קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך האדם מצליח להבין שהוא תלוי בסביבה? האם יש אפשרות להגיע לזה ללא מכות בדרך?
תשובתי: המכות האלה "מיישרות" את הרצון לקבל, הן נותנות לו את הצורה, כמו שלשים בצק ולפעמים מכים בו. האדם בעצמו אינו יכול להגיע לאותה התוצאה, כי הכוח ההגנתי של האגו לא ייתן לאדם לסבול.
הוא לא רוצה להתכופף, ולו במקצת לכופף את עצמו. הוא יתפתל בכל שיטה אפשרית, העיקר לא לאפשר לשנות את צורתו המועילה לאגו.
נאמר, אין רגע יותר מאושר בחייו של אדם, אלא שמגלה שמיואש מכוחותיו עצמו, ואז נשארת לו רק תפילה. והתפילה כבר צריכה לעבור דרך הסביבה, דרך החברה, כי אין לך דרך אחרת. הבורא נמצא בתוך הסביבה, בתוך הקבוצה, בתוך הכלל, העָם. ולכן, כאשר אתה פונה לבורא, אתה חייב לפנות דרך הכלי הכללי.
אתה חייב להיכלל באותו הכלי שהבורא נמצא בו. אין אור בלי כלי, לכן, אם אתה רוצה לפנות לבורא, אתה צריך לפנות לאותו הכלי שבו הוא נמצא.
אני צריך חשמל, אז איך אפשר לקבל אותו? אתה לא תופס ברקים בשמיים, אלא מתחבר לסוללה או לשקע שבתוכם נמצאת אנרגיית החשמל. אתה חייב להתחבר לאן שהוא ולקבל את החשמל הזה דרך הכלי.
לכן אתה לא יכול לפנות לבורא בצורה ישירה, אגואיסטית, כפי שרצית וחשבת קודם. אלא עכשיו אתה מבין, שהבורא נמצא בתוך החברה. אפילו שהגעת להכרה הזאת על ידי מכות, אבל חסכת מכות וזמן, על ידי זה שדיברת וקראת על זה, הושפעת מזה, ובסופו של דבר, קיצרת את הזמן.
התוצאה היא בכל זאת זהה, אבל אתה כבר מתחיל לחפש אותו בתוך הכלי, שם, איפה שהוא נמצא. כל הנשמות מחפשות איך להתחבר ל"מלכות דאצילות", כי שם מתגלה הבורא.
"זעיר אנפין" בעצמו מנותק מאיתנו ואנחנו לא יודעים מה זה. אנחנו מקבלים את ההעתקה וההשפעה שלו דרך "מלכות". על ידי היגיעה שלנו "מלכות" נצמדת ל"זעיר אנפין" ומקבלת ממנו אור לפי החסרונות שלנו. אנחנו עובדים דרך הכלים. גם מילויים, זה הכלים שלנו.
בכל מקרה בחיים שלנו אנחנו אף פעם לא מודדים את הכוח עצמו, אלא רק את ההשפעה שלו על משהו. כי אנחנו נבראים.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 04.12.2014
ידיעות קודמות בנושא:
תפילה בסיום של כל המאמצים
למה עד עכשיו אין תשובה
כמו אגוזים בקליפה
