קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמרי בעל הסולם "פרי חכם": "וזה סוד תפילה בציבור, שאסור ליחיד לצאת מהכלל ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חרבן לנפשו, כמו שכתוב כל המתגאה".
לא קל להתגבר על הבעיה הפסיכולוגית הקשה הזאת. האגו שלנו אינו מאפשר לנו להכיר, לזכור, לעכל ולקבל את העובדה שרק על ידי היציאה מתוך גבולות הגוף, שם בחוץ אנחנו נמצא את הכלי של נשמתנו. וכל מה שנדמה לי עכשיו מבחינה פסיכולוגית כ"אני" שלי, הוא קיים רק בדמיון שלי כדי שאני אבטל את הדמיון הזה, אנטרל אותו ואראה את עצמי מחוץ לו.
כדי לקבל את העובדה הזאת, את תפיסת העולם הזאת ולחיות איתה, נחוצה לנו תמיכה חזקה מצד הסביבה, לימוד, עבודה מסורה וערבות הדדית. מזה מתחילה כל פעולת התיקון, כי כל פעם יש לנו תוספת אגו ועלינו שוב לעבוד עם עביות נוספת, כדי להחליט למרות זאת שהכלי שלנו נמצא מחוץ לו.
האמרות, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" ו"אהבת לרעך כמוך", נראות לנו ככללי אדיבות פשוטים של התנהגות "תרבותית", הטפת מוסר. אך לא, מדובר על הנטייה הפנימית שקיימת באדם שרוצה למצוא את חלקו הפנימי, את נשמתו, ולהתחיל לתקן אותה.
לכן, מי שמתפלל עבור עצמו, לא רק שלא מתקדם ברוחניות, אלא הוא גורם נזק עצום לעצמו, כי על ידי זה הוא חותך את עצמו מהיתר ומעמיק את השבירה. על אף שברור, כי גם הפעולות השליליות הן בלתי נמנעות, כי האדם חייב להגיע ל"הכרת הרע", עד שיבין וירגיש שזה יחס לא נכון.
אבל אנחנו כבר קרובים לסיום של העבודה האמיתית שלנו ולכן, חייבים להבין ולחזק כל הזמן את הדעה הכללית שרק בתוך "אנחנו" ולא בתוך "אני" ישנו קיום רוחני, התקדמות, חיפוש, יישום העבודה, רק בינינו. בדיוק לשם עלינו למשוך את כל הכוח, להשתדל להרגיל את עצמי לנקודת מבט כזאת ולשנות את ה"אני" ל"אנחנו" כדי לחיות בתוך הנשמה.
ידיעות קודמות בנושא:
להתפלל עבור כל אחד או עבור כולם?
כאיש אחד
בואו נבקש כולנו יחד!
