קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אתה אומר, שהמכבים נלחמו למען גישה רוחנית, אלטרואיסטית, למען העולם ולמען מקומו של האדם בתוכו. איך בדיוק המציאות הרוחנית קשורה ליחסים ביני לבין אנשים אחרים?
תשובתי: היא קובעת את העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך". האדם יוצא לתפיסה של המציאות החיצונית, בכך שמתחיל להעמיד את הזולת מעל עצמו. וזהו ההבדל בין הגישה היהודית לגישה היוונית. עבור זה נלחמו המכבים.
ואילו היום, הגישה האגואיסטית אופיינית לכולם, כולל גם ליהודים.
שאלה: כיצד שתי הגישות הללו קשורות ליחס לבורא, אם בעיקרון מדובר על יחסים בין בני אדם?
תשובתי: אני משתדל לצאת מתוך האגו שלי, מהאינטרסים האישיים שלי החוצה, לקראת הזולת. יחסים כאלה אנחנו בונים בקבוצה, כאשר החברים הופכים ליותר חשובים בעיניי מאשר אני בעצמי.
כולם בקבוצה שלנו רוצים להשיג תפיסה של מציאות יותר עליונה, אבל לשם כך אנחנו צריכים לצאת מתוך הגבולות של חמשת החושים הגופניים שלנו, להתעלות מעליהם. ואנחנו עולים בכך, שמייצבים מעל התפיסה האגואיסטית שלנו חוש חדש שמבוסס על השפעה, על אהבה לזולת.
המקובלים תיארו את העבודה הזאת בצורה מדויקת וברורה מאוד. ואם אנחנו פועלים בצורה כזאת, אז בקירוב בינינו מגלים, שאיזה כוח אלטרואיסטי מקיף ועוטף אותנו. מקודם הוא היה חומק מתפיסתנו, ואילו עכשיו אנחנו מרגישים שחייבים לגלות ולהרגיש אותו.
לשם כך אני צריך להפוך להיות דומה לו, לרכוש כוח השפעה ואהבה דומה. רק במידה של כאלה שינויים פנימיים אני יכול להרגיש את הכוח העליון השורה בחוץ. אחרת, פשוט אין לי במה לקלוט אותו, אני עיוור כלפיו.
אבל תחילה אנחנו נולדים כ"יוונים", כל אחד מתמקד בעצמו. זה טבעי לחלוטין, גם לא יכול להיות אחרת. נאמר: "יצר לב האדם רע מנעוריו". יתרה מזה, נאמר: "בראתי יצר רע". במילים אחרות, הנברא, זה דווקא יצר הרע, האגו ששולט בכל אדם.
ואילו חכמת הקבלה אומרת, שצריך להתעלות מעל למהות הזאת, להפוך את האגו, ובמקום לשנוא את הזולת, לאהוב אותו.
שאלה: למי מיועדת ה"התחדשות של מערכת ההפעלה" הזאת? האם רק ליהודים או לכולם?
תשובתי: לכולם. כל אחד מסוגל לזה, אם יש לו לזה נטייה ודחף מתאימים. ולאט לאט, עם ההתפתחות הכללית של האנושות, אנחנו הגענו לזמן, כאשר הנטייה הזאת מתעוררת אצל רבים. כל אחד יכול, ובסופו של דבר, כל אחד יהיה חייב "להתחדש". החל מהשלב הנוכחי, לאורך כמה דורות, כולם יבואו לזה.
שאלה: נניח שאדם, בעובדו על עצמו, הצליח ליצור כזה שינוי צורה פנימי. מה יוצא לו מזה?
תשובתי: הוא רוכש חיים בעולם אחר, היכן ששורה רק כוח האור, כלומר כוח של השפעה ולא כוח של קבלה. האדם מזדהה איתו ומוצא את עצמו בעולם שכולו טוב. אין יותר תחרותיות, אין רע, אלא נצחיות ושלמות.
זה מה שאנחנו רוכשים בזה שמשנים את עצמנו, התעלות מעל החיים והמוות, מעל הרע אל הטוב.
אבל ה"התחדשות" הזאת אינה מתממשת על ידי מישהו מהצד, לא על ידי איזה "קליק" על איזה מחשב על, אלא אנחנו בעצמנו מבצעים אותה. אני עושה הכול בעצמי, במודע ובמכוון, ולכן אני מרגיש, רוכש את כל המציאות של הבריאה.
