מומלץ לקרוא
• עשית משהו בעצמך בכל חייך?
• נהיה יחד, גם בצער וגם בשמחה
• ייסורי אהבה מתוקים
• תאי הגזע של הנשמה
• אל תפסיקו לבקש!
קטגוריות
תגיות
אברהם אגו אגואיזם אדם אדם הראשון אהבה אהבת הזולת אושר איזון איחוד אינטרנט אלטרואיזם אמונה בורא בחירה בני ברוך בעל הסולם בריאות גברים גלובליזציה האנושות האר"י הדור האחרון הוצאה לאור הורים היסטוריה המשבר הכלכלי העולמי הנאה הרב"ש זוהר חברה חיים חכמת הקבלה חלל טלוויזיה ישראל כדור הארץ כוח כלכלה כנס מגדל בבל מדינה מדענים מהות החיים מוות מוסר מורה מחשבות מטרת הבריאה מלחמה מן המקורות מצוות מצרים משחק משיח משמעות משפחה נפש נצחיות נשים נשמה נתינה סבל סוד עולם עולם הבא עונש ערבות פחד פילוסופיה פסח פתרון קבלה לעם ריקנות רצון רשימו רשעים שלום שליטה שפת הקבלה תורה תיקון תכלית תלמוד עשר הספירות תפילה

העולמות נעלמים

פורסם: 28.02.10, 12:54

זוהר: פרשת בא, סעיף רי”ח: אבל אחר שעשה אותה הצורה של המרכבה של אדם העליון, ירד והתלבש שם, והוא נקרא בו בצורת ד’ אותיות הוי”ה.

הבורא ברא עולמות. בתוך האור הלבן הוא ברא מסגרות ריאליות ונוקשות, סידר מדרגות, פרצופים וספירות, כדי שיהיה לנו במה להיאחז ונוכל לטפס במדרגות האלו ולהשיג בהדרגה את האור הלבן הפשוט.

כאשר אנחנו עולים במדרגות האלה מהעולם שלנו, ומשיגים את עולם העשיה, ואחר כך את: עולם היצירה, הבריאה, האצילות, אדם קדמון ועולם אין סוף, כל העולמות האלו מתגלגלים אחרינו כמו שטיח. אנחנו עולים יחד עם העולמות, והם כולם נעלמים.

בעברית המילה “עולם” באה מהמילה “העלם”, “העלמה” (הסתרה) ו-”נעלם”, מאחר ובהמשך הם נעלמים ואינם קיימים.

כי הרי כל העולמות האלו נבראו בגלל שהבורא יצר בתוך האור הלבן רשת שחורה, כדי שבתוכה אנחנו נוכל למצוא את המדרגות הללו, המצבים שלנו, כדי שיהיה לנו קל יותר להתמצא. אבל אחרי שאנחנו מסיימים את התיקון שלנו ועולים לעולם אין סוף, כל הרשת הזאת, כל המערכת הזאת נעלמת ונבלעת על ידי האור.

מתוך השיעור השביעי של כנס “זוהר לעם” 2010, 24.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כל העולמות בתוכי
העליה במדרגות העולמות
האין סוף האינסופי

תגובה אחת | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי

מבורך הזרע שנזרע בגן

פורסם: 28.02.10, 12:37

זוהר: פרשת בא, סעיף נ”ז: וזרע אותו זרע בצדיק אחד, שהוא יסוד דז”א.

עליי לתאר לעצמי שתכונה זו קיימת בי, “יסוד של זעיר אנפין” הנקראת “צדיק”, ושם נמצא הזרע שלי, הנקודה שממנה אני צומח.

שהוא הגנן של הגן. והזרע שזרע בגן, שהוא המלכות, הוא הגניזה וההעלמה של אור הזה. כלומר שההעלמה אינה בחינת העדר, אלא להיפך, שהוא בחינת זרע לברכה. שההעלמה עצמה תשוב להיות אור, כמו צמח היוצא מן הזרע.

בעל הסולם מביא דוגמה זו במאמר החרות: עלינו להשתדל להכניס את עצמנו לתוך קבוצה קבלית. בדומה לזרע שנמצא בתוך האדמה, אני מבטל את עצמי כלפיה. רק אז אנחנו נהפוך לזרע שירקב לגמרי באדמה, בכדי שיצמח ממנו עץ.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 25.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
תבחר בעלייה, לא תצטער!
היכן מתחיל החופש
הבחירה האמיתית – להזדרז להיות אדם

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, קבוצה, שיעור הקבלה היומי

מה מלמד אותנו ספר הזוהר?

פורסם: 28.02.10, 12:21

מיכאל לייטמן

מה מלמד אותנו הזוהר? ידוע לנו מחכמת הקבלה שהבורא ברא רצון אחד, ובתוכו מתרחשת כל ההתפתחות העתידית. הרצון האחד הזה כולל בתוכו כמות עצומה של רצונות פרטיים, המקושרים ביניהם במערכת אחת, הנקראת “אדם הראשון” – הנשמה הכללית.

אחר כך, לפי תוכניתו, הבורא החל לקלקל את הקשרים הקיימים בין החלקים הנמצאים באותו הרצון עצמו. הם החלו לאבד את הקשר זה עם זה, כמו בגוף חולה, שהאיברים שבו מפסיקים לתפקד בצורה הדדית ביניהם, ונוצר חוסר איזון. אנחנו מכירים את סימני ההיכר של מחלה: לחץ הדם עולה או החום עולה, ההרכב הכימי בדם משתנה, הגוף אינו מאזן את עצמו. זוהי מחלה.

למה הבורא נוהג כך עם הנשמות? כדי שאנחנו נרגיש את הקלקול, ואחר כך נתקן אותו.

לתוך המצב ההתחלתי שלנו חודרת אותה המחלה, הקלקול בקשר בינינו, ואנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו פחות ופחות מחוברים זה עם זה. בתהליך של התפרקות הקשר בינינו ישנן 125 מדרגות, ירידה מאין סוף, היכן שהיינו מחוברים באופן אין סופי, עד למצב שבו הקשר הזה נעלם לחלוטין.

ואפילו יותר מכך: בזמן הירידה ב-125 המדרגות, במדרגה הנקראת “פרסא”, נוצר קלקול עוד יותר גדול, ובמקום קשר חיובי, נוצר קשר שלילי. ועכשיו כל אחד רוצה לנצל את האחרים למען טובות הנאה לעצמו. הגוף לא סתם מת, אלא בולע את עצמו במלואו.

הנפילה נמשכת עד שמגיעים למצב שבו אנחנו מאבדים לחלוטין את הקשר בינינו, גם את הקשר החיובי – בעל מנת להשפיע, וגם את הקשר השלילי – בעל מנת לקבל, ונמצאים בחוסר התאמה מוחלט לעולם הרוחני. זוהי התוצאה של ההתרחקות שלנו זה מזה.

אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים את העולם הזה, את המציאות המדומה. למה היא נקראת מדומה? מכיוון שהיא נבראה בכוונה על ידי הבורא, שרצה ליצור עבורנו אשליה של ההיעדרות שלו.

אז מה עלינו לעשות? עלינו להבין שאנחנו צריכים לתקן את הקשר בינינו. במידת התיקון של הקשר בינינו מתרחשת עליית הנשמה מתוך הרגשת העולם שלנו עד להרגשת עולם אין סוף. שיחזור וחידוש הקשר בינינו יוצר עלייה.

במידה שאנחנו יכולים לתאר את המצבים שלנו בקשר שבין כל הנשמות, כל חלקי הבריאה יחד, אנחנו נהנה יותר מספר הזוהר. כי הרי הוא נכתב בעולם אין סוף. מחברי ספר הזוהר כתבו יצירה זו מגובה של 125 מדרגות, היכן שהם היו מחוברים יחד.

כשאנחנו לומדים את ספר הזוהר, עלינו להרגיש בתוכנו את הרצון להתחבר יחד. אין צורך בשום חכמות. מספיק לזכור שאנחנו משיגים הכל בחיבור בינינו.

זאת האמת, ספר הזוהר מדבר רק על חיבור הנשמות. הוא מסביר לי מה הקשר שלי עם המערכת הכללית הנקראת “אדם”, עם כל יתר הנשמות, כיצד אני משתמש בהן בכדי לחברן למערכת המתוקנת, והופך אותן לבריאה שמתפקדת נכון. רק על זה מדבר ספר הזוהר, ואני נמצא כאן כמבצע את פעולת התיקון עבור כולם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 25.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
דבק מהמאור המחזיר למוטב
נדאג שהאדם הזה יחיה!
פאזל של 7 מיליארד חלקים

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי

שאלה של חיים ומוות

פורסם: 28.02.10, 12:07

חכמת הקבלה מדברת על כך שהמציאות שמחוץ לנו, איננה קיימת. כל המציאות נמצאת בתוך האדם. מחוץ לאדם אין שום דבר. הבעיה היא שלא התרגלנו לתפיסת מציאות הזאת. נולדנו בעולם הזה, ואנחנו תופסים את המציאות על ידי חמשת החושים הגופניים בלבד. זה מגביל אותנו מאוד, קשה לנו להתייחס אחרת לרגשות שלנו.

בשביל מה בכלל אנחנו צריכים להתייחס אחרת למציאות? כאשר אני מתחיל לחשוב על כך שהמציאות תלויה אך ורק בתכונות שלי, זה מחייב אותי להרהר על התכונות שבי, האם הן באמת קיימות אצלי? באיזו צורה הן צריכות להיות? מה אני צריך לתקן בהן?

מדוע בכלל יש צורך לתקן אותן? בכדי ליצור בתוכי מציאות נצחית, אמיתית ובלתי משתנה, שבה אני קיים ללא שום שינויים. המציאות הזו נקראת אמיתית. עד אז אני בעצם חי ברמות שונות של מציאות שקרית, במצב לא אמיתי ולא שלם.

המקובלים מסבירים לנו כיצד אנחנו יכולים להשיג את תפיסת המציאות האמיתית. בשביל מה אני צריך את זה? הם אומרים שאני בעצמי קובע את החיים שלי. אם אני מתחיל להרגיש את החיים שלי בהתאם לתפיסה החדשה, “הכל נמצא בתוכי”, אז את כל העולם, אותו אני רואה מבחוץ, אני אכלול בתוכי. ואז אני לא אמות, כי הרי העולם נשאר בתוכי, אני כולל אותו בתוכי וממשיך איתו הלאה.

וכך תפיסת המציאות שבתחילה נראתה לנו כפילוסופיה תלושה, כמשהו וירטואלי ולא מציאותי, הופכת לשאלה של חיים או מוות. אם אני משיג כזה שינוי בתכונותיי, שכל מה שנראה עכשיו בחוץ אני מתחיל לתפוס ולהרגיש בפנים, להרגיש את כל העולם כתופעות פנימיות שלי, זה נקרא המצב המושלם, הנצחי והבלתי משתנה שלי. ואין שום דבר בעולם הזה שישתנה, ייאבד או ימות.

בשינוי הפנימי שאני עושה אני עולה ב-125 המדרגות של תפיסת המציאות, ומשיג את המצב שבו אני ניכלל באופן שלם באין סוף, וזה רק בזכות זה שאני תופס הכל בתוכי.

מתוך השיעור השביעי בכנס “זוהר לעם” 2010, 24.02.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
הדמיון מסייע לנו לגדול

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, מציאות מדומה

שיחה על חג הפורים

פורסם: 28.02.10, 11:49

במסגרת תוכנית הטלוויזיה “ברוח החג” שוחחתי על חג הפורים עם ניב נבון, מנהל תוכן באתר האינטרנט “קבלה לעם”.

להורדת התכנית: וידאו | אודיו

תוכניות קודמות:
שיחה על ט”ו בשבט
שיחה על “חנוכה”

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: חג שמח

תדשא הארץ

פורסם: 28.02.10, 11:31

זוהר: פרשת בא, סעיף ס”ו: ויאמר אלקים תדשא הארץ. הארץ, המלכות. ועשבים, הם האור הנצמח מזריעת אור הגנוז.

כיצד יכול לצמוח משהו מתוך הרצון? יכול לצמוח, אבל רק על חשבון כוח ההשפעה שבתוכו. אם הרצון מקבל כוונה על מנת להשפיע ומשתוקק אל האור, אז הרצון הדומם נהפך לצומח. בהתחלה, היה רק רצון דומם. אבל אם לוקחים מהדומם את אותו החלק שיכול להידמות לאור, אז הוא נהפך לצומח. כלומר הצומח הוא אותו הרצון הדומם + האור שפועל בו ומפתח אותו. בכדי שאותו הצומח יהפוך לחי, נדרשת עוד תוספת אור שתשפיע על הרצון – ואז ייווצר החי. ושוב, אותו הדבר בדיוק עם המדבר.

הכל צומח מתוך הדומם, הודות לפעולת האור עליו. האור המשפיע על הרצון לקבל, ויוצר ממנו את מדרגות הרצון מלמעלה למטה: דומם, צומח, חי, מדבר.

אותו הדבר מתרחש בעלייה ממטה למעלה, גם כאן האור פועל וכאילו לוקח קצת מהאדמה ובונה מזה צומח, בכך שמכניס פנימה את התכונה שלו! אחר כך הוא לוקח צומח, מוסיף לתוכו קצת מתכונת האור, תכונת ההשפעה ויוצר חי. לוקח את החי, מוסיף מתכונת ההשפעה שלו, ויוצא אדם. וכך הכל יוצא מהדומם.

נאמר בבראשית, שהבורא לקח קצת אדמה ומים ופיסל את האדם, כלומר השפיע על הדומם בכוח ההשפעה שלו. לקח קצת רצון דומם והפך אותו לצומח. אחר כך לקח קצת מהצומח, הוסיף לזה את רצון ההשפעה שלו, ויצא חי. רק השפעת האור מפתחת את הרצון ובונה את המדרגות: דומם, צומח, חי, מדבר. בזה מסתכמת כל הפעולה הראשונית של הבריאה (בראשית).

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 25.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
בריאת “האדם”
לעבור מקטר האבולוציה למטוס
רצונות: דומם, צומח, חי, מדבר

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, שיעור הקבלה היומי

שיעור הקבלה היומי 28.02.10

פורסם: 28.02.10, 9:11

מיכאל לייטמן …

חלק א’: זוהר לעם, פרשת “בהעלותך”, אות ק”מ
העולם הרוחני הפוך מאיתנו. הכניסה לתוכו צריכה להיות טבעית, אנחנו נפתחים אליו ונותנים לו לעבוד עמנו.
להורדה: וידאו | אודיו

פרשת “תולדות”, אות א’
כשאני דורש מספר הזהר שינויים פנימיים, אני הופך להיות רגיש יותר למילותיו ומגלה שהן קרובות אליי ומוכרות לי.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב’: תע”ס, כרך ו’, חלק ט”ו: דף א’ תת”ג, אות ר’ (פורים)
חג פורים מסמל את גמר התיקון, כאשר נוקבא מוכנה לקבל את צורתו של זעיר אנפין.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג’: כתבי רב”ש כרך ג’, דרגות הסולם: מאמר מס’ 909, “גילוי הסתרה”
מורה הוא הדרגה הרוחנית הבאה שלי, אמצעי לחיבור עם העליון.
להורדה: וידאו | אודיו

כתבי רב”ש כרך ג’, דרגות הסולם: מאמר מס’ 910, “עד דלא ידע”

להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי

מן המקורות 28.02.10

פורסם: 28.02.10, 8:56

מיכאל לייטמן

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א – זוהר לעם, פרשת בהעלותך, אות קלא

נושא: המאור שבתורה נמשך לאדם מתוך השתדלותו להרגיש את מה שלומד, אע”פ שאינו מבין את מה שלומד (13:20)

“יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע”פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם

(כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע”ס, אות קנה) המשך קריאה

4 תגובות | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, מקורות ותקצירים, שיעור הקבלה היומי

מוצאי שבת: שיעור ערב (27.02.10)

פורסם: 28.02.10, 7:17

מיכאל לייטמן …

זוהר לעם: פרשת “בהעלותך”, אות קכ”ד

להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, שיעור הקבלה היומי

לומדים זוהר, 26.02.10

פורסם: 28.02.10, 7:04

מיכאל לייטמן …

זוהר לעם, פרשת “בהעלותך”, אות קי”ח

להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, שיעור הקבלה היומי

יחד איתי העולם מבריא או נעשה חולה

פורסם: 27.02.10, 20:16

מיכאל לייטמן

כל הנשמות נמצאות במצב מתוקן יחסית אליי. על עצמי אני יכול לומר, שאני החלק המקולקל היחידי בכל הבריאה. ואם כולם מתוקנים ואני לא, האם רק עליי להיתקן?

לא, לא רק אני! כיון שחוסר התיקון שלי נמצא באחרים, ומכיוון שכולנו נמצאים במערכת אחת. לדוגמא: אם אני איבר חולה בגוף, אזי כל הגוף סובל מכך שאינני ממלא את תפקידי כראוי. נניח שאני חלק חשוב בגוף, כמו הכליות, ותפקידי לנקות את כל הגוף ואינני מתפקד. אזי כל הגוף אינו יכול להתקיים, כיוון שהחלק שלי נכלל בכל האחרים ועליי לשרת אותם ולספק להם את חלקי בעבודה. אם לא יהיה כך, אזי כל שאר החלקים לא יוכלו לתפקד כראוי, ולכן אין זה משנה אם הגוף כולו בריא – אני עושה אותו חולה בחוסר התיקון שלי.

עליי להבין שלמרות שרק אני לא מתוקן, אני מקלקל את הגוף כולו. בלעדי הם היו בריאים לגמרי.

לכן העבודה שלי היא להתחבר לכולם ולראות עד כמה הם מקולקלים בגללי, כמו שכתוב: “כל הפוסל במומו פוסל”. אז ארצה לתקן את עצמי ולהעלות את כולם איתי למצב של גמר התיקון הכללי.

משיעור על ספר הזוהר, 21.02.2010

5 תגובות | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי

הוא מצידו יעשה הכל, עלינו הבקשה

פורסם: 27.02.10, 18:13

שאלה: על מנת להרוס את החומה המפרידה ביני לבין הרוחניות, האם צריך לשבור אותה משני הצדדים – מהצד שלי, האגואיסטי ומהצד של הבורא, האלטרואיסטי, או שאפשר לשבור אותה רק מצד אחד?

תשובה: האור משפיע מהצד הרוחני ומבצע את אותן הפעולות כמו שאני עושה מהצד השני. אבל אם לא אפעל מהצד שלי, האור לא יגיע מלמעלה, ולא יפעל מהצד הרוחני. אני כמו חתיכת מתכת, שבהתקרבותה לחומה גורמת למגנט שנמצא בצד השני לעבוד. וכך ביחד אנחנו פועלים משני הצדדים.

הבורא אינו יכול לפעול ביחס אלינו, אם איננו רוצים ואיננו דורשים שהוא יעשה את זה. אחרת, היכן יהיה חופש הבחירה שלנו?

אם רק הבורא עובד, אז יוצא שאני פשוט אלמנט דומם. לכן אני צריך להגדיר את הבורא ולדרוש ממנו לבצע את הפעולה הזאת. לכן הפעולה לא מתרחשת מצד אחד, אלא משני הצדדים. מהצד שלי אני רק מעורר את הפעולה, אבל היא מתממשת בצד השני.

הכוח שעובד, פועל ומממש את התיקון – יוצא מהבורא. האור מגיע אליי ומתחיל להעלות אותי, להעביר אותי דרך החומה הזאת, אבל רק על פי בקשתי ובמידת ההתאמה של הבקשה למחשבה הכללית!

אינני יכול לפעול לפי תוכנית משלי, אם כל המערכת סביבי אינה מתקדמת לתיקון. אני יכול להתקדם רק יחד עם כל המערכת. אין זה חשוב האם הם בעצמם רוצים את התיקון או לא! יחסית אליי, הם מקבלים את הצורה שאני צריך. ההתקדמות שלי תלויה רק בי, כל השאר יחסית אליי, נמצאים במצב מתוקן וסופי. אבל הם מתוקנים יחסית אליי ועובדים יחד איתי רק במידה בה אני רוצה להתאחד איתם ולהתקדם ביחד.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 21.02.2010

להשאיר תגובה | שלח לחבר |

הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי