זוגיות רוחנית, קטעים נבחרים מן המקורות על קשר בין בני זוג בדרך הרוחנית

1) ז"א ונוקבא דאצילות נבחנים לבחינת אחד בשיתוף, כי אעפ"י שהנוקבא כולה גבורות, מ"מ כל שלימותו של ז"א תלוי בחיבורו עמה, ואין אור א"ס שורה על ז"א זולת בשעת חיבורו עם הנוקבא. הרי שהם אחד בשיתוף, שאור אחדותו ית' שורה רק בשיתופם יחד.
בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, כרך ג', חלק ח'

2) דריש ר' עקיבא, איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן. פירש רש"י, שכינה ביניהן, שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן, יוד באיש והי באשה. לא זכו אש אוכלתן שהקדוש ברוך הוא מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש.
מסכת סוטה יז, א

3) זה שדרש ר' עקיבא, איש ואישה שזכו, שכינה ביניהן, הם זוכים לשלמות רוחנית גדולה יותר מהיותם נפרדים, וממילא כל עבודת ה' שלהם, הן בתפלה והן בעבודת קיום המצוות, נעשות יותר בשלמות, ולכן בין איש ובין אישה, שְׁמָם מורכב מהמילה אש, שהוא הכוח המניע בעולם.
ר' בחיי בן אשר, מדרש רבינו בחיי על התורה

4) ויברכם ביום ההוא לאמור, בךָ יברך ישראל, הוא כמ"ש, ה' זְכָרָנו יברך, יברך את בית ישראל. למה כתוב פעמיים, יברך? ה' זכרנו יברך, אלו הם הגברים. יברך את בית ישראל, אלו הן הנשים. כי הזכרים צריכים להתברך מתחילה ואח"כ הנשים, שנשים אינן מתברכות אלא מברכתם של זכרים. וכשהזכרים מתברכים, אז מתברכות הנשים. כמ"ש, וכיפר בעדו ובעד ביתו. שצריך לכפר על עצמו תחילה, ואח"כ על ביתו, שהזכר קודם לנקבה, כדי שתתברך ממנו.
… וכן בכל מקום נותן הקב"ה תוספת ברכה לזכר שנשא אישה, כדי שתתברך מתוספת זו.
וכיוון שאדם נושא אישה, נותן לו ב' חלקים, אחד לו ואחד לאשתו. והוא מקבל הכול, חלקו וחלק אשתו. וע"כ כתוב ברכה מיוחדת לנשים, יברך את בית ישראל, כי זהו חלקן. אמנם הזכרים מקבלים גם חלקן, והם נותנים להן אח"כ.
זוהר לעם, פרשת ויחי, "ויברכֵם ביום ההוא", פסקאות 494-495

5) תנו רבנן, האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אהלך".
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב/ב

6) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית ב, כד), כלומר, ראויה זו שתהיה מיוחדת לאדם והאדם מיוחד לה, ועל כן ראוי האדם לאהוב אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו, לרחם עליה ולשמרה, כאשר ישמור האדם את אחד מאיבריו. וכן היא חייבת לכבדו ולאהוב אותו כנפשה, כי ממנו נלקחה.
ר' אברהם בן דוד "ראב"ד", בעלי הנפש

7) אמרו חכמים אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה.
תנא דבי אליהו רבה, פרק ט

8) קראה אשה, להראות על האחדות באישיות ועל השוותם. ולהורות שלוקחה ממנו, ולכן חוייב שתהיה בטבעה נופלת על הסכמתו תמיד… וזה שאמר מצא אשה מצא טוב, רוצה לומר שמצא בה מה שמכוון ממנו בבריאה, כדכתבנו בשער י"ב, שתשתוקק לעשות רצון בעלה והוא ימשול להנהיגה ביושר ובחסידות, עד שימצאו יחד הטוב והמהנה והמועיל.
ר' יצחק עראמה, עקידת יצחק

9) תהא אשה זהירה שיהא שלום בינה ובין בעלה, ותהא אהובה ורצויה לבעלה, מפני שאמרו חז"ל (נדרים כ') בני המריבה ובני שנואת הלב הם עזי פנים ומורדים ופושעים.
רבינו יונה מגירונדי, אגרת התשובה

10) דרש רבי עקיבא, בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים.
ילקוט שמעוני על תהילים

11) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.
בראשית כ"א, י"ב

12) לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו.
ילקוט שמעוני, בראשית, פרק יב, רמז סח

13) כשאדם נושא אישה, הוא מתדבק בשכינה, כי מטרם שנשא אישה אין השכינה שורה עליו, כי אין השכינה שורה על מקום פגום. וכשהשכינה אינה שורה עליו, היא מונעת ממנו י"ב מתנות עליונות.
לכן כל השרוי בלי אישה, שרוי בלי טובה, כמ"ש, לא טוב היות האדם לבדו. ושרוי בלי שמחה, כמ"ש, ושמחתָ אתה וביתך.
ושרוי בלי ברכה, כמ"ש, להניח ברכה אל ביתךָ. ובלי שלום, כמ"ש, וידעתָ כי שָׁלום אוהלך. ובלי עזרה, כמ"ש, אעשה לו עזר כנגדו. ובלי כפרה, כמ"ש, וכיפר בעדו ובעד ביתו.
ובלי תורה, כמ"ש, האם אין עֶזְרתי בי ותושייה נדחָה ממני. ובלי חכמה, כמ"ש, חַכְמות נשים בנתה ביתה. ובלי חיים, כמ"ש, רְאֵה חיים עם אישה אשר אהבת. ובלי רצון, כמ"ש, מצא אישה מצא טוב ויָפֶק רצון מה'. ובלי עושר, כמ"ש, בָּטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. ובלי כבוד, כמ"ש, אשת חן תתמוך כבוד.
משום שאשת חיל, המלכות, נקראת יִראת ה', כמ"ש, יִראת ה' טהורה. כשאדם נושא אישה, נפתחים כל י"ב השערים להוסיף ברכות על ראשו, משום שיושב בסתר המלכות, ונשלם כעין של מעלה.
זוהר לעם, זוהר חדש, פרשת חוקת, סעיפים 17-19

14) עיקר הבית הוא אשתו, משום שהשכינה אינה מסתלקת מביתו בזכות אשתו.
כמ"ש, ויביאֶהָ יצחק האוהֱלה שׂרה אימו. שחזר ונדלק הנר, כמו שהיה בזמן שרה אימו, משום שהשכינה באה לבית בזכות רבקה. הרי שהשכינה שורה בבית בזכות אשתו.
זוהר לעם, בראשית-ב, "מי שיצא לדרך", פסקה 231

15) ויאמֶר האדם, זאת הַפַּעם עֶצם מֵעֲצָמיי ובָשׂר מִבשׂרי. עתה התחיל לשבח אותה, לזאת ייקָרא אִשה, שאין עוד כמותה, הכבוד של הבית. כל הנשים בפניה הן כקוף בפני אדם, אבל לזאת ייקרא אשה, שלמות הכול. לזאת ולא לאחרת. כי השם אשה מורה אש ה'.
זוהר לעם, בראשית-ב, פסקאות 217-218

16) כל זכר – הוא נושא המסורת הרוחנית, הזוכר… לכן נפל בתפקיד האיש למוד התורה, ובתפקיד האשה לעצב את המקום הארצי לשם כך. האלוקי יתמזג על ידי כן בארצי, ויפרח.
רש"ר הירש, על פרשת בראשית יז

17) …כמו שותפות, אם כל אחד ממלא את תפקידו, אזי כולם ששים ושמחים, כמו שכתוב, "אשר ברא אלקים לעשות", שבלי יגיעה אין שום דבר.
לכן הבעל הולך ומתיגע ומביא כסף, ואישתו לוקחת את הכסף ומתיגעת בזה, שהיא הולכת וקונה צרכי אוכל ומבשלת, ודואגת, שהמאכל יהיה בטוב טעם. ואזי שניהם ששים ושמחים.
אם האישה מבשלת בטעם טוב, יש לבעלה תאבון לאכול, ואזי יש לבעל כוח ללכת לעסוק ולהביא כסף. וכמו כן, אם הרגלים הולכים לרחוב והידים קונים ונותנים את המזונות למוח, אזי יש כוח למוח לחשוב.
כתבי הרב"ש, כרך ג', מאמר "ענין שותפות"

18) יכולות הנשים הצנועות למלט נפשם ונפש בעליהן ונפש בניהן, כאשר יבואו בעליהן איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, והם עייפים ויגיעים ואינם זוכרים לתת חלק מיגיעתם וממחשבות לבם לתורה, על הנשים להזכירם לפתוח ספר אחד מכתבי הקודש ולעסוק בדברי תורה, ולא ישעו בדברי בטלה, כדי שלא יהא על נפשם עוון גדול ואשמה, שבטל יום או לילה מן התורה, שעונש בטול תורה גדול מכל העבירות שבתורה.
רבינו יונה מגירונדי, אגרת התשובה

19) תלמידי חכמים, שנפרדים מנשותיהם כל ימות השבוע, כדי שלא יתבטלו מעסק התורה. הזיווג העליון מזדווג בהם, והשכינה אינה מסתלקת מהם, כדי שיהיו זכר ונקבה. כיוון שנכנס השבת, צריכים תלמידי חכמים לשמח נשותיהם, בשביל כבוד הזיווג העליון, כי גורמים זיווג עליון להשפעת נשמות, וצריכים לכוון ליבם ברצון ריבונם.
זוהר לעם, בראשית-ב, "מי שיצא לדרך", פסקה 229

20) …אדם שנפל לו מריבה עם אשתו, שהייתה בת מלך, ואמר לה דברים שאינם הגונים, התחילה היא להתרעם. כיוון שהתחילה לומר דבר, היה שם המלך, לקח לו המלך את הדבר, והיא שתקה ופסקה מלדבר. אמר לו המלך לבעלה, וכי לא ידעת שאני מלך, ולפניי דיברת דברים אלו.
זוהר לעם, פרשת וארא, סעיף 12

21) באה הגאולה ע"י מרדכי ואסתר כי אם לא כן, לא היה ראויה אסתר לגאול את ישראל כי אין ראוי שתבוא הגאולה על ידי אשה, כי עצם האשה שהיא תחת בעלה משועבדת, ואין האשה מוכנת לגאול את אחר, ולפיכך צריך שתהיה הגאולה ג"כ ע"י מרדכי ואסתר מפני שהיתה אשתו נחשבו כמו אדם אחד, להם באה הגאולה, על ידם, ואם היו מרדכי ואסתר מחולקים אין גאולה אחת ראויה שתבוא על ידי ב' מחולקים, כי מה להם שייכות זה לזה, אבל כאשר היה אסתר זוג למרדכי א"כ הם כמו דבר אחד וע"י שניהם ראוי שתבוא הגאולה.
מהר"ל, אור חדש, עמוד קיג