קטעים נבחרים מהמקורות לציון ט"ו באב

1) אמרו בגמרא (תענית ד, ח) לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב… בהגיע יום חמשה עשר נתעורר הרחמים הגדולים עלינו… ומתחילים ימי הרצון, לכן לא היו ימים טובים כאלו מקודם. כן יהפוך הכל לטובה ולישועה ונחמה.
(ספר תפארת שלמה על התורה – פרשת דברים)

2) לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב… כי ט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבתשעה באב היתה הגזרה של מֵתֵי מִדְבָּר, שאז היו מתים בכל שנה במדבר, ובט"ו באב פסקו מתי מדבר. נמצא, שט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב.
(ספר ליקוטי הלכות – הלכות גטין הלכה ג)

3) אמר רב יהודה אמר שמואל, יום שהותרו השבטים לבא זה בזה (תענית ל ע"ב). רומז לנשמת ישראל שהם שבטים וענפים מהבורא, כי עד הנה הן ימי תמוז ואב… שאז הקליפה והסט"א מתגברות בעולם ונשמות ישראל אסורות ומיוחדות כל אחד בפני עצמו ואין להם פנאי להתוועד זה עם זה, בעבור שיש לכל אחד מלחמה בפני עצמו, הוא מלחמת היצר… המתגברת על האדם בעולם בעבור שאלו הימים יוצאים ממתכונתם וגבולם שהם גדולים ביותר…. אבל בט"ו באב, אז תשש כח החמה והסט"א, והבורא שופע הארתו על ישראל ושקטה הארץ קצת ממלחמות היצר, ואז "הותרו שבטים", הותר"ו, לשון התרת קשר, שאז הותרו הנשמות ישראל להתוועד ולהתקשר לבא זה בזה, והיינו שבו "היו בנות ירושלים", הם נשמות ישראל היראים ושלמים, יוצאות "בכלי לבן", רומז אף לאותן שאין יודעין שום ענין ומדה מעבודת הבורא… שזה שרומז ללבן בלא גוון כלל… ואף עליהם היה האור והבהירות שופע מהבורא… להשיג מעבודת הבורא… כפי כוחם. וזהו "כלי לבן שאולים".
(ספר עבודת ישראל – לט"ו באב)

4) לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב. יום שהותרו השבטים לבא זה בזה (תענית ל, ב)… כי הימים האלו נקראים ימי הרצון, כי זהו דרך הישר לפני האיש הולך תמים, שיהיה חפצו ורצונו לראות בטובת חבירו ולשמוח בישועתו בהשפעות טובות… כי עיקר שמחתו בטובת הכלל. לכן אם חנן ה' אותו בעושר וכבוד יהיה עומד ומצפה לראות זאת ג"כ אצל חבירו. וגם בעניני עבדות הבורא ובתורה וכל הענינים יהיה לבבו שלם כן עם רעהו. לראות בטובת חבירו כמו בעצמו. וזה פירוש "רצון יראיו יעשה". פירוש כאשר הקב"ה רואה הרצון טוב אשר ליריאיו לראות בטובת חבירו. אזי הקב"ה כל יכול וכוללם יחד למלאות משאלות לבבם שלא יחסר מהם כל טוב. לכן גם ביום ט"ו באב, שמתחיל להתנוצץ ימי הרצון, להיות הכנה על רצון ה' הבא עלינו לטובה, צריך להיות ג"כ רצון כל איש כלול בחבירו, להיות עומד ומצפה לראות טובתו. וזה הרמז בגמ' יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. פירוש, שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חבירו.
(ספר תפארת שלמה על התורה – פרשת דברים)

5) עִיקַּר הַחִיּוּת עַל – יְדֵי אַחְדוּת, עַל – יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים בִּמְקוֹר הָאַחְדוּת. וְהָעִיקָּר תָּלוּי בְּהָאָדָם שֶׁהוּא עִיקַּר הַבְּרִיאָה וּבוֹ תָּלוּי הַכֹּל כַּיָּדוּעַ. וְעַל – כֵּן וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ הוּא כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כְּדֵי לִכְלֹל בְּאַחְדוּת וְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא עִיקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, עַל – יְדֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם שֶׁמְּשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם נִכְלָלִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדוּת וְשָׁלוֹם.
(ליקוטי הלכות – ברכות הראיה וברכות פרטיות הלכה ד)

6) באמת כח האחדות גדול מאוד לעורר כח השורש מן השמים… רק לבנ"י… ניתן כח האחדות… ובבני ישראל נתקיים אח"כ בבנין המקדש. כי ביהמ"ק לא היה בנין עצים ואבנים בלבד. רק שע"י התחברות בנ"י שכל איש ישראל יש בו איזה חלק… וכתוב "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" ונעשה בנין למטה ע"י נפשות בני ישראל… וע"י בנין המקדש נתעלו להיות דבקות לנפשות בנ"י בעולם העליון.
(שפת אמת ספר בראשית – פרשת נח)

7) עומק הרע ורוממות שורשו הרי הוא עומק הטוב, נמצא שעומק השנאה הרי הוא עומק האהבה. ואם נחרבנו, ונחרב העולם עִמנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו ייבנה, על ידי אהבת חינם.
(הראי"ה קוק, אורות הקודש ג', עמ' שכ"ד)