דף הבית / משבר עולמי / תקוות השלום

תקוות השלום

בעל הסולם, "השלום בעולם": "וכן מחוסרת ערך תקוות השלום… והכרח הוא שנמצאים וימצאו תמיד מיעוט חשוב בחברה, בלתי מרוצים מהתנאים המוצעים להם… והמה יהיו תמיד חומר מוכן לבעלי הקטטה החדשים, ולעושי השלום החדשים שיתגלגלו כן לאין קץ".

אנחנו רואים שברמה האנושית, אפילו הגישה שמבוססת על הכוונות הטובות ביותר לא תאפשר לנו להגיע לאמת ולשלום. תמיד יתגלו בעלי הקטטה שיתקעו מקל בגלגלי השלום.

מה לעשות? – שום דבר. החברה האנושית והטבע האנושי נבנו בכוונה בצורה כזאת שלא מאפשרת לנו להסתדר בעצמנו בחיים שלנו. אנחנו יכולים להכיר בכך שזה לא בכוחנו, אבל לא יותר מזה.

עוד כמה דם וייסורים יידרשו כדי שנכיר בכך שאיננו מסוגלים ליצור בינינו יחסים חברתיים תקינים אפילו בצורתם המינימלית? הרי טבע העולם מתגלה יותר ויותר כגלובלי, כאינטגרלי, כמחובר, כמקושר ותלוי הדדית, ומיום ליום הוא מצמצם את אותו "המקום" הקטן שבו אנחנו עוד יכולים להתקיים בצורה האגואיסטית הקודמת. החוקים החדשים מתקרבים אלינו בצעדי ענק.

מתוך רצון לפצות על מה שאיננו מסוגלים להשיג ללא האיחוד שלנו, החברה נעזרת בארגונים התנדבותיים למיניהם של חסד, עזרה הדדית וכן הלאה. אבל אנחנו עוד נראה כיצד ה"חסד" הזה דווקא מוביל אותנו לחורבן. על זה כתב בעל הסולם, שהחורבן מגיע דווקא מאלו שמשתדלים לעשות שלום.

יש רק פיתרון אחד לבעיה הזאת: חינוך לערבות, להדדיות. בזכות זה האנושות תוכל לקבל את ההרגשה הזאת שיש איזשהו יסוד מוצק שאפשר לסמוך עליו. אפשר להגיע לכך מתוך בניית הסביבה הנכונה. בנוסף לאלמנט של ההשכלה ומתן הידיעות, החינוך צריך לכלול בתוכו גם הפעלות מיוחדות שמאפשרות לסביבה להשפיע על האדם. ואם נתחיל לארגן את הסביבה הזאת, יתגלו דרכנו כאלה כוחות פנימיים שיאפשרו לה להיבנות. וללא זה, אין כל תקווה לשלום.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", 16.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
בכוח לא משיגים שום דבר
איפה הקלאץ'?
אי אפשר יותר להמתיק את האגואיזם

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest