גרסת אודיו 17.07.2012
|
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser. |
להורדה:  אודיו |
להשאיר תגובה | שלח לחבר
|  הדפס
|
שייך לקטגוריה: אודיו |
הפירמידה של הכלכלה המודרנית
שאלה: האם ישנה האפשרות להשתתף במערכת של מברודי (מבנה ארגוני פירמידלי כלכלי)? באיזה צעד לנקוט? מהי דעתך?
תשובתי: אני מעולם לא השתתפתי באירועים מסוג זה. תשפוט בעצמך מה הדעה שלי עליהם, אם את כל המערכת הכלכלית המודרנית, לפי דעתי, ניתן בבטחה לכנות "פירמידה".
לפי ההכרה הכוללת, אם בפירמידה מופסקת הגדילה היא נכנסת למשבר, וצריך להוסיף לה "חומר דלק" בצורה של הזרמות כספיות כדי שהיא לא תיהרס. האם זה לא שיווק רשתי, האם זו לא פירמידה של מברודי! רק שנתמכת על ידי המדינה והמבנים הפיננסיים, למען תועלתם האישית?
ידיעות קודמות בנושא:
הקריסה של הפירמידה הכלכלית
הפירמידה של פרעה
כלכלת הפירמידה
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: כסף, משבר עולמי |
טעימות משיעור הקבלה היומי (17.07.2012), חלק ד'
לעלות בדרגת החשיבות
תענוג מהכרת הנותן
גדלות הבורא
תענוג מהנותן
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי |
אתם לא כל כך טובים כמו שאתם חושבים על עצמכם
מחקרו של ד. דאנינג (DAVID DUNNING), אוניברסיטת קורנל (CORNELL): האנשים מוגבלים עד כדי כך, שאינם מסוגלים להבין את המגבלות שלהם. לאנשים קשה לקבל מושג על מה הם לא יודעים, בין אם זה חוסר יכולת של חשיבה הגיונית, תגובה רגשית, הומור, או אפילו יכולת לשחק שחמט – האדם, בכל מקרה, נוטה להעריך את כישוריו בתחום מסוים מעל הממוצע.
דאנינג ערך לאנשים מבדקים בתחומים שונים של ידע. אחר כך הוא ספר את הנקודות שהם צברו וביקש מהם להעריך את הישגיהם. התוצאות היו זהות לכל תחומי הידע: אנשים שבאמת הצליחו במבדקים, הרגישו בטוחים יותר בהישגים שלהם מאשר אלה שהראו תוצאות גרועות יותר. אבל רק במעט. באופן כללי, כמעט כולם האמינו שהביצוע שלהם הוא מעל הממוצע. אפילו אלה שהראו את התוצאות הגרועות ביותר סברו שההישגים שלהם הם מעל הממוצע.
אותה המגמה נצפתה כלפי היכולת של האנשים להעריך בדיחות, דיוק בדקדוק, תוצאות של משחק שחמט. האנשים עם התוצאות הגרועות ביותר חשבו שהביצועים שלהם טובים יותר מהאחרים.
דאנינג סבור שחוסר היכולת של האנשים להעריך את הידע שלהם, הוא הגורם למחלות רבות של החברה. כמו כן, אנשים שאינם בעלי כישרון בתחום מסוים, בדרך כלל אינם מסוגלים להכיר בכישרונותיהם או רעיונותיהם הטובים של אנשים אחרים, בין אם הם עמיתיהם בעבודה או פוליטיקאים.
התוצאות הסופיות של המחקר יכולות לשמש כתזכורת לכך, שאתם לא כל כך טובים כמו שאתם חושבים על עצמכם.
התייחסותי: חכמת הקבלה מסבירה בפירוט עד כמה האגואיזם שלנו מסנוור אותנו ולא מאפשר לנו לראות את האמת. צריך לעשות מאמצים רבים בקבוצה, להיות נגד החברים כדי להתחיל, באופן שאתה תופס אותם, לראות את עצמך. ועל ידי זה שאנחנו מפתחים את התפיסה האובייקטיבית העל-אגואיסטית, אנחנו משיגים את היכולת לגלות את הבורא.
ידיעות קודמות בנושא:
השיטה היעילה ביותר
האם אני אדם או רק אוסף של נוירונים?
השפעת הסביבה על החלטותינו וזיכרוננו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חושבים מדע, חינוך, ילדים |
משבר: חסרים מורים
ידיעה: 30,000 מקומות פנויים של מורים בכל רחבי שוודיה. תוך שנה אחת נוספו 977 מקומות פנויים. ארגון המורים במדינה מדבר על משבר כלל לאומי הקרב ובא. מספר המקומות הפנויים של משרות המורים כל הזמן גדל. מעטים הם המעוניינים להיות מורים, ישנם מקומות ריקים באוניברסיטאות הפדגוגיות. מורים רבים חושבים על החלפת המקצוע.
שוודיה ניצבת על סף המשבר הכלל לאומי. הביקוש הגובר למורים וקשיי בתי הספר למציאת מורים מתאימים הם הסימנים המובהקים. הסטטיסטיקה של המחסור במורים מקיפה את כל הקטגוריות. מספר המשרות של המורים שעוזרים לתלמידים הנכשלים גדל ב- 20%.
תגובתי: זה לא פלא, בכזאת רמה של השכלה לא כל כך מודרנית, כמו גם בחוסר מלא של החינוך הנכון. וכאן הכול צריך להתחיל מהחינוך האינטגרלי של המורים ואחר כך גם בעזרת החינוך האינטגרלי של התלמידים. ראה תוכניות של החינוך האינטגרלי.
ידיעות קודמות בנושא:
המשבר מצמצם את ההשכלה
סקירה קצרה של הקורס ללימוד אינטגרלי - חינוך ילדים
חינוך, החוק העיקרי של הזמנים המודרניים
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, משבר עולמי |
הנוסחה להצלחה הכלכלית של ישראל
דעה: בשנה האחרונה הישראלים, שמהווים את מעמד הביניים, משתתפים יותר ויותר בפעולות מחאה למען צדק חברתי, מפני שמרגישים שדווקא על כתפיהם מונח העול העיקרי של הקשיים הכלכליים. מומחים פיננסיים אחדים סבורים, שהמצב בישראל הוא לא כל כך קודר וישנן שיטות לשנותו לטובה.
רוברט שמין, מולטי מיליונר, מחבר רב המכר "למה האידיוט הזה עשיר ואני לא?" וכותב מאמרים ב- New York Times, הגיע לישראל במטרה ליצור אצל הישראלים את המניע הנכון.
הוא סבור שהבעיה היא בהשכלה. כי הרי הישראלים חווים באומץ רב איומים רבים בתחום הביטחון, אבל כאשר העניין מגיע לסיכונים פיננסיים, הם פוחדים לנקוט בצעדים החלטיים. שמין סבור, שבסופו של דבר, מה שיכול לקדם בצורה רצינית את הישראלים זה הגדרת וקביעת משימות חשובות והַכְוונה פנימית להצלחה.
תגובתי: מה שיעזור זה רק ערבות, כדי להראות בכך דוגמה לכל העולם, ואז תתגלה ההצלחה כתוצאה מהערבות. במקרה הפוך, לישראל מצפה קריסה, עוני כולל של האוכלוסייה ובריחה של התושבים לחו"ל.
ידיעות קודמות בנושא:
עם ישראל: להחיות את הקשר ההדדי
כלכלנים למפגינים: ישראל היא לא שדה הפלא
ארץ האור
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: משבר עולמי, פוסטים נבחרים |
המתנה היחידה מהבורא
שאלה: אנחנו יודעים שלקבל תענוג מהבורא אפשר רק במידת חשיבותו כלפינו. מסתבר, שגם אם ניצב לפניי קיר, הכול תלוי במידת חשיבותו?
תשובתי: גם רב"ש גם ובעל הסולם מביאים דוגמה של כלה, שמספיקה לה ההסכמה מצידו של מי שחשוב לה. על ידי זה הוא כאילו "קונה" אותה.
אבל הוא לא שילם שום דבר, לא נתן לה כלום. אז מדוע היא מסתפקת בזה? – מפני שהוא חשוב בעיניה.
מה הרצון שלנו מקבל מהבורא? – שום דבר. אבל הוא גדול, ואנחנו מוכנים "לחתונה", מוכנים "להידבק" בו בלב ובנפש, בדבקות הסופית, המוחלטת.
הבורא "קונה" אותך רק בעזרת חשיבותו. רק אותה אתה רוכש בדרך התפתחותך, ודווקא זה ממלא אותך.
כאן מתעוררת השאלה. הרצון שלנו שגדל בעזרת האור, קיבל לתוכו את כל ההשפעה מהבורא. ממה הוא רוצה להנות? – בעצם, הוא רוצה להנות מהגדלות, ולא משום דבר אחר. אנחנו לא מסוגלים להנות מהתענוג עצמו, דבר כזה קורה רק בעולמנו עם תענוגים מדומים, שמגיעים מהבורא לנקודת "יש מאין". רק תענוגים של העולם הזה זמינים עבורה, על מנת לשמור על קיומה, עד שתתחיל להבין את גדלותו של הבורא. כל המדרגות הרוחניות הן הכרת גדלותו, שבעזרתו אתה נהנה אם אתה רוצה להשפיע לו.
מצד שני, היצר הרע, פרעה – אלה הם הניסיונות להנות ישירות, אבל שוב, רק מגדלותו של הבורא. דווקא זה נקרא "תענוג רוחני".
נראה לנו שהגדלות נחוצה רק כדי להכניע את האגו שלנו, ואחר כך אנחנו נהנה על מנת להשפיע. אבל לא, כל עבודתנו היא לגדל את הבורא בעינינו. על ידי כך אנחנו מפתחים בתוכנו רצונות חדשים, מעבירים את הדגש מקבלת תענוגים אגואיסטיים ישירים לתענוג מגדלותו – וכך לפחות מגיעים ל"קליפות", וגם זה בכלל לא פשוט.
גדלות הבורא כובשת אותנו, ומאוד לא פשוט להשתחרר מזה. הרי הבריאה כולה, היא המהות של שלבי הסולם. כשמישהו ממדרגה גבוהה יותר מקרין עליי מעט מגדלותו, אני נכנע, "התמכרתי לשורש". מעכשיו הוא בשבילי "הבוס", "המלך".
אבל אני רוצה לפעול אחרת – מתוך הכרה, הבנה. אני רוצה להתנגד ליתרונו של העליון, אני לא רוצה להיות מכור לחשיבותו ולכוחו.
כלומר, כבר לא מדובר על כך שאני מקבל ממנו, אלא אנחנו נאבקים על דרגת החשיבות. אני לא רוצה סתם לעבוד לטובת העליון בגלל שהוא גדול. מפני שעל ידי כך אני פשוט מבטל את עצמי בצורה טבעית.
שאלה: זאת אומרת, כל ספרי המקובלים וכל אלפי שנות ההתפתחות היו מוקדשים רק לדבר אחד, להכרת החשיבות הבלתי תלויה?
תשובתי: נכון, ולא במקרה העולם המודרני מבולבל עד כדי כך, שאף אחד אינו מבין את המתרחש. הרי למעשה, הכול מסתובב רק סביב נקודת דבקות אחת.
שאלה: ובכל זאת, בעולם הזה אין לי שום דבר חשוב כל כך. אני לא מנסה לגדל חשיבות של משהו בעיניי בצורה מלאכותית. האם כל העולמות וכל המדרגות נועדו רק לזה?
תשובתי: הם נבראו כתוצאה מכך שהאור מילא את הרצון והקנה לו צורות שונות. אז במה הבורא ממלא אותנו? איזה תענוג יש לו מזה שהוא ברא את הנברא שרוצה דווקא את זה?
אגיד לך יותר מזה, האם יש לבורא משהו חוץ מכוח ההשפעה? לא. הוא ברא בתוך הנברא מנגנוני תפיסה ומדרגות דווקא לכוח ההשפעה הזה. ואנחנו מתפתחים רק כלפי החשיבות הזאת.
אז היכן התענוגים שהוא הכין עבורי? היכן הכיבוד של בעל הבית מתוך הדוגמה המפורסמת?
אין אפילו גרם אחד של תענוג בצורה שאתה מתאר לעצמך. אין שום כיבוד. אף על פי שזה נראה לך, זהו רק דמיון. בעולמנו אתה מסתפק בתענוג שקרי – בולע מעדנים, אך לא מתמלא. אז תתפטר מהאשליות שלך ותתחיל להבחין בין מדרגות גדלותו של הנותן. דווקא אז תתחיל לעשות חשבונות בגבולות תפיסתך.
עכשיו אולי אנחנו נבין מה קרה ב"צמצום א'". "מלכות" התחילה לעשות "צמצום" כשגילתה שהיא מקבלת ביחס לנותן. היא גילתה את הפער בין המקבל לנותן, ולא בין הרעב לכיבוד הטעים. דווקא גדלותו של הנותן מוציאה אותי מתוך עצמי. אני לא עושה חשבון של "התענוג" הזה, אלא של התענוג מהנותן. כשמתגלה ההשפעה מצידו והקבלה מצידי, אני חדור בושה, אבל לא בגלל הכיבוד שממנו אני נהנה, אלא בושה מגדלותו לעומת שפלותי...
מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 17.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
נוסחת החשיבות
לגלות את טובו של הבורא, ולא את המתנות שלו
עבור מה להעריך את העליון?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
טעימות משיעור הקבלה היומי (17.07.2012), חלק ג'
לדרוש מתוך השכל
מוסיפים נתונים
נדבק בהתפעלות חבר
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי |
לומד את אומנות הבורא
שאלה: מדוע הבחינה הראשונה לאחר בחינת "שורש", זה הטבע ה"דומם"? למה לא להתחיל מבחינה אחרת?
תשובתי: מפני שזו הבחינה התחתונה ביותר שכוללת בתוכה הכול. אין בה שום הבדלים פנימיים, ולכן היא לא יכולה להבדיל בשום דבר מבחוץ. הרי אנחנו מדברים על האור העליון רק כלפי הכלים של הנברא. לכן, הטבע ה"דומם" זו הבחינה הראשונה שבה הרצון של הנברא מקבל רק את כוח ה"צמצום", שלא מאפשר לגלות יותר ממה שהוא מגלה עכשיו.
כוח ה"צמצום" פועל על ה"כלים" ועל ה"אורות" שיכולים להתגלות בהם. הוא פועל על הכול. כאן נשאלת השאלה: על מה חל הכוח הזה? האם כלפי מרכז הנברא או כלפי הגבולות שלו? כלומר, על מה אני פועל בדרך ה"צמצום" – על הרצון לקבל שלי או על האור?
ודאי שאני משפיע על הרצון שלי. אין לי אף פעם אפשרות לפעול על האור.
אני מצמצם את הרצון לקבל ומחזיק אותו, הודות לכך הוא לא "קופץ" על שום דבר. בזה אני מגביל את עצמי כדי לקבל את האור רק באופן כזה. כי אני יודע, שליותר מזה אין לי כוחות, ולכן כל הזמן אני "שומר על הגבולות", מחזיק את האגו שלי במצב ניטרלי.
זוהי בחינת ה"דומם": האגו כל הזמן מתפתח, ואני כל הזמן מחזיק באותו הקו של "דומם". למעשה, זו עבודה גדולה וחיובית שמתנהלת בכל מיני צורות שונות. אבל לפי האופי שלה היא שייכת לדרגת ה"דומם": אני מכניס בעצמי את הרצון שלי למשטר "דומם", בעוד שהרצון שלי נשאר אותו הדבר.
בתוך הרצון הזה אני עובד כלפי המאציל. מה אני מסוגל לעשות? – לבטל את עצמי בתוכו. באופן כזה, יש לי היכולת להיות בתוך המאציל, להידבק בו, להיכלל בתוכו, וזאת היא היכולת של דרגת ה"דומם". אני לא מרשה לעצמי שום דבר חוץ מביטול עצמי. תתאר לעצמך, שאתה נמצא בתוך כוח עצום ואין לך ברירה אחרת, רק כך אתה עוד יכול להחזיק מעמד.
אבל מצד שני, זה מכין אותי לדרגה הבאה של דרגת ה"צומח". כי בתוכי כל הזמן מתרחשים שינויים, שגדֵלים לפי חמש בחינות של דרגת ה"דומם". יכולנו לחשוב, מה יש בכך? אני במקום אבן קטנה, הופך לאבן יקרה גדולה. אבל זה עדיין לא הכול: בשינויים שעברתי אני למדתי מה זה נקרא לגדול. העלייה בבחינות דרגת ה"דומם" הולידה בתוכי שׂכל, כי הייתה לי הזדמנות לערוך השוואות ולהתרגל לעובדה עצמה של אי יציבות.
פעם אחר פעם אני עשיתי צמצום על התענוג הגדֵל, אבל בזמן הזה עקבתי אחר השינויים, עד שהבנתי שאני באמת יכול להשתנות, ואז עברתי לדרגת ה"צומח".
באופן כזה, אנחנו מדברים על התפתחות איכותית ולא על התפתחות כמותית: בסוף בחינת ה"דומם", בבחינה הד' האחרונה שלו, אני כבר מתוך ניסיון מבין שמסוגל להשתנות בעצמי, באופן הכרתי ומטרתי. ואז נולדת ההזדמנות לעבור מהבחינה האחרונה של ה"דומם" לבחינה של ה"צומח". דווקא כאן נמצאת הנקודה ההתחלתית שלו שנוצרה על ידי השינויים ברצון.
כל שינוי כזה מגיע מהבורא בצורה של כוח המחייה. אני אף פעם לא הייתי מוצא בתוכי תנאים מוקדמים לגדילה. ולכן הבורא לא מפתח אותי סתם, הוא מחדיר בתוכי את כוח הבריאה שלו, כדי שאני אדמה לו. כתוצאה מההתפתחות הזאת אנחנו עם הבורא הופכים לשותפים בבריאה. המטרה שלו היא לא להגדיל את הרצון לקבל, בכך שמעביר אותו דרך שורה של שינויים, אלא הוא מלמד אותי את האומנות שלו. ועוד מלמד דווקא בצורה איכותית.
באופן כזה, על ידי כל מה שעובר עלינו, אנחנו משיגים את הפעולות שלו, לפי הכלל: "ממעשיך הכרנוך".
מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 17.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
גדלים על התוספות של הבורא
להפוך להיות כלום, ולעמוד בפני הבורא
הוי"ה – שלבי גדילת המוח והלב
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי |
המשימה של החצי שנה הקרובה
המשימה העיקרית בחצי השנה הקרובה, היא לארגן השכלה וחינוך אינטגרליים בכל המדינות בעולם, או לפחות, להתחיל בתהליך הארגון. זה נוגע בעיקר, בראש ובראשונה, למדינות המפותחות של אירופה ואמריקה, ולא למדינות המתפתחות של אמריקה הדרומית, או סין וכל מדינות אסיה, אלא דווקא למדינות שכבר מפותחות, שמרגישות על בשרן את המשבר הגלובלי. אני חושב שבזמן הקרוב המשבר יתגלה בצורה חזקה ביותר באירופה, ואחר כך כבומרנג יתרחש באמריקה.
מאחר ואירופה נמצאת במשבר, וכולם נמצאים במצב גרוע, אז הדולרים, המשאבים, מושקעים בכלכלה האמריקאית, לשם מועבר חלק מסוים של הפיננסים ובכלל של הכלכלה כולה. לכן בארה"ב בינתיים המשבר אינו מתגלה בבירור, הוא מורגש רק מפני שחיים בחוב, אבל כביכול ניתן לראות אחוזים חיוביים. וכאשר הנפילה הזאת באירופה תסתיים, אז באמריקה הבועה הזאת תתרוקן בבת אחת, ואז באמת יהיה רע.
לקראת הזמן הזה צריך לא רק להכין אנשים ומערכת בסיסית של השכלה וחינוך אינטגרליים, אלא גם להפיץ בצורה רחבה את המידע עליה בכל כלי התקשורת, בחברה, ולהיות מוכנים לכך, שאז יתחילו להקשיב לנו.
כמובן, שעד אז האגו של האדם לא מוכן לשמוע כלום, כי לראות כדורגל הרבה יותר נעים, מאשר לשמוע על איזה שהם קורסים ועל איזה שינוי, התפתחות: לאן ולמה אנחנו הגענו? – כל עוד אני יכול איך שהוא לחיות מהיום למחר, כל ההסברים שלכם לא מעניינים אותי. אבל כשמחר לא יהיה לי אפילו כדורגל וכל הדברים ההכרחיים ביותר, אז כבר תהיה בעיה.
ולכן אנחנו עוסקים בהכנה של המערכת הבסיסית של ההשכלה והחינוך האינטגרליים.
מתוך שיחה מס' 35 על החינוך האינטגרלי, 29.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
המדע לשיתוף פעולה עם העולם
אזהרה סוערת
ידע אינטגרלי להמונים!
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים |
שיטת התעוררות האהבה
אנחנו רואים שבכל העולם חסר איחוד. השוק המשותף הוא דוגמה מובהקת לכך. האירופאים רצו ליצור את האיחוד, אך שכחו שהוא חייב להתבסס על הרצון החופשי, על ההשתוקקות לחיבור בין האנשים, המדינות והעמים.
לא מספיק פשוט לסדר קשרים בנקאיים, מסחריים וכו'. בימינו אפילו זה כבר לא עובד אם לא מחדירים פנימה את הקשר האנושי. היום, כדי להרוויח מהעסק חייבים לחזק את היחסים בין העובדים: סופי שבוע למשפחות, גני ילדים משותפים וכו'. בכל דבר מרגישים את החוסר של המרכיב האנושי.
אבל "האדריכלים של אירופה" לא לקחו זאת בחשבון, הם לא החדירו לתוכנית שלהם את החינוך האינטגרלי, לא לימדו את האנשים להתאחד למשהו שלם ולא סתם לשוק משותף. לכן הפרויקטים שלהם לא יצאו לפועל.
אנחנו בישראל צריכים לקחת זאת בחשבון. את התיקון חייבים להביא דרך אמצעי התקשורת. כבר לפני שש שנים דיברתי על כך בפורום בארוסה. צריך להשתמש בכלי התקשורת, ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונות, באינטרנט, בתוכניות חינוכיות ובקורסים, במקומות העבודה ובבתי הספר. בכל מקום עלינו ליצור סביבה כזאת שתביא לאדם ידיעה על נחיצות החיבור על מנת להינצל.
העניין הוא לא ביחס אדיב אחד כלפי השני, כמו אצל ילדים שהמבוגרים מלמדים אותם לא לריב. היום אנחנו עומדים בפני בחירה מאוד קשה: או דרך הסכסוך או דרך החיבור. ואם לקחת בחשבון את כל אמצעי ההרס שיש ברשותנו, מאוד מסוכן ללכת בדרך הראשונה.
שאלה: אילו סכנות מאיימות על עם ישראל אם הוא לא ישתוקק לחיבור?
תשובה: בדברי הנביאים מוזכרים דברים מאוד לא נעימים. העם בכל זאת יצטרך לממש את ייעודו, תחת הלחצים של הצרות. כתוב, שכל הסבל שעברנו, כולל מלחמת העולם האחרונה – זה עוד לא הכול. "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן שהיו לברות למו בשבר" (איכה, ד',י'). הוראות נוראות נותנים לנו בקשר לכך. וכל זה בוודאי על מנת לחייב את העם לבצע את משימתו של תיקון העולם.
קודם כל, הוא צריך להבין שלאף אחד בעולם אין שליטה על זה חוץ ממנו, ואין באפשרותו של אף אחד חוץ ממנו לממש זאת. ההסברים שהוא נותן לאומות העולם נחוצים אך ורק כדי שהם יבינו את התפקיד של עם ישראל, כדי שבדרך יפה ללא אסונות יחייבו אותו לפעול ויעזרו להתחיל את עבודתו. הרי התיקון נעשה באופן הדדי, כוללני, ועם ישראל צריך להסביר ולהפיץ את הידע על כך. ואחר כך את שיטת החינוך האינטגרלי שמסבירה איך להתחבר וממה להתחיל את התהליך.
על מנת ליזום אותו ולהציג את יכולת המימוש שלו, אנחנו יוצרים אווירה של חיבור ושיתוף פעולה, ולא רק בין היהודים. לכל מי שחי פה, לשכנים שלנו, וגם לכל העולם אנחנו רוצים להראות שזה אפשרי.
הרי גורלו של עם ישראל קשור באופן הדוק עם תיקון העולם. כתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות, י"ט, ו'). דווקא על מנת שדרך בני ישראל ניצוצות ההשפעה והאהבה יזרמו לכל אומות העולם. ואם העם לא יעמוד על כך ולא יממש את עצמו בהעברת האור לעולם, אז הוא יאבד את תפקידו בעיני העולם ויהפוך לחלק בלתי נחוץ.
העיקרון "ואהבת לרעך כמוך" הוא הבסיס של העם היהודי שנשמר בו מאז שאברהם ייסד אותו. אמנם, אלה לא סתם מילים יפות, אלא שיטה מציאותית של השגת האיחוד שמאפשרת לעורר אהבה המונית ולהתחבר באמצעותה, שכולם יהיו "כאיש אחד בלב אחד".
השיטה עצמה היא די פשוטה. האגו מתפתח בנו בצורה מהירה, זהו "קו שמאל", ואנחנו צריכים להגיע ל"קו אמצעי". בשביל זה אנחנו מתיישבים סביב "שולחן עגול" או בלעדיו, בקבוצות של עשרה אנשים ומתחילים לדבר על איחוד וחיבור. תוך כדי כך כל אחד מדכא את "קו השמאל" שלו, האגו, ומעלה את אותו החלק שמשתוקק לאהבה ולחיבור עם האחרים.
כתוצאה מכך, "קו שמאל" אצל כולם נמצא למטה, ו"קו ימין" עולה למעלה. כשמנסים להתחבר רואים שזה באמת אפשרי בזכות כוח האהבה, "קו ימין", ששורה בינינו. ואם אנחנו מצליחים להתחבר, אנחנו פונים לפיתרון הבעיות שנוצרות בתוך האגו, ב"קו שמאל". בסוף מסתבר שזה בכלל לא קשה לשלב אותם יחד – ומהשילוב הזה בתוכנו נוצר "הקו האמצעי".
עכשיו אנחנו מבינים שלא במקרה בני ישראל עברו את הגלות – הם היו צריכים את האגו שרכשו שם. הרי דווקא הוא מעלה את ערך האהבה שהייתה שוכנת ביניהם בתקופת בית המקדש. בעברית, מקדש הוא "בית המקדש", כלומר הכלי הרוחני המשותף, המקום של השפעה הדדית, אהבה הדדית. בעולם העתיק העם היהודי השיג אותה במידה מסוימת, אך בעצם הוא אמור להגיע לבית המקדש השלישי. היום מעל האגו שהוא רכש בזמן הגלות הוא צריך לחזור לאותה האהבה ולהעלות אותה מעל "קו שמאל" עד הרמה שנקראת "בית המקדש השלישי".
מתוך השיחה 05.06.12
ידיעות קודמות בנושא:
עם ישראל: להחיות את הקשר ההדדי
ארץ האור
לתת דין וחשבון לעולם
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: אהבה |
טעימות משיעור הקבלה היומי (17.07.2012), חלק ב'
לעלות למעלה מהדעת
כוח בתלמוד עשר הספירות ומאמרים
להצדיק את הבורא והשגחתו
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: שיעור הקבלה היומי |
כוח התמיכה הנשית
שאלה: בצעירות שיחקתי כדורסל, ואני זוכר איך הקבוצה שלנו הגיעה להישגים טובים יותר כשבקהל ישבו בנות ובשקט תמכו בנו. וכשישבו שם בנים לא הייתה לנו השראה. באיזה אופן נשים ייצפו בגברים בקבוצות הלימוד האינטגרלי, האם דרך מצלמות וידאו?
תשובתי: אנחנו עורכים מעת לעת פיקניקים, נסיעות, אסיפות משותפות. אנחנו מכירים זה את זה, אך בעיקרון, אין מטרה להיכרות הזאת. אני לא צריך להכיר אף אחד פנים מול פנים.
זאת פשוט מסה נשית שמראה לי שהיא תלויה בי ומצפה לביטוי היצר הגברי שלי, זה מספיק. הן לא מפריעות לנו בעבודתנו, אך אנחנו, כמו שחקנים במגרש, חייבים להרגיש על עצמנו את הלחץ הזה.
אני צריך בעורפי להרגיש את המבט על עצמי של החלק הנשי שמעורר בי את הפעולות האלו – ולא את הגאווה, ולא שום דחפים אגואיסטים, אלא אחריות, ציפייה לכך שאנחנו נצא לדרגה הבאה. זה הכרחי.
הנשים דוחפות אותנו לא למעשי גבורה אינדיבידואליים, אלא דווקא להתעלות מעל עצמנו, לאיחוד. כל אחד מאיתנו מאבד בכך את עצמו, אך יחד אנחנו מגיעים לצלם "אדם".
מתוך שיחה מס' 10 על החינוך האינטגרלי, 16.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
השפעתה של קבוצת הנשים על קבוצת הגברים
לגרום תענוג זה לזה
איפה אתם, הגברים האמיתיים?
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: חינוך, ילדים, נשים |
העבודה על מטרת הבריאה
החומר שלנו הוא רצון שנהנה מקבלה. אנחנו לא מסוגלים להבין שאפשר להנות ממעשה של השפעה, מבלי לקבל מילוי בתוך הרצון שלנו, בתוך החומר שלנו. דבר כזה אינו אופייני לעולם שלנו, למצב שלנו, למבנה, הוא פשוט לא קיים בטבע.
איך אפשר להשיג דבר כזה? – הבורא מחייב אותנו לכך על ידי ייסורים, ובתור אמצעי הוא נותן לנו תורה, שיטה שמאפשרת להרגיש שבפעולות של השפעה נמצאת תכונה מיוחדת מאוד, בהשוואה לפעולות של קבלה.
השיטה הזאת ממומשת בזמן עבודת האדם עם הסביבה, כשהוא משתדל שהסביבה תיתן לו את ההרגשה הזאת ותשמש מקור לחומר דלק. ולשם כך, חשיבות הסביבה צריכה להיות עבורו חשובה יותר מאשר חשיבות עצמו.
קשה לתאר כזה מצב, אבל הוא אפשרי. כי אנחנו כולנו מהווים חלקים קטנים של מערכת אחת גדולה. ואם אדם מתחיל לגלות שהמילוי שהוא מקבל מגיע אליו דרך הסביבה, אז הוא מתחיל להעריך את הסביבה הזאת. אם הוא מגלה שבתוך החומר שלו הוא מרגיש צער בתוך האגו שלו, אז הוא מתחיל להקטין אותו כדי לסבול פחות.
ובכך שמבין ומעריך שהסביבה משמשת עבורו מקור לתענוגים, הוא לאט לאט מבין שסביבה חזקה חשובה עבורו לא פחות מאשר התענוג עצמו, אם המילוי מושג רק בדרך כזאת. כך הוא בהדרגה בונה בתוכו יחס, הרגשת החשיבות של תכונת ההשפעה במקום תכונת הקבלה.
אם אדם, בשׂכל ובחכמה, עובד על כך לפי השיטה, אז יש לו אפשרות לתקן בצורה כזאת את התכונות שלו כדי לרצות לרכוש את תכונת ההשפעה ולהימצא בה. כי דווקא היא מביאה לו מילוי. ואז הוא יתקרב וידבק לתכונת ההשפעה, יעריך אותה עד לכזאת מידה, שיתחיל להרגיש שההשפעה היא גדולה וחשובה מהקבלה.
בהתחלה הוא עובד על זה, אחר כך הוא מרגיש שבתוך ההשפעה מסתתר תענוג גדול, ולכן רוצה להשפיע בצורה אגואיסטית. כדאי לו להידבק למשהו גדול.
אבל אחר כך, בכך שמקבל מילוי מהערכת התכונה הגדולה הזאת, הוא בונה בתוכו רצון להפוך להיות כמוה. הוא רוצה להחליף את המילוי שלו כדי ליהנות מזה שבעצמו נמצא בתוך תכונת ההשפעה ולא ממה שמקבל ממנה.
כל זה קורה איתנו מזה שהעליון והאור אין סוף הפשוט מגיע אלינו דרך מערכות מוכנות, שבנויות לפי התנאים של "צמצום ב'", כלומר דרך העולמות אבי"ע. כך מגיע אלינו האור, שבו "בינה" ו"מלכות" מחוברים יחד. "מלכות" נמצאת ב"בינה" ומצמצמת אותה, מתחברת איתה ומתחילה לשלוט, אבל באותו הזמן מחזיקה את עצמה באיזון עימה ובעצמה מכניעה את עצמה בפני "בינה", ו"בינה" שולטת עליה.
האור מביא לאדם את ההשפעה הזאת שבו מתגלה הקשר בין "בינה" ו"מלכות", והאדם משתנה בכך שהופך להיות דומה לבורא. הרגשת הקשר המקולקל של "בינה" ו"מלכות" מעורר בנו את הקשר המתוקן שלהן, מפני שהאור מביא אלינו את כל המדרגות והחיבורים שלהן וכך עובד עלינו.
לכן כל כך חשובה לנו העלייה של "מלכות" ל"בינה", שמכשירה את הכלים שלנו שיהיו ראויים למימוש מטרת הבריאה. מטרת הבריאה היא לקבל תענוג, למלא את עצמנו. זאת המטרה שהוגדרה מצד הבורא, שרוצה ליהנות לנבראים, שהוא טוב ומטיב. אבל אפשר לקבל את המתנה הזאת רק בתיקון הכלי שיודע להבדיל בין תכונות הבורא ותכונות הנברא, בכל הטווח שלהם ודרגות ההופכיות זה לזה, כמו שנאמר: "זה כנגד זה ברא אלוקים".
הנברא חייב להצטייד בכל התכונות האלה, גם של הבורא וגם של הנברא, להרגיש את כולן כדי לא רק לקבל, אלא להבין ממי הוא מקבל, להעריך את מה שמקבל, להגיב, ועל ידי הגילוי של כל מיני היחסים האפשריים בינו לבין הבורא, להשיג דבקות.
מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 16.07.2012
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית |
עוד מעט על המסכים שלכם!
"האקדמיה הבינלאומית לקבלה"
בשיתוף עם מכון ה- ARI
כל 160 הקבוצות העולמיות של ארגון "בני-ברוך"
מאחלים סיום מהיר ומוצלח של
צילומי הסרט
"הסוד של הזוהר"
עד כה צולם ונערך 50% מהסרט. סוף סוף מגיעים לסיומם הצילומים של כמה מהשחקנים הראשיים, ביניהם ישראל סשה דמידוב ואחרים. מ- 23 ביולי ועד ה- 16 באוגוסט ייערכו באודסה הצילומים הסופיים של הסרט. כמו כן, מגיעים ממוסקבה שחקנים, מאפרים, אנשי סאונד. למשך מספר ימי הצילומים מתאספים החברים שלנו מכל קצוות אוקראינה.
"אנחנו, כל חברי הקבוצה העולמית של "בני-ברוך" תומכים בעבודה הענקית והחשובה שלכם. מייד לאחר סיום הצילומים, כל המשתתפים, כל קבוצת הצילום נוסעת לכנס בחרקוב, שם אנחנו בשמחה נכין להם קבלת פנים חגיגית! אנחנו איתכם!"
|
להשאיר תגובה | שלח לחבר
| הדפס
|
שייך לקטגוריה: פרסומים חדשים |
לקריאת כל התגובות
קבלת עדכונים בדוא"ל
עדכוני rss
רדיו קבלה
הבלוגים שלי
הבלוג בסלולר