גרסת אודיו 08.08.2012
|
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser. |
להורדה:  אודיו |
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: אודיו |
ללא נפילות אין רצונות
שאלה: כיצד נוצר ומתמלא הרצון?
1. כיצד נוצר הרצון: המשכורת שלך 5,000 ₪ והעלו אותה ל- 7,000 ₪! – אתה מרגיש תענוג. המשכורת של החבר שלך היא 5,000 ₪, העלו אותה ל- 10,000 ₪, אבל כעבור חודש הורידו אותה ל- 8,000 ₪. למי יש הרגשת אושר יותר גדולה?
היה 5,000, נהיה 7,000 – התענוג גדול יותר ב20%. היה 5,000, נהיה 10,000 – 100% של תענוג נוסף! וכאשר הורידו ל- 8,000, מורגשת ירידה בתענוג ב30% - מינוס! ובעלייה – פלוס! כלומר, הכול תלוי לא בגודל, אלה בנטייה – לעלייה או לירידה.
לכן, אי אפשר ליצור רצון לרוחניות שלא קיים בתוכנו מלכתחילה, ללא עליות וירידות, כי בנפילה נוצר רצון חדש. אי אפשר כל הזמן לעלות – 5, 6, 7, 8 . בהכרח חייב להיות רצון חדש. דווקא בנפילה הרוחנית נוצר רצון חדש – ולאחר מכן מגיע גם המילוי שלו.
2. מהיכן מגיעים כוחות הסטרא אחרא?
המשכורת החודשית עלתה מ- 5,000 ₪ ל- 10,000 ₪ וירדה ל- 8,000 ₪ – נוצר רצון של מינוס 2,000 ₪ ריקנות. על ה- 2,000 ₪ האלה נאחז רצון אגואיסטי ("קליפה"). כמה מאמצים צריך להשקיע על מנת להישמר מפני הרצון האגואיסטי, לא להדבק בו ("אחיזת הקליפות") ולמלא את ה- 2,000 ₪ האלה ב"אור חסדים", בהרגשה שהרצון ל-2,000 ₪ הוא מהבורא ולכן זה טוב. או להתגבר מעל הרצון האגואיסטי ל- 2,000 ₪ האלה ולמלא אותו ב"אור חכמה", בהתקרבות לבורא?
כלומר, המינוס של 2,000 ₪ נוצר כדי שאני ארגיש שהוא נובע מהבורא, ולכן ניתנה לי ההזדמנות למלא את ה- 2,000 האלה, את ההרגשה שאני ירדתי באפשרות להיות איתו, בגדולתו. כך האנושות תמצא את שלוותה. היא תקבל כמה שהיא צריכה כדי להתקיים בצורה מאוזנת, וכל השאר, כפי שהכלי יגדל, יתמלא רק בתענוג של הרגשת הבורא בתוכו, בהתקרבות אליו.
וגם ההכרחיות תתקבל כהכרחיות הנדרשת לקיום למען הבורא, כלומר, לא כקבלה לעצמי, אלא למען הבורא. זאת אומרת, המילוי של תחושת הריקנות על חשבון גדולתו של הבורא, על חשבון הרגשת הנותן – זה הדבר החשוב ביותר. צריך להביא את האנשים להרגשת מילוי ותענוג בחללים הריקים הענקיים שנוצרים מהעולם שלנו ועד לעולם אין סוף.
ידיעות קודמות בנושא:
התחלת מדרגה חדשה
ירידה? כלל לא הייתה!
מעלה ומטה – מפסגה לפסגה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שאלות ותשובות |
טעימות משיעור הקבלה היומי 7.8.2012, חלק ה'
צריך לעשות פעולות
יחס יפה מרפא פצעים
קריאה בספר הזוהר זה כמו חשמל בקיר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי |
משבר של רעיונות והשקפות עולם
ידיעה: ישנו פן נוסף לתהליכי הגלובליזציה – הגברת חוסר השוויון החברתי, התפרקות הקשרים המסורתיים הבין-אישיים, ירידת הערכים המשפחתיים, בידוד הולך ומחריף של האדם בעולם הגלובלי.
המשבר הכלכלי הנוכחי חשף את ארכאיות מודלי הניהול הקיימים והפך למחולל תהליכי התפרקות של מוסדות חברתיים וממשלתיים רבים.
אותו תהליך ההתפרקות חשף את המחסור במודל ההשקפתי שהיה יכול לתאר את מצב החברה המודרנית ולהציע אפשרויות להתפתחותה. המודלים הכלכליים הישנים ומערכות הניהול הישנות אינם מאפשרים להתמודד עם תופעות המשבר. כל זה קשור יותר למדינות המפותחות. המדינות המתפתחות עדיין נמצאות באשליה בנוגע לעדיפות המודלים הקפיטליסטיים.
המטרה מחברת בין בני האדם, כאשר היא מהווה חלק ממסורת תרבותית ומאפשרת קיום לאותו המודל של העתיד, שאותו בני האדם רוצים להשיג ושלטובתו הם מוכנים לבזבז זמן וכוח. אם אין מטרה, אי אפשר להימלט מקריסת החיבור.
כיוון שרעיון החיבור צריך להיות חלק אורגני מהמסורת התרבותית, השלב הראשון של פרויקט החיבור האלטרנטיבי צריך להיות מערכת ליצירה ולפרסום של אבי-טיפוסים של המטרה הזו. רק לאחר שהם יהפכו לחלק מהמרחב התרבותי ויצברו תומכים ומתנגדים משלהם, ניתן יהיה לחזק את המודל על ידי רעיונות כלכליים ופוליטיים.
אולם בשביל ההתחלה יש למצוא רעיון. בלעדיו אין שום טעם בהמשך הדיון. מי שיציע לעולם רעיון חדש ויוכל לספק את הליווי הארגוני שלו, יוליך את העולם קדימה.
ידיעות קודמות בנושא:
צמיחה כלכלית אינה סימן לרווחה
המשבר: מחפשים רעיונות חדשים
העולם לא חווה משבר כלכלי, אלא אידיאולוגי
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי |
העיקר הסבלנות
שאלה: מה מאפיין את הסבלנות הנחוצה בעבודתנו?
תשובתי: להיות סבלני, פירושו ללכת בעקשנות אל המטרה. כמו שכתוב: "הכול חוץ מצא!"
מספרים, שרבי עקיבא היה היחידי שניצל מהספינה שטבעה בים הסוער והוא לא טבע. הוא תפס באיזה קרש והרכין את ראשו בפני כל גל שבא אליו – וכך הוא הגיע אל החוף.
כך גם אנחנו צריכים לעשות, מה שלא יקרה אני ממשיך את דרכי. לא חשוב שאני סובל, יכול להיות שאני אפילו לא מסוגל לעשות דבר, אבל אני ממשיך לבוא לשיעורים, לשמוע, להשתתף בעבודה. אני לא יכול עכשיו להיות בוער ולקבל התפעלות, הרי ישנם זמנים שונים – אך אני עושה את כל מה שאני מסוגל לעשות. העיקר היא המוכנות להכניע את עצמי, זוהי מידה חשובה מאוד.
ידיעות קודמות בנושא:
הסבלנות היא התכונה החשובה ביותר
ורק הגיבורים שבהם יכנסו להיכל המלך...
סבלנות היא עקשנות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית |
סירופ מתוק של איחוד
שאלה: אם, בסופו של דבר, כולם יידעו על חכמת הקבלה, אז תנועת ה"ערבות ההדדית" היא אמצעי זמני?
תשובתי: כן. אך איננו יודעים מהו אורך הזמן שהיא אמורה להחזיק. הרי העניין הוא לא בשם אלא בפנייה לאדם בהתאם לרצונותיו. אם בינתיים הוא רוצה לדעת כיצד להצליח בחייו החומריים, אני צריך להלביש את כל החכמה שלי בעטיפות שיהיו נעימות ונוחות לו.
בגדול, מדובר על "אורות" ו"כלים", אך בשבילו ה"אורות" הללו צריכים להתבטא בבריאות, בחינוך בילדים, בנוחות בחיים, חופשה וכו'. אז אני מסביר לו שניתן להשיג את זה בעזרת איחוד ופעילות של נתינה לאחרים.
המהות היא אותה מהות – תיקון הכלי. אין פעולה אחרת במציאות. השאלה היא רק באיזו מידה האדם מכיר בכך. אני מודד בדיוק את מידת המודעות שלו ותמיד נותן לו את המינון שהוא מסוגל לעכל, שאני מבין שהוא יהיה לטובתו. אני מלביש את התיקונים ב"לבושים" שהוא יכול לקבל כיוון שהוא רואה שזה לטובתו.
אני לא מציע לאדם לוותר על הנוחיות שלו ולהקדיש את עצמו לעבודה קשה לטובת האחרים.
לא, אני מציע דרך נעימה של איחוד, שהיא בפני עצמה תגרום לי להנות וגם תניב פירות טובים.
אני לא אומר שיקרה להם משהו רע, לא אומר מה התשלום עבור השגשוג – ההיפך, יחד אנחנו משתמשים באמצעים נפלאים ומגיעים לתוצאות נפלאות.
בהתאם לכך, גם את הערבות אני לא מגיש כמחויבות, אלא כעזרה הדדית ודאגה נעימה זה לזה. הכול בצורת "סירופ מתוק", כמו לילדים. אלה אותם התיקונים, רק בצורה נסתרת.
שאלה: אז באיזה שלב מתבצע המעבר מערבות לקבלה?
תשובתי: לא יודע. יכול להיות בעוד 30-40 שנה, ויכול להיות מחר. אתם בעצמכם רואים כיצד גדל קצב הדברים.
אך לי זה לא חשוב, אני עושה את מה שאני יכול לרגע ההיסטורי הנוכחי ולא יותר מכך.
שאלה: האם רק אלה שלומדים את חכמת הקבלה יוכלו להבין את הסיבה האמיתית לבעיות?
תשובתי: נכון. השאר יבואו לכך או בדרך ייסורים או בזכות ההפצה שלנו.
אנחנו לא מסתירים את תפקיד חכמת הקבלה. אך בשביל מה לצעוק על כך לריק? מאז שהמצב מתחיל להחמיר אנחנו יכולים להסביר לאנשים מהי סיבת המתרחש. אך שוב, אנחנו לא מבטיחים שיהיו בעיות חדשות אלא נותנים פיתרון לבעיות הנוכחיות. ולפיתרון הזה אנחנו לא קוראים "חכמת הקבלה", אלא "איחוד". בשביל מה להשתמש במילה שמבהילה אנשים מסוימים ודוחה אנשים אחרים? – הרי אנחנו לא משנים את המשמעות, אבל הופכים להיות קרובים יותר לאנשים.
ואנחנו לא עושים להם נו נו נו עם האצבע, לא מפחידים עם סיפורים על אסונות שהולכים להגיע, לא מגנים על האגואיזם, אלא נותנים רעיון: "בואו נתאחד בצורה נכונה ולכולנו יהיה טוב".
אף אחד לא יכול להתנגד, ועל הזלזול – נתגבר – העיקר להתחיל.
צריך להגיד לאדם את אותן המילים שהוא רוצה לשמוע. לדבר בצורה כזו שהוא יוכל לקלוט את זה וליישם בחיים. אחרת הוא ישנא אותך, יעשה איקס על הרעיון, ישתדל לשלול אותו. מסיבה זו נאמר "חנוך לנער על פי דרכו".
מתוך השיעור לפי "ההקדמה לספר הזוהר", 08.08.12
ידיעות קודמות בנושא:
לא תוכל לחסוך במכשולים
איך העולם יגלה את הכוח העליון?
אחרי שהאגואיזם הגיע לרוויה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה, התפתחות רוחנית, ערבות, שיעור הקבלה היומי, תנועת "הערבות" |
חוויה ושמה קבלה – קורס "מבוא לחכמת הקבלה", 7.08.12
הרצאה פומבית לקהל הרחב נערכה ב"בית ערבות" בפתח תקווה.
קורס "מבוא לחכמת הקבלה".
ההרצאה נערכת מדי יום שלישי בשעה 19:00 ומשודרת בשידור ישיר בערוץ הטלוויזיה שלנו, ערוץ "קבלה לעם", ערוץ 66 ב-HOT וב-YES, וכמו כן באתר האינטרנט שלנו "קבלה לעם" ומתורגמת סימולטאנית לשפות אנגלית, רוסית, ספרדית, איטלקית, צרפתית, גרמנית וטורקית.
צפה/האזן להרצאה:
לצפייה בהרצאה
הרצאות קודמות:
חוויה ושמה קבלה – הרצאה בזכרון יעקב, 12.06.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה במודיעין, 05.06.12
חוויה ושמה קבלה – הרצאה באשדוד, 29.05.12
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: לימוד חכמת הקבלה, שיעורים והרצאות |
להכריע את העולם לכף זכות
שאלה: בכל זאת, אם אתה לומד את חכמת הקבלה ומקיים את כל המצוות, אז איך אתה מלמד אנשים חילוניים, ובמיוחד כאלה שהם לא יהודים? הרי לגויים אסור ללמוד תורה, ולחילוניים אסור ללמוד קבלה.
תשובתי: זה מה שכותב בעל הסולם במאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", בסעיף "מצוה אחת": "וזה סוד מצוה אחת שהתנא אומר: "עשה מצוה אחת הכריע את עצמו וכל העולם כולו לכף זכות".
"יש להבין שחז"ל לא דיברו אלא בחלק המעשי אשר בתורה, המביאים לתכלית הנרצה מהעולם והתורה. ועל כן, כשאומרים מצוה אחת הכוונה ללא ספק מצוה מעשית. וזה ודאי כדברי הלל שהוא: - "ואהבת לרעך כמוך", אשר על ידי מצוה זו בלבד, יזכה למטרה האמיתית, שהיא – הדבקות באלוקיו. והנך מוצא שבמצוה אחת זוכה לקיים כל המטרה והתכלית."
את זה אני מלמד את כולם!
ידיעות קודמות בנושא:
מצוות, מדרגות האיחוד
בין שתי הבריות
מצוות "ואהבת לרעך"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: מקורות ותקצירים, שאלות ותשובות |
להישמר מפני "עין הרע"
שאלה: איך צריך באמת לפנות לבורא ולא לעשות לעצמך פסל ודמות?
תשובתי: האדם עושה לעצמו פסל ודמות במקום הבורא, מפני שכך יותר קל לו. הרצון לקבל כל הזמן רוצה להחליף את המטרה, את האמצעים, את הערכים, שאיתם היה לו הרבה יותר קל. הוא מחפש איזה סיפוק לגאווה שלו, מילוי מהיר, פיצוי.
האגו שלנו נהנה בתת ההכרה מייסורים, מבלי שהאדם ישים לב שהוא לא מסוגל לתפוס את האגו ב"זנב". ואם הוא כבר נמצא בזה, אז לא יכול להפיק את הבירור הנכון.
זו בעיה. רק אם האדם מקבל אבחנות נכונות מהסביבה, מהחברים ומהספרים, שומע לעצות המורה, אז, יכול להיות, שהוא יצליח להישמר מ"עין הרע". כתוב, שהמוות ברוב המקרים מגיע מ"עין הרע", כלומר, כשהאדם לא רואה בעין טובה את הרוחניות, אלא בעין רעה, אגואיסטית, בכך שהופך אותה לתועלתו. כלומר הוא לא מסוגל להתנקות מאהבה עצמית ומתועלת עצמית, וכך קובר את עצמו.
איך אפשר להישמר מ"עין הרע" שהורג את האדם? – להשתדל להסתכל על העולם בעיניים זרות, כלומר בעיניים של החברים. ואז אתה תראה אותו בצורה אובייקטיבית, ללא קשר לאגו שלך.
מתוך שיעור על אגרת של רב"ש, 08.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
תנתץ את האלילים שבך
זו אינה הגרלה, אלא תמרורים בדרך
שלא יהיו עשירים או שלא יהיו עניים?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
טעימות משיעור הקבלה היומי 7.8.2012, חלק ד'
שולחן עגול בניו יורק
רע מתגלה באיזון לטוב
תועלת בלימוד
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי |
מהיכן לוקחים את הרצון להתרומם מהספה
מתוך אגרת י"ג, הרב"ש:
"...וצריכין תמיד להשתדל שהנפילה מצד המפריעים לא יתפוס ויגזול זמן הרבה, אלא תיכף להתחזק ולבטוח בה' ולהתפלל "ממעמקים", היינו כשנפל לתוך עומקא דבירא, "קראתיך ה'".
אך מהיכן ניקח כוחות בזמן הירידה כדי לפנות לעזרה מהבורא? – כאן אנחנו זקוקים לתמיכה מהחברה, הרי לאדם עצמו אין שום כוחות. אחרת, זו לא הייתה ירידה, אם יש לו כוח לתפילה. ההיפך, זה היה המצב הטוב ביותר שלו.
ירידה זה לא כשהאדם מרגיש שהוא נכנס למצב לא נעים, לחושך, אלא כשהוא מתנתק מהבורא. כל מצב שבו הוא מתנתק מהבורא – הוא רע. ואם הוא מרגיש קשר עם הבורא – זה טוב בלי קשר לסיטואציה שאליה הוא נקלע, אם היא נעימה או לא.
אך אם הוא מרגיש את עצמו מנותק מהבורא, כיצד הוא יכול לפנות אליו? לכן הוא זקוק להשפעה מהצד, מהסביבה, שתתמוך בו. ואם האדם התנתק מהבורא ולא מרגיש חשיבות לרוחניות, הוא מוכן לזלזל בה, לבזבז את הזמן לחינם, אם אין לו כוחות להתעלות מהירידה אל התפילה, אלא הוא מסכים להישאר "מת", באיזה שהוא שלב הוא צריך להשתמש ברצונות החברים.
בדומה לאב המשפחה שמרגיש עייף, לא בקו הבריאות, אך אין ברירה – הוא חייב לקום וללכת להביא פרנסה לילדים. כך גם האדם משתמש ברצונות הקבוצה ומתעורר לתפילה.
ואם אין לו קשר כזה לקבוצה והוא לא יכול לקבל ממנה רצונות, אז הוא מסכים עם המצב ה"מת" וממשיך לשכב כפי ששכב. הכול תלוי בקשר עם הקבוצה. כמו שכתוב: "אין האסיר מתיר עצמו מבית האסורים" – צריך שהאחרים יצילו אותו.
מתוך ההכנה לשיעור בוקר, 08.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך להילחם בכבדות?
בית בו נפגשים הבורא והנברא
כיצד לקבל כוחות שאינם נמצאים בי?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי |
לכל אחד משלו, ולכולם, את העיקר
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ט:
"ובהמבואר, מובן היטב כי גם התורה יש בה פנימיות וחיצוניות כמו כללות העולם כולו, ולפיכך גם העוסק בתורה יש לו אלו שתי המדרגות. ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם שהם אומות העולם."
האדם בעולם שלנו נמשך לאותה החכמה, לאותו המקור, לאותו המילוי, שתואם לטבע הפנימי שלו. לכל אחד יש העדפות משלו: צבעים מיוחדים או צלילים מיוחדים, אורח חיים מיוחד. הרבה מכל זה אנחנו מקבלים במשפחה, ובכלל, כל האנשים הם שונים, ובכל זאת בספקטרום יש כל מיני סוגי אופי.
אדם יכול להתעניין במדע או במוסיקה, להיות שקט או פעיל, סגור או חברותי, נוטה לעבודה פיזית או שכלית, להתבטא כך או אחרת, כל אלה הן תוצאות של הרבגוניות שלנו. בהתאם לטבע הפנימי שלו, האדם בוחר לעצמו את העיסוק התואם, בוחר אמצעים כדי להצליח בחיים.
וגם אנחנו לא יוצאים דופן. כל אחד מאיתנו עבר את הדרך שלו, וברגע מסוים החליט לשנות את העדיפויות, לעסוק במשהו אחר. זה קרה מפני שהשתנה הטבע הפנימי שלנו.
מאותה הסיבה ישנם כאלה שמשתוקקים לתורה החיצונית: הם לומדים מקורות, והעיקר בשבילם זה לדעת מה כתוב שם. הם לא נכנסים פנימה, לא מנסים לחדור לעולם לא ידוע, לא עוקבים אחרי רמזים שמובילים אל הבורא, אל הפעולות שלו, לגילוי שלו. לא, האדם קורא את הטקסט ולא רוצה לתאר לעצמו משהו גבוה יותר מאשר העולם הזה. אם המקובלים מדברים על "גניבה", זה אומר שמישהו גנב משהו. הרצונות האגואיסטיים, שגונבים את פירות העבודה שלי נשארים "מחוץ לתמונה". "נזק", זה דווקא נזק גשמי. "עצים", "אבנים", "בית מקדש", זה חפצים ממשיים של העולם שלנו.
ויש כאלה שלא מסוגלים לסבול גישה כזאת שטחית, הם נמשכים למהות הפנימית.
בסופו של דבר, כל אחד בוחר לעצמו עיסוק ברמה כזו או אחרת, פיזית או יותר פנימית, מה גם שדרגת העמקות יכולה להיות שונה. ובכללות, התורה החיצונית באמת הפוכה לתורה הפנימית.
ולכן, אי אפשר לשפוט על גדלות האדם לפי המשיכה שלו לחכמת הקבלה. פשוט כאן יותר נוח לו, זה שייך לו. באותה המידה מרגישים את עצמם בנוחות האנשים בתחום הציור, שלפי טבעם מוצא חן בעיניהם לצייר. המשיכה הפנימית אינה תלויה באדם. בהתאם לכך, ישנם אנשים שנמשכים לתורה החיצונית, זה מפני שכך הם בנויים.
ולכן המסר שלנו הוא שונה: לֵמה שהאדם לא יימשך, אנחנו בכל מקרה מסבירים מה הוא צריך לעשות, בכך שמתעלה מעל ההתעוררות הטבעית שלו. למעשה, בעל הסולם מדגיש כאן את החובה של האדם שנמצא מעל לנטיות הטבעיות שלו, שיוצרות איזון זה או אחר בין הפנימיות לחיצוניות.
שאלה: לפי אילו סימנים אני יכול להיות בטוח, שאני מפתח דווקא את החלק הפנימי ולא את החלק החיצוני?
תשובתי: אני מרגיש את זה, כשאני מתחיל להתייחס ולהתחשב בזולת. ורק אני בעצמי יכול לדעת את זה. יכול להיות ששום דבר לא ישתנה מבחוץ. לכן, חכמת הקבלה נקראת "תורת הנסתר"...
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 08.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
עידן הדור האחרון
להעדיף פנימיות
לכל אחד יש נטייה משלו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
טעימות משיעור הקבלה היומי 7.8.2012, חלק ג'
שינוי פנימי דרך חברה
לבקש על חיבור
ללמוד בבית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי |
אור מאין סוף
הזוהר נכתב מגובה של כל המדרגות הרוחניות, מעולם אין סוף, שאותו השיגו כל החברים של רבי שמעון בר יוחאי, מחברי ספר הזוהר. זה אומר, שהם כללו בתוכם את כל הכלי הרוחני הענק, את כל העולם.
כדי שאנחנו נוכל להתקרב אליהם, ושהכלי הזה ישפיע עלינו, יאיר לנו, אנחנו צריכים להידמות להם. במה אנחנו יכולים להידמות? – גם כן על ידי התכללות בכלי הענק הזה. באותה המידה, שבה אנחנו נהיה, עד כמה שזה אפשרי, מקושרים בינינו בפנים וקשורים עם כל המציאות שנראית לנו כקיימת מחוצה לנו, אז במידה הזאת אנחנו נהייה קרובים יותר לאותו המצב שבו הם נמצאים. ואז הכלי שלהם יאיר לכלי שלנו ויקדש אותו, יתקן אותנו. כי הכלי העליון מהווה אור עבור התחתון. התכונה של העליון זו השפעה, ולכן הוא מאיר, כמו שנאמר: "חשיכה כאור יאיר". הוא כמו אור, כמו הבורא כלפי הנבראים.
ולכן, ככל שאנחנו משתדלים להיות קרובים יותר לרצונות של הנשמות הגדולות האלה, משתוקקים להשיג אהבה וחיבור בינינו ובין כל העולם, כך אנחנו מקבלים מהם הארה יותר גדולה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
איך להפוך את הדמיון למציאות
להתחבר עם המקובלים הגדולים
כיצד לחדור לספר הזוהר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי |
נשוי, אך חופשי כציפור
שאלה: אם אביט על בן הזוג שלי כעל הראי שלי שבו אני רואה את החסרונות שלי, זה כל הזמן יחזיר אותי לעצמי. האם יוצא, שהתרגיל הזה, במקום לפתח את הקשר עם בן הזוג, להיפך, יסגור אותי בתוך עצמי?
תשובתי: אני לא צריך להיסגר בתוך עצמי, אלא להתעלות מעל כל זה. בואו נתחיל את הכול שוב, ממש מאפס. אני מסתכל על בת זוגתי ורואה בה חסרונות שונים. עכשיו אני מתחיל להעביר את כל החסרונות האלה אל עצמי, הרי נאמר ש"כל הפוסל במומו פוסל", לכן אני חוזר אל עצמי ואומר שכל הפגמים האלו נמצאים בי. אם הייתי שלם לא הייתי רואה את כל זה.
אם הייתי אוהב את אשתי, לא הייתי שם לב לשום חיסרון בה. בדומה לאם ביחס לילד שלה, שלא רואה בו שום דבר רע. כך פועלת אהבת האם הטבעית, כשהיא מעוורת את העיניים. ואפילו אם האם שמה לב לאיזה שהם חסרונות בילד, היא אוהבת אותם וחושבת שהוא שובב במקצת. כלומר, קודם כל אני מתחיל להבין שכל הפגמים שאני רואה בבת הזוג נמצאים בי ומוסברים בחוסר אהבה אליה. לכן אני צריך להעלות את עצמי לדרגה כזו שאני לא אראה בה שום פגמים, בדומה לאם בילד האהוב. זה נקרא להתעלות מעל האגו שלי.
בעזרת בת הזוג ביצעתי מדידה פנימית בתוכי וביררתי באיזו דרגה אני נמצא ועד איזה גובה אני צריך לעלות כדי להתעלות מעל עצמי. יוצא, שיש לי בן זוג שעוזר לי להתעלות מעל הטבע שלי. אתם מתארים לעצמכם איזה אוצר יש לי בבית – אוצר אמיתי!
בינתיים אני רק התעליתי מעל האגו שלי, כשאני משתמש בבן הזוג בתור מראה. עכשיו אני ממשיך הלאה. אני התעליתי מעל עצמי ולא עובד יותר עם רצונותיי ועם תכונותיי. מתוך המצב הנייטרלי הזה אני מנסה להרגיש, לבדוק, להבין את הרצונות, את התכונות, את השאיפות, את המטרות של האדם האחר, של בת הזוג למשל. אני משתדל לקבל אותם כדבר החשוב לי מכל ולחיות כדי למלא אותם.
אני מרגיש שאם לפעול כך בצורה הדדית משני הכיוונים, החיים שלנו יהיו נפלאים. הבעיה היא רק שאני לא יכול להחזיק בזה – זה קשה מאוד ודורש מאמצים עצומים. אני מסוגל להחזיק מספר דקות, אבל אחר כך אני עוזב את זה, אני זקוק למנוחה. פשוט בלתי אפשרי להימצא כל הזמן במצב כזה, בלחץ נוראי כל כך.
לחשוב על עצמי בצורה אגואיסטית קל מאוד, הטבע כל הזמן נותן לנו חומר דלק לכך. בתוכנו כל הזמן מסתובב מנוע אגואיסטי, הוא עובד מהבוקר עד הלילה ואפילו בשינה. וכאן אני זקוק לכוחות עצומים, מאמצים למעלה מהאנושיים, שפשוט איני מסוגל לעשות אותם. אז מה עליי לעשות?
באופן כזה אנחנו מגיעים לפיתרון הבא. הפיתרון הראשון היה: להתעלות מעל האגו שלנו. הפיתרון השני: לקבל את האגו של בן הזוג במקום האגו שלי. לאחר מכן, ראיתי שאני לא מסוגל להחזיק מעמד במצב כזה ואני זקוק לסביבה שתעזור לי. הסביבה מהווה מקור לכוח ולחשיבות, שלמעשה זה אותו הדבר. כלומר, היא אמורה לספק לי הרגשה של חשיבות עצומה של עבודה כזאת למעלה מהאגו שלי ולטובת הזולת. היא מסוגלת לתת לי את זה. ואז כשאני דואג לזולת אני ארגיש את עצמי עוד יותר חופשי מאשר כשדאגתי לעצמי. כאילו בכלל אין לי למה לדאוג, כזה חופש ורוגע אני מרגיש.
קודם כל נעלמות לי כל הבעיות והצרות כיוון שאני התעליתי מעל הטבע שלי. אני מרגיש את עצמי בעולם מלא בטוב. אני דואג רק לזולת, כשאני חופשי מהדאגות על עצמי בדומה לציפור שמרחפת באוויר. כך ארגיש את עצמי אם האחרים יעבירו לי אנרגיה, חשיבות, שאיפה.
מתוך התוכנית "חיים החדשים", שיחה 33, 12.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
על הגלים הסוערים של החיים המשפחתיים
משפחה: שמחה או כפייה?
אור שלי, ראי, תספר ותראה לי את כל האמת
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, על זוגיות |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר