גרסת אודיו 22.07.2012
|
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser. |
להורדה:  אודיו |
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: אודיו |
הגלובליזציה - אסון או שמחה?
מאמר דעה של ו. לוקוב, מנהל המכון למחקרים יסודיים ויישומיים של האוניברסיטה למדעי הרוח, מוסקבה: מבחינה חברתית כלכלית, נהוג לפרש את המונח "גלובליזציה", קודם כל, מיזוג של כלכלות לאומיות למערכת עולמית אחת המבוססת על תזוזת הון, פתיחות אינפורמטיבית חדשה של העולם, מהפכה מדעית וטכנולוגית.
הכלכלה העולמית, תחת השפעת התאגידים הבינלאומיים, החלה לרכוש תכונות חדשות: תהליכי הייצור, תכנון המוצרים והמרקטינג החלו להתרחק יותר ויותר מהכלכלות הלאומיות. לבסוף, התפתחה הגלובליזציה בתחום הייצור והצריכה. השינויים התפשטו גם למבנה החברה: הופיע "המעמד הקפיטליסטי העל-לאומי", שמכוון לתנאים החדשים של הגלובליזציה. על רקע זה החלו להתרחש שינויים בתחום התרבות, יצירת תבניות תרבותיות זהות נתפסת כמשהו טבעי לחלוטין.
הגלובליזציה בכלכלה היא בעלת השלכות מרחיקות לכת עבור התרבויות, הזהויות וסגנונות החיים, ומופיעה בימים אלה כתנאי חדש לחינוך.
לרוב, בוחנים את הגלובליזציה כגורם הקובע שינויים בהשפעות החינוכיות. זהו כוח חיצוני עבור החינוך שמשנה אותו בצורה כפויה. הגלובליזציה מביאה לעולם אסונות רבים וגם ניצחונות רבים. באיזה צד של הגלובליזציה אנחנו נשתמש בפעילות החינוכית שלנו – הדבר תלוי רק בנו!
ידיעות קודמות בנושא:
על הגלובליזציה
מבט על הגלובליזציה
גלובליזציה – עתיד מזהיר?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי |
הקשר הלא פריק: וול סטריט וכפר אפריקאי
שאלה: האם רוב האנשים עוד חייבים ללמוד בצורה מאוד אינטנסיבית כדי שהם יתקרבו לרמה האינטגרלית?
תשובתי: אין צורך לחכות עד שהם יגיעו לכך – אין לנו זמן. אנו רואים שחברות לכאורה "מתקדמות" בעולם נמצאות במצב קשה מאוד. ומכיוון שכל העולם קשור, הן כמובן, על ידי הפעולות הקיצוניות הלא רצויות ישפיעו על כל העולם, ושום דבר טוב לא יקרה.
איננו יכולים לעשות כאן מדגם ממוצע. צריך לעשות אותו על פי המצבים הקיצוניים ביותר – איפה שנמצאים הכסף, השליטה, הכוח, הנשק, מכיוון שהיום זו הרמה הגבוהה ביותר, והיא קובעת את רמת ההתפתחות של האנושות. היום איננו יכולים להגיד: "יש לאנושות וול סטריט, וגם כפר אפריקאי, והממוצע ביניהם – זו האנושות המודרנית". לא! כיוון שוול סטריט פועלת ברחבי העולם כולו, אנחנו חייבים לקחת את זה בחשבון. והכפר האפריקאי בכל מקרה ירגיש את השפעתה עליו. אם לא יהיה וול סטריט הוא ימות מרעב, ואם וול סטריט תרצה בכך – יישאר ממנו רק עפר.
שיחה על החינוך האינטגרלי מס' 25.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
במרכז "הבירורים" העולמיים
למנוע את האיום שמעלינו
לדחות את נקודת הפיצול
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
כבולים ברשת קשר
שאלה: איך אפשר לידֵעַ את האדם, שאפילו אם הוא ייצוֹר במסגרות של המשפחה רווחה מקסימלית, תנאים אידיאליים, זה בכל זאת לא יאפשר לו להימצא באיזון, שהמערכת עכשיו הפכה לעגולה, לאינטגרלית?
תשובתי: אנחנו רואים שכך זה מתרחש, רק שעדיין האנשים אינם מבינים מדוע הם אינם יכולים לסדר הכול בצורה כזאת כדי לספק קיום נורמלי במסגרת של העיר, הישוב וכולי. אנו רואים שהקשרים שלנו מאוד נרחבים, ובכלל אינם נשלטים ואינם מנוהלים על ידינו, פשוט מלמעלה יורדת רשת קשר שמתחילה לשלוט עלינו, ואיננו יכולים לעשות דבר. הדבר היחיד שאנחנו יכולים זה להידמות לרשת הזאת, אבל היא אינטגרלית. ולא נשארת לנו ברירה, אלא להפוך מרצוננו להיות דומים לרשת הקשר הזאת.
כמה זמן יידרש לכך? – לפי חכמת הקבלה, לעולם יכולים להידרש עוד כ- 200 ומשהו שנים. אבל אם אנחנו נאיץ את התהליך הזה, אז ודאי שזה יהיה מהר יותר.
בזמן האחרון אני שומע אפילו מאנשים פוליטיים ומכלכלנים, שהמשבר שאותו אנחנו עוברים יימשך עוד עשרות שנים. זו הצהרה מעניינת. בעבר דבר כזה לא היה, בעבר כולם אמרו: "המשבר כבר חלף!".
תראו מה שמתרחש היום. אפילו גברת לָגָרְד, ראש הקרן הבינלאומית, הצהירה, שכדי לצאת מהמשבר יידרשו כמה עשרות שנים!
הצהרות כאלה ממש מהממות. אבל הם כבר מתחילים להבין שחייבים להיות שינויים פנימיים, שכל העולם צריך להשתנות, כל המבנה העולמי. ולא ניתן לעשות זאת ללא ההכרה של ההמונים, ללא איזה שהם תהליכים ממושכים. האנשים בינתיים לא מוכנים לכך משום צד. אסור לך למשוך בשום חוט, עד כדי כך הכול מקושר הדדית אגואיסטית. אינך יכול לעשות דבר, מפני שמייד יתנפלו עליך ו"יאכלו" אותך.
כאן צריכים להתרחש איזה שהם תהליכים טבעיים, שבעצמם מווסתים את זה. לכן, עבור הגברת לגרד אלה תהליכים שיימשכו עשרות שנים, ורבים היום כבר מתחילים להבין ולהצהיר על כך.
אולם אני סבור, מתוך השיטה של החינוך האינטגרלי, שזה יכול להתממש בכל העולם ממש תוך שנים ספורות.
מתוך שיחה מס' 36 על החינוך האינטגרלי, 30.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
עבודה רציפה של המערכת?
האויב שלי, ידיד שלי
כשהאינטגרליות חודרת לעצמות
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים |
שלבי הדרך לבורא
שאלה: לא מובן, איך אדם הולך לגילוי הבורא, למעלה או למטה? האם באמת, כמה שיותר גרוע, כך יותר טוב?
תשובתי: בדרך הרוחנית המקובל, במשך החיים שלו, באופן אישי, וכל האנושות בצורה אבולוציונית, היסטורית, מתפתחים באופן אגואיסטי, בייסורים, רק כדי להכיר באגו כרע, ולנטוש אותו.
תקופת ההתפתחות הזאת נקראת "סם המוות", מפני שלאדם נדמה שהוא מתקדם קדימה ומשקיע מאמצים רבים כדי להשיג מטרה "רוחנית", אולם מאחר שהוא בעצמו עדיין בתוך האגו, אז גם המטרה שלו היא אגואיסטית, הוא מולך שולל שהוא רוצה רוחניות, ולכן מגלה את הרע של האגו, את המוות הרוחני. ואת זה עושה התורה עצמה, האור העליון, כדי שהוא יכיר את התכונות הטבעיות שלו, כרעות. וזה נקרא "בראתי יצר הרע" (אלה מילותיו של הבורא).
אחר כך, כשהוא בעל כורחו, בעקבות הייסורים, ואחר כך בצורה הכרתית, לפי רצונו, נוטש את האגו שלו, אז אותו האור פועל ומשפיע עליו כ"סם החיים" ומוביל לגילוי הבורא, למילוי על ידי אור ההשפעה והאהבה, הכוח של החיים הרוחניים. זה כבר נקרא "בראתי תורה תבלין", כלומר, השיטה והמערכת לתיקון האגו.
לכן הדרך היא כזו, שתחילה אנחנו מגלים את האגו, ומרגישים את עצמנו כרעים ושרע לנו. אחר כך משתוקקים לתקן אותו בעצמנו, ונוחלים כישלון וגם כן מרגישים את עצמנו רע. ורק לאחר שמרגישים ומכירים את הרע של האגו ואת חוסר הכוחות העצמיים בפני שליטתו עלינו, אז האדם פונה לבורא, ולפני כן האגו לא אפשר לו לעשות זאת! אבל ברגע שבקשתו מלאה, כלומר, יש לו רצון רק לקבל את תכונת ההשפעה, אז האגו עצמו פונה לתכונה הזאת, ואז "מלאך המוות" הופך להיות "מלאך החיים". "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש."
ידיעות קודמות בנושא:
תכיר את הגבול שלך
הרע כרמז מהבורא
רצון רע הוא מתנה טובה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית |
עבודה רציפה של המערכת?
שאלה: בפסיכולוגיה קיים מושג שמדבר על ויסות עצמי של המערכת. אם האדם לא מצליח להסתדר עם הויסות העצמי, חסרים לו משאבים כדי לאזן את עצמו, אז הוא פונה לפסיכולוג שעוזר לו ליישר את מצב הזה.
נניח, שמערכת הויסות העצמי של האדם, נעצרה תחילה בדרגת המשפחתית, אחר כך החלה לכלול קצת יותר, ועכשיו זו ממש כל האנושות. האם יוצא, שהשיטות הישנות של הויסות העצמי כבר אינן עובדות, ובכלל חסרות משמעות?
תשובתי: הן עדיין עובדות היכן שהוא, בהתאם לרמת ההתפתחות של הציביליזציות, החברות, המדינות, עם ההרגלים והמסורות שלהן. כי הציביליזציה הכלל אנושית שלנו היא רבגונית. אבל באופן עקרוני, הכול מתקרב לכך שאנחנו ב"נעילה" המשותפת שלנו, באינטגרציה, לא נוכל אפילו לערוך סדר אצלנו במשפחה אם לא נעשה סדר בעולם.
במערכת האינטגרלית כל פריט חשוב, מפני שאם איזה בורג לא עומד במקומו, אז כל המערכת אינה עובדת.
מתוך שיחה מס' 36 על החינוך האינטגרלי, 30.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האויב שלי, ידיד שלי
ייחודיות המערכת האינטגרלית
אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
האויב שלי, ידיד שלי
שאלה: אם ניקח את החברה הישראלית כדוגמה למערכת של ויסות עצמי, אז באיזו רמה ברגע נתון אפשר להביא אותה לאינטגרליות? האם ברמה של כל המדינה, ברמה של ערים נפרדות, או שזה כבר יצא מגבולות המדינה?
תשובתי: אני חושב, שתוך שנה אנחנו יכולים להשיג איחוד במסגרת המדינה. אם זה יתממש, אנחנו נגלה תוצאות מדהימות: אפילו אותם השכנים, שעכשיו דווקא, תחת ההנהגה העליונה של הטבע, הם האויבים הכי חזקים שלנו שרוצים להשמיד אותנו – יתחילו להשתנות. אני בטוח, שאנחנו נוכל להראות זאת! זוהי המשימה שלנו.
מתוך שיחה מס' 36 על החינוך האינטגרלי, 30.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ייחודיות המערכת האינטגרלית
כשהאינטגרליות חודרת לעצמות
מימדים גדולים – עוצמה גדולה
|
תגובה אחת | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: המשבר ופתרונו, חינוך, ילדים, פוסטים נבחרים |
מטהרים את העולם מהשפעות הגוף
על ידי זה שאנחנו עובדים כמשפחות לפי השיטה של החינוך האינטגרלי, אנחנו מגלים שכאן טמון העתיד של כל העולם. פתאום אנחנו רואים שנדרשת מאיתנו דאגה ותמיכה יותר רחבה, שמקיפה לא רק את החברה שלנו, אלא את כל האנושות.
בעבר, בהביטי על העולם דרך המסננת של התבנית האגואיסטית, אני הבחנתי רק במה שיכול היה להביא לי תועלת או נזק. למעשה, אני לא ראיתי בכלל את מה שבעצם מתרחש בעולם. במשך ההיסטוריה אנחנו מתפתחים במידת גדילתו של האגו שלנו, ובהתאם לכך, האדם מגלה דברים חדשים, תופעות חדשות בטבע.
בעבר הוא לא ראה אותן, ראה לידן או דרכן, מפני שהאגו שלו לא היה מפותח דיו. אך עם הזמן העולם שמסביב מתרחב, ובכך כל הזמן מגלה משהו חדש בתחום הכימיה, הפיזיקה, הביולוגיה, הזואולוגיה וכולי. האם זה היה קיים גם קודם לכן, נניח לפני אלף שנה? ודאי. אבל אני לא הבחנתי בכך, מפני שהאגו שלי היה קטן ולא אפשר לי לראות את זה. אבל עכשיו, כשהוא גדל, אני "התפקחתי".
באופן כזה, הכול תלוי בתפיסה האגואיסטית שלי. והנה, בימינו הוא מיצה את עצמו. כתוצאה מכך, אנחנו מצאנו את עצמנו במשבר הגלובלי ואיננו יכולים להתפתח הלאה. היום הגיע הזמן לרכוש תפיסה שאינה מכוונת לתועלת של הגוף הקטן שלי, של הרצונות הקטנים והמוגבלים שלי, אלא לטובת העולם, לטובת "הילד האהוב", שנמצא מחוצה לי. בכך אני מתחיל להבדיל ולגלות דברים שלא הייתי שם אליהם לב אפילו בעוד אלף שנים של ההתפתחות האגואיסטית. אני מתחיל לראות בעולם תופעות שאינן תלויות בי, מפני שאני יוצא החוצה באהבה, בכך שרוצה טוב לאחרים.
כך אני רוכש תפיסת מציאות חדשה, ראייה חדשה, והעולם שלי משתנה. לכאורה ניתן לחשוב, שזו בסך הכול גישה פסיכולוגית חדשה, אבל היא מאוד שונה מהקודמת. אני מתחיל לראות מציאות ללא שום קשר לעצמי, באמת בצורה אובייקטיבית. כל העולם מתייצב לנגדי כאילו "מטוהר" מהתופעות שאופייניות לגוף שלי.
כאן נשאלת השאלה, איך אפשר להתפשט מהגוף? – על ידי רכישת רצונות ומחשבות של כל האנשים או של חלק מהם, אני כאילו מוסיף למציאות שלי חלק חדש, "עצמי חוץ גופי". מדענים, פסיכולוגים ופילוסופים מדברים הרבה על זה. בעיקרון, תפיסה כזאת מאפשרת לי להרגיש את עצמי בניתוק מהמדרגה ה"בהמית" שלי, כלומר מהגוף. אני מתחיל להרגיש באופן ברור שהחיים שלי יכולים לזרום גם מחוץ לגוף. כי האישיות שלי מורכבת מרצונות ומחשבות, ואני מוצא אותם מחוץ לגוף, בכך שבהדרגה יוצא החוצה ויותר ויותר מכוון את עצמי לֵמה שמורגש מחוצה לי כמו על שלי.
וכך אני כאילו שוכח על עצמי, על מה שמתרחש בגוף שלי. עד לכזאת מידה שכבר איני משייך את עצמי אליו, אני רוכש חיים בדרגת "אדם" ולא בהמה. כאן נשאר לנו רק לתאר לעצמנו, אילו אופקים נוספים האדם יכול להשיג.
לכן, המשבר הנוכחי של היחסים בין בני הזוג נותן לנו נקודת שיגור עבור כל התהליך הזה, ופתאום מביא להסתכלות חדשה לחלוטין על הדברים. מסתבר, שהעניין הוא לא להפוך להיות "זוג יונים", או לפחות לתקן עקומות ולהימנע מגירושין. להיפך, כל הפגמים נועדו לדחוף אותנו יחד למימד קיום חדש. זה מה שניצב היום לפנינו.
מתוך התוכנית "חיים חדשים" שיחה 32, 11.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הקלות הבלתי רגילה של החיים
מבט על המשפחה מהגובה של הטבע הגלובלי
לראות את העולם דרך העיניים של אישה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, על זוגיות |
איש משפחה למופת
שאלה: בני משפחה רבים של החברים שלנו, שהתחברו למערכת האינטגרלית, מתחילים לגנות אותם בכך שהם הפכו להיות יותר עצלנים ואינם עושים דברים הכרחיים.
איך צריך להתייחס לכך בצורה נכונה? האם האדם בכל זאת צריך להשקיע מאמצים ולבצע עבודה משפחתית כמו כולם?
תשובתי: כל אחד צריך לממש את ההשתתפות ההכרחית שלו במשפחה, ולעשות את זה כחלק מהמאמץ להתקדמות הרוחנית. אתה צריך לשרת את המשפחה. זו עבודה עם אותו האגו, ולא רק עם האגו האישי, אלא גם עם המשפחתי. בזה אתה מתקדם.
שאלה: כלומר, כלפי השכנים אדם כזה צריך להיראות נורמלי לחלוטין, דואג למשפחה, מרוויח כסף, שואף לפתור בעיות חומריות וכולי.
תשובתי: במסגרות מסוימות. הוא לא חייב לשאוף להרוויח כמה שיותר. הדאגה שלו היא רק למה שנחוץ לקיום הכרחי ולא יותר מכך. כל מה שהוא מרוויח מעבר לזה, הוא מוכן לתת לאיחוד העולם, לאיזה שהם מאמצים, אירועים. כך הוא פועל.
מתוך שיחה מס' 32 על החינוך האינטגרלי, 30.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
משפחה הרמונית בחברה אגואיסטית
קורסים על "הוויית הבית"
סוד המשפחה האינטגרלית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, על זוגיות |
איחוד ממשי
שאלה: אני לומד בקורסים של МАК-online. עד כמה חשוב לתלמידים שלומדים באופן וירטואלי להגיע לכנס חרקוב? האם אפשר להעביר אותו גם בצורה וירטואלית, כמו את השיעורים שלנו?
תשובתי: בשום פנים ואופן לא! אתה אף פעם לא תחליף תקשורת ישירה.
בקורסים של МАК-online אתה יכול ללמוד ולרכוש ידע. אבל להתאחד, להתחבר, כדי להרגיש בחיבור הזה את הבורא, אי אפשר ללא איחוד ממשי. וגילוי הבורא זו המטרה העיקרית שלנו, דווקא בשביל זה גם אנחנו, גם כל העולם הזה וגם השיעורים שלנו קיימים.
מתוך השיעור הווירטואלי, 08.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
בכוחות משותפים נגד האגו האישי
קצת פחות חוסר החלטיות
המדרגה ההכרחית
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כנסים |
שיעורי בית לשניים
שאלה: האם אתה יכול לתת דוגמה לתרגיל מעשי משותף, שיינתן לזוגות נשואים בקורס של החינוך האינטגרלי?
תשובתי: קודם כל, צריך לדאוג לכך שההשפעה ההדדית שלהם זה על זו תהיה קבועה. חוץ מזה, במרווחים בין הלימודים הם גם כן צריכים לשמור ביניהם על קשר, לחלוק התרשמויות כל כמה שעות.
בכל זוג, בני הזוג מנהלים עבודה משותפת: לפעמים אחד מהם גבוה מהשני, לפעמים השני גבוה מהראשון ולפעמים הם שווים. את כל זה הם לומדים במסגרות של המערכת החדשה של היחסים ההדדיים, בכך שכל יום מבצעים שיעורי בית. במשך היום הם מנהלים מעקב: כמה פעמים הם הוצרכו בצורה זו או אחרת להיזכר בעיקרון "על כל פשעים תכסה אהבה", כמה פעמים היה צורך להתעלות מעל לאגו שלהם, כדי לראות בבן הזוג חיוביות במקום שליליות, ובתוך עצמו, שליליות אגואיסטית, במקום חיוביות. כל אחד מחליף את הביקורת על בן הזוג בביקורת עצמית, כלומר בבירור התכונות העצמיות שמציגות את השני כרע. בני הזוג מציינים כמה פעמים הם תמכו זה בזו בבית, וכמה פעמים היו בתקשורת עם זוגות אחרים, נאמר, פעם בשלוש ארבע שעות, בטלפון או באינטרנט על ידי שיחות ועידה.
וכך הם מתקדמים קדימה, כל יום נפגשים בקורסים ומקבלים הסברים שיטתיים חדשים. לאחר החלק הלימודי באה הסדנה המשותפת ושיעורי הבית על החומר הנלמד ליממה הקרובה.
חוץ מזה, צריך להקצות זמן נפרד לבירור של היום שעבר. יכול להיות שמשהו לא הצליח, אז איך בכל זאת להצליח? – ויכול להיות שהיום בקורסים, במקום ללכת קדימה לפי התוכנית, כדאי להעביר שיעור וסדנה על אותם הנושאים והשאלות, שהצטברו מאתמול.
מתוך התוכנית "חיים חדשים" שיחה 32, 11.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שאלה של חדר
ממשפחה חדשה לחברה חדשה
יחסי מראה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, על זוגיות |
שאלה של חדר
שאלה: איך צריך לממש את העצות של שיטת החינוך האינטגרלי בחיי המשפחה היום יומיים, ביחסים ההדדיים עם בן/בת הזוג ?
תשובתי: אני לא רואה בכך שום קשיים. כי במסגרות העבודה שלנו עם זוגות, אנחנו מלמדים אותם פרק שנקרא "בחירה חופשית". בחלק הזה מובאים נתונים על הטבע והחברה שמהם נובע, שאדם הוא תוצר של הסביבה. ולכן, אם הוא רוצה להשתנות, אז הוא רק צריך לבחור סביבה שתשנה אותו. ההחלטה היא בידיו של האדם, והמימוש בידי הסביבה.
נניח, שלפניך נמצאים כמה חדרים, ובכל חדר סביבה מיוחדת משלו. בחדר אחד אתה תהפוך להיות פושע, בחדר אחר תהפוך לאינטלקטואל, בחדר השלישי לשלמות עצמה, בחדר הרביעי למקבל החלטות טוב, בחדר החמישי לאיש משפחה למופת. אתה בוחר חדר, עובר דרכו ויוצא מדלת אחרת מיוצב לגמרי, בוגר אוקספורד, או שודד חמוש, או ג'יגולו, או איש עסקים וכולי. הכול תלוי ב"ארבעת הקירות" הללו.
זאת הסיבה מדוע אין לנו שום קשיים, צריך רק ללמד את האדם את העיקרון הזה ולארגן עבורו את הסביבה המתאימה. אז הוא, ללא ספק, יצליח.
לכן, הבעיה שניצבת לפנינו מתחלקת לשני חלקים:
• להביא את האדם לידי החלטה, כדי שהוא יבחר את ה"חדר" הנכון, כלומר את החברה הנכונה.
• להכין עבורו את הסביבה הזאת.
בזה אנחנו נספק לו את כל הדרוש.
בהדרגה האנשים יצטרפו לסביבה החדשה, ירחיבו אותה כמותית ויחזקו אותה איכותית. בכך שהיא תהפוך ליותר מושכת, הסביבה תקל על בחירתם ותאפשר לכולם את ההזדמנות להיתקן. שום קשיים, על האדם רק להיכנס לחברה הזאת והיא תשפיע עליו.
כמובן, שאֵת תהליך ההתכללות והשיפור צריך ללוות בכל האמצעים הדרושים, אך בכללות הכול די פשוט: האדם לא צריך לשנות את עצמו, הוא רק צריך לבנות קשר עם הסביבה הנכונה.
מתוך תוכנית "חיים חדשים" שיחה 32, 11.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שיעורי בית לשניים
שליטת הסביבה
הסביבה המחנכת
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, על זוגיות |
הפצת החינוך האינטגרלי במקסיקו
בשבוע שעבר קבוצת מקסיקו פתחה מחזור שלישי של לימודים במתכונת מלאה באקדמיה לקבלה.
כמו כן, קבוצת מקסיקו יצאה להפגנה של סטודנטים וחילקה 4,000 חוברות על החינוך האינטגרלי עם מידע על אתר האינטרנט החדש שיצרה הקבוצה עבור 99%.
לאתר יש פופולריות רבה. רבים מחברנו המקסיקנים משתתפים בהפצה באינטרנט ושורותיהם כל הזמן מתמלאות.
דיווח מצולם של האירועים האלה:
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: הפצה |
סאגה על האגרטל השבור
שאלה: בוא נבחן מצב רגיל. נניח, אני התקשרתי הביתה והודיעו לי שהיום הגיע איזה פועל, ששבר במקרה אגרטל ועל ידו שבר את הרהיטים. איך אני צריך לעבוד עם המצב הזה? איך אני צריך להירגע?
תשובתי: זו כמובן, תבוסה של האגו שלך שפתאום איבד אגרטל, כלומר חלק מהתענוג. ולכן מראים לך עד כמה אפשר להתעלות מעל זה ולבצע הערכה אחרת של המצב שלך: האם אתה צריך את זה, האם זה נחוץ לך?
או שאתה תחשוב על המטרה, והמרירות הזאת של הפרידה מהאגרטל תשב בתוכך. אולי צריך לקחת את האגרטל הזה, לנסוע איתו לאיזה מקום מבודד ולקבור אותו, כלומר להרגיש את כל מה שאתה צריך להרגיש בזה. ואחר כך לבצע בתוכך עבודת בירור: עד כמה זה חשוב לי או למה דווקא על ידי שטויות טיפשיות כאלה, כמו איזו חתיכת חמר יבשה, צריכים להזכיר לי על משמעות החיים? האם ניתן להשוות זה עם זה?
שאלה: שכחתי לציין, שקיימת שם עוד דמות אחת פעילה, זו האישה, שמצטערת וכועסת בגלל האגרטל השבור, ולמעשה, הוציאה עליי את כל השליליות הזאת.
תשובתי: אותו הדבר גם איתה. זה שהיא שפכה עליי את השליליות, זה טוב. וזה שאני תלוי בה, במצב שלה ברצון, האם בעיקרון אני צריך לספוג את זה?
במה בעצם הבעיה? – אני תופס את כל הרגשות השליליים, אבל אני מנתק אותם מעצמי, כלומר סופג את כל זה באגו שלי ורוצה להתעלות מעליו. האגו, ההרגשה השלילית מאיבוד האגרטל, מהשערורייה של אשתי, כל זה נשאר בי. אבל אני צריך להתייחס לזה כאל דבר שמתרחש באמת, ולא סתם לזלזל בזה, אחרת אני לא אתרומם מעל זה. כלומר נשארות בי כל ההרגשות האלה וכל ההערכות האלה, אבל אני עצמי, הודות להם, עולה והופך להיות קרוב יותר למטרה.
כלומר אני בתוכי מודה על כל האירועים, המקרים האלה, מפני שהם כיוונו אותי למטרה.
שאלה: כלומר, לרוץ לקנות כמה שיותר מהר אגרטל אחר, כדי להשקיט את העימות הזה...
תשובתי: בהחלט אפשרי שצריך לעשות את זה, מפני שבאופן כזה אתה עובד על בת הזוג שלך. אולי עבורך, לאגרטל הזה אין כל ערך, אבל עבור האישה, כן. אין לך זכות לכפות עלייה את זווית הראייה שלך.
אני עושה את כל מה שבת הזוג שלי דורשת במסגרות נורמליות של חיי השיתוף המשפחתיים, הסדר הביתי, אבל, יחד עם זה, בתוכי אני הולך למטרה שלי, ומספק את כל הדרוש, שאני באמת יכול לעשות.
מתוך שיחה מס' 36 על החינוך האינטגרלי, 30.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הרגשת הבושה יקרת ערך
ממשפחה חדשה לחברה חדשה
משפחה זה תמיכה ודוגמה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
איך למצוא את הכניסה לאין סוף
איזה פריט, ולו הקטן ביותר שנבחר, בתוכו כלולים כל שאר חלקי המציאות. בכל חלק כלול אין סוף שמוכפל באין סוף, עד לכזאת מידה הכול כלול זה בזה ומשלים לשלמות.
לכן היחס לחלק הקטן ביותר הוא זהה לכל השלם. כי לא קיימים חלק ושלם, זה הכול אחד. אם אנחנו נכללים באחד השלם מאיזה שהוא צד, בהתאם לחוק השתוות הצורה, אז יכולים לעשות את זה בשלבים, חלקית, אבל בהתאם לחוקי האינטגרציה הפנימית, בכך שנכללים יותר ויותר פנימה.
על ידי הכניסה למערכת הזאת, אתה בהתחלה לא יכול להשיג את ההתכללות הזאת. אם כל חלק כולל בתוכו את כל שאר החלקים, אז איך אפשר להתחיל מאיפה שהוא, אתה הרי מייד מגיע לסוף? אפילו אם אתה רוצה להתכלל בפריט הקטן ביותר, אז הוא כבר כולל בתוכו את כל המערכת. ואתה בינתיים לא משתייך אליה, אז איך אתה תוכל להיכנס לתוכה?
לכן, בזמן הכניסה פועל העיקרון: "יגעתי ומצאתי, תאמין!". אנחנו נותנים יגיעה, עובדים ב"אמונה למעלה מהדעת", כלומר מסכימים לעלות אל כוח ההשפעה, כי בהשפעה הרי אין שום הבדל בין החלקים. האהבה יכולה להיות רק חלוטה. אם אני אוהב, אז אוהב את כולם.
באהבה אני יוצא מתוך עצמי. אני כאילו מתעלה מעל לכל החישובים המספריים, הכמותיים, ועובר לחשבון איכותי. ולכן על ידי היגיעה שלי אני מזמין על עצמי את השפעתה של הסביבה הזאת, "העיגולים", מה שנקרא "האור המחזיר למוטב", שנותן לי כוח אינטגרלי, ועם הכוח הזה אני מתקדם.
יוצא, שלמרות כל האגו שלנו, הבידוד, הניתוק, הריחוק, המנוגדים אחד לשני, אנחנו על ידי היגיעה שלנו לאיחוד, אפילו מבלי שרוצים ולא מסוגלים לכך, מושכים אלינו את כוח האיחוד, שנקרא "המאור המחזיר למוטב". והמאור הזה מעלה אותנו מהמצב הכמותי הזה שגדל למדרגה הבאה שנבדלת באיכותה.
ההבדל בין המדרגות הוא איכותי, כמו במערכות אנלוגיות. לכן בזמן העלייה ממדרגה למדרגה תמיד פועל העיקרון: "יגעתי ומצאתי, תאמין!". כי כל פריט שמתגלה על ידי, כולל בתוכו את כל המדרגות, את כל האין סוף.
מכאן מובן, עד כמה חסרות בסיס כל הטענות שלנו בקשר לזה, שאיננו רואים ואיננו יודעים על ההתקדמות שלנו, איננו יכולים להרוויח אותה על ידי הכוחות שלנו, איך כולם בעולם הזה צריכים לתת יגיעה ולמצוא. לא מוצא חן בעינינו שהכול מסודר מלמעלה, ומאיתנו רק נדרש לתת יגיעה, כמו בהמות עיוורות ולא מפותחות. אולם כל ההגבלות הללו נובעות מכך, שבין המדרגות קיים הבדל איכותי. כל תכונה עליונה ביחס לתחתונה, זה אותו האין סוף, רק יותר מבוררת.
האור שמגיע אלינו בונה בנו כלי נבדל לחלוטין בהשוואה לזה שהיה לנו קודם, הוא חדש באיכות. הוא נותן להרגיש אין סוף, מערכת אנלוגית, כוח השפעה שמורכב מחלקים בדידים, ובו זמנית שווים.
איך אפשר להיות שווים ובדידים? בעולם שלנו דבר כזה לא יכול להיות. אם אנחנו מבחינים בחלקים נפרדים, זה אומר שקיים ביניהם הבדל. איך יכולים להתקיים המון חלקים שאינם נבדלים בכלום זה מזה? – כשהאור ייתן לנו שׂכל חדש, רק אז אנחנו נוכל להבין זאת.
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 10.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
טבע חדש מעבר לגבול ההיגיון הארצי
אינטגרל מהעולם שלנו ועד אין סוף
בכל גרגיר חול מסתתר אין סוף
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר