קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו משתדלים לבצע פעולות הדדיות בהשפעה, אנחנו מדברים על אהבה בינינו. אפילו שהיא איננה, אבל אנחנו בכל זאת מדברים על השפעה, על אהבה לבורא ועל הדבקות עימו, על הדבקות בינינו, על חיבור ואיחוד, בקיצור, על הכלי המתוקן. לאחר השבירה של הכלי הכללי אנחנו מדברים על תיקונו. פעם הייתה קיימת נשמה אחת, ואנחנו מדברים על חיבור מחדש של הנשמות הפרטיות לאחת.
הדיבורים האלה מאפשרים לנו להתפעל זה מזה איכותית וכמותית, ובהדרגה כל המאמצים שלנו מתאספים לאחד שלם. בסופו של דבר אנחנו ניצור כזה מצב שממנו נוכל לצעוק, כלומר, להעלות תפילה משותפת. כאשר אנשים מתאספים ביניהם, אפילו שהם מעטים, אבל יש להם כלים והרבה אבחנות, אז הם מעלים "תפילת רבים".
אבל התפילה הזאת צריכה להיות מכוונת למקור אחד, למטרה אחת, להיות אחת. הם רוצים לקבל לתוך הסביבה שלהם את התכונה של ההשפעה ההדדית, שאותה הם מתארים לעצמם כערך עליון. התכונה הזאת, הכוח הזה שמוליד ומחייה הכול, הם מכנים בשם "בורא", ורוצים שהוא יתגלה ביניהם בהתאם למאמצים שהושקעו.
תכונת ההשפעה לא נמצאת איפה שהוא בחוץ. ולכן, אם החברים משתדלים, אז היא תתגלה דווקא בפנים, ביניהם. היא מגיעה כאילו משני כיוונים. מצד אחד, אין כלי ומצד שני, אין אור, אבל כאשר החברים משתדלים להיות יחד, עוד ועוד, ברגע מסוים בו זמנית נולדים, נוצרים הכלי והאור יחד. הם אינם יכולים להתקיים בנפרד.
כך אנחנו עובדים, באמצעות בקשה, תפילה משותפת, מתקרבים לגילוי הזה, הגילוי בתוכנו של תכונת ההשפעה והאהבה, שזהו הבורא.
כאן חשוב לזכור שבשלב ההכנה אנחנו לא מגלים את התכונה עצמה, אלא את הנחיצות בה. אנחנו לא יודעים מראש מה היא התכונה הזאת. אנחנו כאילו רוצים לרכוש אותה, ואחר כך, כאשר היא מתגלה, זה מתברר כהפתעה אמיתית, בכלל לא מה שחשבנו. כי מדובר על מה שלא נמצא בטבע שלנו.
לכן, דרושה לנו רק נחיצות, ובה אנחנו נמצא איזו ציפייה, תחושה מוקדמת. אפילו שזה לא משקף את המציאות העתידית, בכל מקרה במשחק הזה האדם חייב לתאר לעצמו את המצב הבא.
