• ---

• מומלץ לקרוא

  • עשית משהו בעצמך בכל חייך?
  • נהיה יחד, גם בצער וגם בשמחה
  • ייסורי אהבה מתוקים
  • תאי הגזע של הנשמה
  • אל תפסיקו לבקש!
  

• קטגוריות

  • אהבה
  • גלגול נשמות
  • הדת בראי הקבלה
  • הפצה
  • התפתחות רוחנית
  • התפתחות רוחנית – קצרים
  • זוהר
  • חג שמח
  • חושבים מדע
  • חינוך ילדים
  • טבע
  • יהדות וקבלה
  • ישראל היום
  • כללי
  • כסף
  • להיות מקובל
  • לימוד חכמת הקבלה
  • לתלמידים
  • מציאות מדומה
  • מקורות ותקצירים
  • משבר עולמי
  • נשים
  • על זוגיות
  • פוסטים נבחרים
  • קבוצה
  • שורשים רוחניים
  • שיעור הקבלה היומי
  • תפקיד ישראל

• תגיות

  אברהם אגו אגואיזם אדם אדם הראשון אהבה אהבת הזולת אושר איזון איחוד אינטרנט אלטרואיזם אמונה בורא בחירה בני ברוך בעל הסולם בריאות גברים גלובליזציה האנושות האר"י הדור האחרון הוצאה לאור הורים היסטוריה המשבר הכלכלי העולמי הנאה הרב"ש זוהר חברה חיים חכמת הקבלה חלל טלוויזיה ישראל כדור הארץ כוח כלכלה כנס מגדל בבל מדינה מדענים מהות החיים מוות מוסר מורה מחשבות מטרת הבריאה מלחמה מן המקורות מצוות מצרים משחק משיח משמעות משפחה נפש נצחיות נשים נשמה נתינה סבל סוד עולם עולם הבא עונש ערבות פחד פילוסופיה פסח פתרון קבלה לעם ריקנות רצון רשימו רשעים שלום שליטה שפת הקבלה תורה תיקון תכלית תלמוד עשר הספירות תפילה

רגעים נבחרים משיעור הקבלה היומי

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, שיעור הקבלה היומי

שאלה: איני מצליח להתחבר עם החומר בזמן לימוד הזוהר. מה לעשות? כל כך ציפינו לרגע הנכסף , כשנגלה את ספר הזוהר, ועכשיו מרגישים אכזבה .

תשובתי: בעל הסולם כותב, שאין בחייו של אדם רגע יותר נפלא, מאשר הרגשת אכזבה מלאה ועמוקה מכל מה שעבר, מהמאמצים שלו, כשהוא רואה ששום דבר לא עזר לו ואין אמצעי להינצל ואין שום תקווה וכבר שום דבר לא מחכה לו מלפנים אם הכול ימשך כמקודם…

רק אז, ולא לפני כן, מופיעה בו ההרגשה של התקווה היחידה והדרישה. על מי נשאר לו לסמוך? רק על הבורא. ואז הוא זועק: “הצילו!” – ומגיעה העזרה.

לימוד הזוהר אינו לימוד רגיל. בלימוד הזוהר איני לומד ומקבל מיד ידע, שכר בו במקום, לפי העיקרון “יגעתי וקיבלתי”. אלא בלימוד הזוהר פועל עיקרון אחר: “יגעתי ומצאתי!”. אתם ככל הנראה קיוויתם, שתפתחו את ספר הזוהר, ומיד יתחילו להתגלות כל מיני ניסים. אבל מה יכול להתגלות מיד בהתחלה?!

המורה שלי, הרב”ש, תמיד הביא בעניין הזה את אותה הדוגמא: אדם שמפתם ברווז. הוא קנה ברווזון קטן והתחיל לדחוף מזון לתוך גרונו, הוא דחף ובדק האם הברווז השמין, אבל הברווז לא השמין. הוא דחף לגרונו עוד מזון, אבל הברווז לא השמין. אנשים חכמים אמרו לו: “אתה הרי צריך לחכות לפחות חודש או חודשיים, בכדי להרגיש משהו! בינתיים תמשיך לדחוף יותר מזון, עד שיגדל לברווז גדול ושמן”.

בדיוק באותה הדרך גדל תינוק – כמה עלינו להשקיע, עד שהוא מתחיל לעמוד, ללכת, הופך לחזק. כך גם נראה שגדלה הנשמה שלנו, אם נעקוב אחרי התפתחותה. כשאני מסתכל על נשמתי, על הנקודה שבלב, ומצפה, שהיא תגדל , אני חייב להרגישה כמו את התינוק שבי, שרק החל להתפתח.

ויידרש זמן , עד שמהטיפה הזאת תגדל נשמה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר , 31.12.2009

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי

שאלה: בעל הסולם כותב, שאנחנו נמצאים בעולם אין סוף. מה זה אין סוף?

תשובתי: אין סוף – זה איחוד מלא עם הבורא, כלי, שמלא באור ללא שום גבולות, חוק אחד, מציאות אחת, איפה ש”הוא ושמו אחד” – ישום של כל מחשבת הבריאה.

הבורא יצר את מצב האין סוף הזה. ורק כדי שאנחנו בעצמנו, בבחירתנו החופשית, נגיע להשגת המצב הזה, נתנו לנו במיוחד כאלה הרגשות, שאנחנו לכאורה לא נמצאים בו – חוסר הכרה, חוסר הבנה, בלבול.

התינוק נולד בעולם הגדול הזה, אבל אנחנו מקטינים עבורו את כל העולם למידות של לול קטן, ובמקום אוכל עשיר מאכילים אותו בדייסה, לא נותנים לו שום דבר, חוץ מצעצועים – כדי שהוא יגדל בהדרגה ויתפתח בצורה הנכונה.

בעל הסולם מביא במכתבו לתלמידיו דוגמא עוד יותר אכזרית: מרתף חשוך (העולם שלנו), שבו גדל בנו של המלך (שאותו בחר הבורא כדי לקרבו אליו), וב”מרתף” הזה (הרגשת החושך של העולם שלנו), אנחנו (בצורה רוחנית) גדלים.

מידי פעם מרשים לנו לצאת ממנו לזמן מה (פתאום אנחנו מרגישים את העולם שלנו נוצץ). ואנחנו מרגישים כאב על המאמצים הרוחניים חסרי התוצאה. כך הבורא דוחף אותנו להחלטות יותר אמיצות, להתעלות מעל עצמנו.

ואחר כך פתאום, רק לאחר הרבה שנות יגיעה, מתגלה היציאה מהמרתף לעולם גדול ומואר – לא לאותו עולם, שהוציאו אותי אליו, ואני לפעמים קינאתי באלו המסוגלים ליהנות ממנו, אלא לעולם של אור.

ואז אני רואה, שלשווא קינאתי בהם, במי שנראו לי כמצליחים – ולמעשה אין להם שום דבר. ואני, במשך כל חיי “במרתף החשוך”, עם לומדי חכמת הקבלה ובעבודה בקבוצה, סיימתי את שלב ההכנה הזה ויצאתי אל האור.

מתוך שיעור “מבוא לספר הזוהר”, 31/12/2009

רשומות קודמות בנושא:
כל החיים – בין שני אורות
כשמדליקים את האור בקולנוע…
כשהשעון המעורר יצלצל

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי

אנחנו חיינו כבר אלפי גלגולים, אבל הגלגול הנוכחי הוא גלגול מיוחד מאד, בו אנחנו ניגשים לעבודה אמיתית.

לראשונה מאז תחילת הבריאה אנחנו כבר לא פועלים כדומם, צומח, או חי – אלא אנחנו עושים את עבודתינו האישית והאינדווידואלית כבני אדם עם בחירה חופשית משלנו.

המעבר הזה הוא מאוד לא פשוט! אנחנו עדיין לא מבינים, מה זה אומר שעלינו להתחיל לחיות בעולם חדש, לצאת למימד אחר, לפתח בתוכנו רצון חדש.

אנחנו מצפים לשינוי במצב האגואיסטי שאנו נמצאים בו כעת, אבל במקום זה תיתלבש בנו מציאות חדשה שלא ציפינו לה, לא ידענו עליה דבר ולא קיווינו לה.

אך למרות זאת עלינו לצפות בכל רגע לשינוי!

בעולם שלנו נדרשים שנים רבות ומאמצים גדולים כדי לחולל שינויים גדולים. ואילו השינוי שאנו מצפים לו נעשה על ידי האור שמוכן לבצע בכל רגע את השינוי בנו. אם רק ניתן לו אפשרות!

אך בדרך כלל אנחנו לא מצליחים…

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 31.12.2009

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, שיעור הקבלה היומי

שאלה מהבלוג באנגלית: אני מוסלמי מסודן שחי כעת בארה”ב ואני מאזין לקורס של “בני ברוך” – ONLINE, יש לי שתי שאלות:

1. שאלתי היא על המעשר. העם שלי בסודן חי בעוני רב וזקוק מאוד לעזרה. האם ניתן להחשיב את ה- 10% מהכנסותיי, אשר אותם אני שולח לסודן, כמעשר?

תשובתי: כן.

2. אני מפיץ את חכמת הקבלה בפורום ערבי שמבקרים בו אלפי אנשים בכל יום. רוב המבקרים בפורום הם מוסלמים דוברי ערבית. בפורום אני מספר למבקרים על מהותה של חכמת הקבלה ורק לאחר מכן אני מסביר שמייסד החכמה הוא אברהם אבינו. האם הסבריי נכונים?

תשובתי: כן, אבל כדאי לך לספר על תיקון הנשמה, ולא על היסטוריה, כי הרי דווקא את זה העביר לנו אברהם.

ראה מאמרים קודמים בנושא:
הגל הטוב של הצונאמי
עוזרו של הבורא
הפצת הבורא על הבריאה

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: הפצה

הראשונים בעולם

קליפים נוספים:

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: גלגול נשמות, שיעור הקבלה היומי

במסגרת תוכנית הטלוויזיה “שלבי הסולם” שוחחתי על “הורים” עם משה אדמוני, עורך תוכן בערוץ “קבלה לעם”.

להורדת התכנית: וידאו | אודיו

תוכניות קודמות:
שיחה בנושא “הילדות”
שיחה על נישואין
שיחה על “מנהיגות”

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: חינוך ילדים, טבע

אפשר ללמוד את ספר הזוהר רק כאשר אינך מבין שום דבר בשעת הקריאה.

אך לא צריך לפחד מזה ולנסות לשקר לעצמך – שאתה כן מבין, אלא להפך – עליך לקבל את חוסר ההבנה, אחר כך הכל כבר יתבהר.

בלימוד הזוהר ישנה תחושה מסויימת של דה ז’ה וו – קראתי בעבר דבר מסויים ופתאום אני מתחיל להיזכר בכך בסיטואציה אחרת.

וכשקראתי בפעם הראשונה בספר, לא הבנתי דבר, ואילו פתאום ברגע מסוים הכל התחבר לי – בדיוק כמו שבעולמינו התינוק מגלה לפתע את המציאות.

הטעות הגדולה שלי היא במחשבה שאני אכן מבין את מה שאני קורא. המחשבה הזאת לא נותנת לי להתקדם. עליי להבין שאני קורא על תופעות שלא נמצאות בתוכי כעת!

אך אם הנשמה שלי תיתקן, ארגיש את התופעות האלו בצורה הנכונה. ובינתיים אני רק שומע עליהן וקורא עליהן ולא יודע מה הן באמת, בגלל חוסר היכולת שלי לתפוס דבר ההפוך ממני – אני יודע רק לקבל, ובספר עצמו אני קורא רק על נתינה.

אבל בכלל לא חשוב שאיני מבין ואיני יכול לדמיין את זה – המאמץ הוא העיקר, הוא זה שמושך את האור שבסופו של דבר מפתח אותי!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 30.12.2009

ידיעות קודמות בנושא:
אל תתייאש ותגיע לשער המלך
הזוהר משנה את האדם
פוקוס על העולם הרוחני

תגובה אחת | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, פוסטים נבחרים, שיעור הקבלה היומי

שאלה: מהו “הרצון”?

תשובתי: רצון הוא כל חומר הבריאה חוץ מהאור. רצון = יש מאין, וכל הנגזרות של הרצון נוצרות כתוצאה מהשפעת האור.

ניתן להעמיק: האם גם עט הוא רצון? לא. זו כבר צורה המלובשת בחומר. וגם הפלסטיק, החומר שממנו עשוי העט, הוא לא רצון. גם בפלסטיק כבר קיימת צורה המורכבת ממולקולות ואטומים שקיבלו אותה כתוצאה מהשפעת האור. זה כבר אינו חומר טהור.

את הרצון - יסוד הבריאה, מנסים למצוא מדענים העוסקים בפיזיקה קוונאטית. הם שואלים: היכן נמצא אותו “תא הגזע”, שממנו הכול מורכב?

ולמרות הרצון העז שלהם למצוא את התשובה, הם מגלים רק חלקיקים שוליים. אבל את החלקיק הבסיסי, היסודי, הם אינם מגלים, מאחר שהוא אינו חומר, אלא רצון. וכדי לגלות את הרצון על האדם להיכנס לעולם הרוחני.

יחד עם זאת המדענים עתידים לגלות את מהות החלקיקים הצדדיים האלו - זה אנחנו, סוגים שונים של התכונות שלנו. הם בעצם מגלים את הרצון על צורותיו השונות ומסווגים אותן באופן מלאכותי: פיזיים, כימיים, ביולוגיים וכו’. אבל כל הסיווגים האלו הם בעצם צורות שונות של השפעת האור על אותו החומר.

הבעיה שהמדע אינו מצליח לפתור, מופיעה על הגבול שבין הרצונות. קיימות דרגות של דומם, צומח, חי ומדבר. אבל אנחנו לא מסוגלים להפוך דומם – לצומח.

ומהו ההבדל בין דומם לצומח? ההבדל טמן בכך שבדרגת הצומח קיימת תוספת של אור החיים. ואין אנו מסוגלים להכניס תוספת זו לחומר הדומם. וכאן מגיע המדע אל סופו.

לכן חשוב מאוד להבין, שקיימים רק רצונות. וכל השאר, זה רק הדמיון שלנו בנוגע לאותו הרצון.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 30.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
אני – גדול ואין סופי
סולם הרצונות
העולם הרוחני – זה העולם של רצונותינו

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, חושבים מדע, מציאות מדומה, שיעור הקבלה היומי

…

חלק א’: זהר לעם: פרשת וישלח, אות רע”ד

להורדה: וידאו | אודיו

חלק א’: זוהר לעם, פרשת וישב שמיני, אות א’

להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב’: כתבי בעל הסולם, “פתיחה לחכמת הקבלה“, אות ק’

להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג’: כתבי בעל הסולם, “מבוא לספר הזוהר“, אות כ”ב

להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

תגובה אחת | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, שיעור הקבלה היומי

שאלה: איזה גילויים חדשים ספר הזוהר מגלה לי על עצמי?

תשובתי: האור המאיר עלינו, מגלה בתוכינו כל מיני צורות של רצון אשר כבר קיימות בנו, אלא שכרגע הן נסתרות מאיתנו.

כל הצורות השונות של הרצון הן כולן – שלי. וכולן היו בתוכי. לא יכול להתגלות שום דבר חדש. הגילוי הוא בהתבוננות החדשה שלי על הרצונות. אותו התהליך בדיוק מתרחש בעולם שלנו. “אין חדש תחת השמש”, ישנם רק גילויים חדשים. אך הכל כבר היה קיים מלכתחילה, כפי שנאמר: “ואכלתם ישן נושן”.

אני – גדול ואין סופי. אבל אני מרגיש קטן. אני חייב להזמין על עצמי אור באמצעות לימוד ספר הזוהר, כדי שיגלה צורות נוספות שנמצאות בתוכי. אני גדל ועולה בסולם הרצונות עד שאני חוזר לאין סוף עם כל התכונות והרצונות האפשריים.

ומכאן, שבכל התהליך הזה אני צריך רק לרצות שיתגלו בי תכונות וצורות של רצונות מפותחים יותר. כל שעליי לעשות הוא למשוך את האור שיגלה אותי, את ה”אני” האמיתי שלי וכך להתקדם אל עבר האין סוף.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 30.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
סולם הרצונות
העולם הרוחני – זה העולם של רצונותינו
מסע בעולם הרצונות

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: זוהר, שיעור הקבלה היומי

במסגרת תוכנית הטלוויזיה “שלבי הסולם“, שוחחתי על “סעודה בכנס” עם ניב נבון, מנהל תוכן באתר האינטרנט של “קבלה לעם”.

להורדת התכנית: וידאו | אודיו

תכניות קודמות:
שיחה על כנסים
שיחה בנושא “הילדות”
שיחה על “חנוכה”

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, כללי

רגעים נבחרים משיעור הקבלה היומי

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: לימוד חכמת הקבלה, שיעור הקבלה היומי

שאלה: מדוע אנחנו פשוט קוראים בספר הזוהר, ולא מפרשים את משמעותה של כל מילה?

תשובה: אם אסביר את המשמעות של כל מילה כמו: “הרים”, “לילה”, “חושך”, “יום” – האדם יחשוב, שהוא השיג את משמעותן ויירגע.

הוא יחשוב, שהוא קרא קטע ולמד, וכעת הוא יכול ללכת רגוע הביתה. אבל אסור לו לצאת מהשיעור בהרגשה כזאת.

עליו לצאת משיעור הזוהר עם הרגשה שהוא לא הבין דבר – אפילו לא מילה אחת! הכול נעול וסגור, הספר מדבר על עולם שאיני מרגיש ואיני קשור אליו.

השתדלתי להרגיש אותו בצורה כלשהי – אבל לא הצלחתי, ואיני יודע כיצד לעשות זאת!

ועד שהאדם לא יכנס לעולם הרוחני, הוא אינו מסוגל להבין שהדבר החשוב באמת הוא הרצון שלו, ואילו הידע, כל המשחק הזה במילים ולימוד תיאוריות, יוצרים בתוכו מערכת מלאכותית כלשהי, שמרגיעה אותו ומסיטה אותו מהמטרה.

המורה הגדול שלי, הרב”ש, יכול היה לעשות כך שהאדם היה יוצא מהשיעור שלו עוד יותר ריקני מאשר כשהוא נכנס לשיעור!

תפקידנו הוא לעורר בתוכנו כזה רצון, שבמקומות היבשים ביותר כביכול, נוכל להרגיש שהבעיה היא דווקא בנשמתנו, שאינה מרגישה את עצם קיומה!

עכשיו היא רואה שהיא נמצאת במצב של חושך, דווקא בגלל שמאיר לה אור ממצבה הבא, שאליו היא אינה תואמת.

אני מרגיש, שאיני מסוגל להרגיש – וזו כבר הכרה בכך שאני מנוגד לעליון. ניתן לדמות זאת למקרה שבו אני תלוי לחלוטין באדם מסוים, אבל הוא נשאר אדיש כלפי, כמו קיר.

אני יכול להסתובב סביבו כאוות נפשי ולבכות, ואילו הוא יישאר בלתי חדיר ולא יגיב לתחינותיי.

עלי לאסוף את כל כוחותיי ולהבין, שזו התנהגותו של הבורא וכך הוא מראה את עצמו כלפי, כדי שאמשיך בדרכי, ללא קשר לתחושות שאני חווה, כמו שכתוב (בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, סעיף קלג’): “ורק הגיבורים, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, זכו תכף לקבל פני המלך”.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 30.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
הזוהר משנה את האדם
פוקוס על העולם הרוחני

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, זוהר, פוסטים נבחרים, שיעור הקבלה היומי

שאלה: האם אנחנו חייבים להבין את המשמעות הרוחנית והגשמית של כל מילה בספר הזוהר?

תשובתי: בשום פנים ואופן אסור להבין את מילות ספר הזוהר במובנם הגשמי, כי כך האדם מוריד את התורה עד לדרגת העולם הזה.

אנחנו צריכים לעלות מהענפים לשורשים, מהעולם הזה – כלפי מעלה, לרוחניות.

קודם כל, בעולם שלנו אין את אותם החוקים שיש ברוחניות. כל התסבוכת במציאות שלנו נובעת מכך שבני האדם מתארים לעצמם רוחניות, מבלי להימצא בה, ואחר כך בכוח מלבישים רוחניות בגשמיות, כאילו שיש לי כוח השפעה ביד ימין, וכוח קבלה – בשמאל, או שחלקים אחדים מגופי יותר קדושים, ואחרים – פחות וכו’.

אסור לנו לקשור רוחניות עם מה שאנחנו מבינים, מרגישים ועושים בעולם הזה. אין ביניהם שום קשר. אין שום דבר קדוש בעולמנו – לא בדרגת הדומם, הצומח, החי ולא בדרגת המדבר. ואין שום קדושה במעשיו של האדם בעולם הזה.

ספר הזוהר נקרא ספר קדוש, מאחר שבעזרתו אני יכול לעלות מהעולם שלנו, מהאגואיזם, לקדושה, להשפעה ואהבה לזולת.

אני – זה הנקודה שבלב, השייכת לעולם הרוחני – עולם הקדושה. הנקודה שבלב נמצאת בתוכי רק כמשקל נגד לכל הטבע האגואיסטי שלי, ובעזרת האמצעי הזה – ספר הזוהר, אני יכול לעלות לעולם של קדושה – להשפעה.

אבל, לא הנייר עם צבע הדפוס נקראים “קודש” וגם האותיות שבספר – אינם קדושים. אין בעולמנו שום דבר קדוש. הבעיה היא בכך, שבני האדם מתחילים לשייך לאדם או לפעולותיו קדושה. אבל כל הפעולות הן רק סימנים. לדוג’, כל סימני ההיכר לקיום המצוות – טלית, תפילין, ספר תורה, ארון קודש – זה רק סמלים לשיתוף הדדי של האורות והכלים, היחסים ביניהם, מצבים של הנשמה. והמצב של נשמה – זו הקדושה עצמה, השפעה.

ספר תורה, הנמצא “בארון הקודש” – זה רק סמל של מהות רוחנית, הנקרא זעיר אנפין, אשר משפיע על ידי אור הקדושה על הרצון – המלכות (כללות כל הנשמות) ועושה אותה משפיעה, מתקן את נשמותינו ומעלה אותנו.

אין בעולם שלנו דבר מלבד סמלים. ואותו האדם, שהופך חפצים ופעולות של העולם הזה ליותר או פחות קדושים, רק מסית את עצמו מדרך התיקון.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 28.12.2009

להשאיר תגובה | שלח לחבר |  הדפס

שייך לקטגוריה: הדת בראי הקבלה, זוהר, שיעור הקבלה היומי

עמוד הבא ←

• 
  
  
  
  
  
• לקריאת כל התגובות
  קבלת עדכונים בדוא"ל
  עדכוני rss
  רדיו קבלה
  הבלוגים שלי
  הבלוג בסלולר