. אנחנו נחשוב רק על איך להיכלל בצורה אינטגרלית מקסימלית בתוך הקבוצה. וזה ינחה אותנו, ולא האינסטינקטים התת-הכרתיים הקדומים והקדמונים.
לכן, בקבוצה תמיד חייבים לשחק בצורה הבאה של התקשורת, בדרגה הבאה של ההתנהגות והקשר שלנו. כפי שהילדים, על ידי בניית בתים מקוביות, משחק עם בובות ומכוניות, גדלים מזה ומכינים את עצמם לעבוד עם מכוניות אמיתיות, להוליד "בובות" חיות אמיתיות וכולי, כך גם אנחנו צריכים לשחק בחברה העתידית של ההתנהגות והתקשורת נכונים בינינו, כאשר השכל המשותף העליון שלנו ינהל אותנו. לכן אנחנו נרגיש את הכול ברגש המשותף שלנו, בלב המשותף שלנו. זוהי המשימה העיקרית ביותר שלנו.
בזה אנחנו יוצאים מהדרגה הבהמית לדרגת "אדם". כלומר, עכשיו אנחנו מתגברים על דרגות ה"דומם", ה"צומח" וה"חי" ועולים למדרגה הבאה.
באופן כזה, הקבוצה צריכה להבין את השליחות שלה, אפילו לא סתם משימה או תרגול מעניין, אלא דווקא משימה, שדרכה אנחנו מתחילים להרגיש מה זה אומר להיות אדם, הדמות הכללית הזאת, כאשר לא אתה ולא אני, אלא כולנו, כאחד שלם.
וזו המשימה שלנו, להרגיש את החשיבות של ההתנהגות, הפעולה, שיתוף הפעולה ההדדי שלנו ואת מה שאנחנו רוצים להשיג.
לכן, בעבודה המעשית שלנו אסור להינעל על השאלות: "למה אתה אמרת כך? למה אתה חושב כך? מהו הרעיון שלך? מה עורר אותך?", זה לא חשוב. זה לא משנה עכשיו, מי אני ומה אני. את כולנו מעורר רק דבר אחד – כולנו מתעלים מעל עצמנו כדי להתחבר יחד. איך אני יכול להתחיל להרגיש באיחוד הזה את כולם כאחד שלם, כך שלכל התכונות הקודמות שלנו לא תהיה כל חשיבות, מפני שהן כולן נעלמות באיחוד החדש שאותו אנחנו בונים מעל עצמנו.
מתוך תוכנית מס' 18 של החינוך האינטגרלי, 29.02.2012
ידיעות קודמות בנושא:
התחדשות הפסיכולוגיה של האדם
התעלות מסתורית "מעל עצמנו"
לידה נכונה של האנושות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, קבוצה |
רד מהחמור שלך ותפסע אל העולם
ישנם יתרונות נוספים בכך, שכל אחד מתעלה מעל עצמו ונכלל בזולת. כי באופן כזה אני תופס שיטה מיוחדת של קשר עם אדם אחר, של כל מה שנמצא מחוצה לי. ואז באמצעותה אני יכול להשיג חיבור עם כל האנושות. כך אני מקבל תכונות, רצונות, מחשבות, את כל הפוטנציאל שטמון בכל אדם.
אני התעליתי מעל עצמי כדי שהאגו שלי כבר לא יסתיר את העולם ממני, לא יחייב אותי רק לנצל ולגנוב כדי להשתדל למשוך כמה שיותר לעצמי. בכך שאני עולה מעל לאגו שלי, אני מצאתי את עצמי בתוך העולם! אני התפשטתי בין כולם ומוכן לכסות אותם מלמעלה על ידי הדאגה שלי, להציף אותם בכל טוב.
אני הופך עבורם לאימא, בכך שמתחיל להרגיש את התכונות, המחשבות והרצונות שלהם. הפוטנציאל שלהם הופך לפוטנציאל שלי. במקום האגו הקטן שלי, אני מתחיל לקבל רצונות ותכונות של כל העולם והופך להיות ענק, לא מוגבל. כאן מתרחש איזה מהפך פסיכולוגי בתפיסת המציאות.
עד אז אני כל הזמן תפסתי וסיננתי את המתרחש מנקודת המבט של התועלת האישית שלי. אבל עכשיו, על ידי זה שיצאתי מעצמי, אני מתחיל לסנן ולבחור מה שטוב לעולם. כך אני מתחיל לחיות באחרים. אני כאילו התעליתי מהחמור שלי, מהחומר האגואיסטי שלי, ורכשתי דמות חדשה.
הודות לכך, אני מתחיל להרגיש את העולם בלתי מוגבל, מנוגד, נבדל. על ידי כלי הקליטה החדשים, הפנימיים האינטגרליים שלי, אני יכול לחבוק את כל העולם ולראות איך לעשות טוב לכולם.
דווקא זה מה שמאוד חסר לנו היום במסחר, בפיננסים, בכלכלה. אנחנו לא מסוגלים לבנות מודל אחיד עבור כל העולם, ולכן איננו מצליחים. אבל על ידי יציאתנו מתוך עצמנו והקבלה של תכונות וראייה אינטגרליים כאלה, אנחנו נוכל לעשות את זה!
זאת אומרת, זה עוזר לנו להצליח בכל עסק, בראש ובראשונה, בהשכלה האינטגרלית ובכל המקומות שבהם פועלות מערכות יחסים בין בני אדם: בנקים, ארגונים גדולים, ממשלה. אני הופך להיות אדם שמתאים לחברה שנמצאת במשבר וחדורה בקשרים הדדיים. באופן כזה, אנחנו מתחילים להתאים את עצמנו לעולם החדש.
מתוך התוכנית "חיים חדשים" שיחה 33, 12.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ריפוי של העיוורון האינטגרלי
מחליפים את התוכנה הישנה
מטהרים את העולם מהשפעות הגוף
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, פוסטים נבחרים |
שיעור הקבלה היומי 10.08.12
הכנה לשיעור
לצפייה בשיעורחלק א': "כתבי בעל הסולם" (עמ' 527), מאמרי "שמעתי", מאמר ט"ז "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה"
חלק ב': סדנה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: סדנאות חיבור, שיעור הקבלה היומי, שיעורים והרצאות |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר