קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מהם אור פנימי ואור מקיף?
תשובתי: כל עוד לאחר הצמצום אינני מנסה לקבל בכוונה על מנת להשפיע, נדמה לי שהצלחתי! ועכשיו אני מתכוון לקבל על מנת להשפיע, לעשות את מה שהעליון רוצה, לגרום לו לתענוג.
אני מרגיש שהוא רוצה שאקבל ממנו! אני לוקח את הרצון שלו ושלי, ממלא את הרצון שלי בתענוג, ממלא את הרצון שלו בתענוג שלי, ובכך אני גורם לו שמחה. ולאחר מכן, גרמתי לו ולי תענוג באופן חלקי, שימחתי אותו בכוונה שלי, שאני עושה זאת רק למענו, והכוונה הזאת הוטבעה גם בתוכי. אז מה הלאה?
עכשיו קורה כאן איזושהי התנגשות: הרי אני רוצה להפוך להיות משפיע, ולכן אני מפסיק לקבל. האור נשאר מסביב בצורה של אור מקיף ולוחץ עליי מבחוץ. אני לא קיבלתי אותו, מפני שלא יכולתי לקבל "על מנת להשפיע", והוא נשאר מבחוץ ולוחץ עליי.
האור הזה מעורר בי רצון (עביות) עמוק יותר, כי הרי אינני מקבל, מפני שאינני רוצה להיות המקבל, אלא אני רוצה להיות המשפיע. כלומר אני מצער את בעל הבית, שרצה שאקבל הכול.
כל עוד אינני מקבל שום דבר, אין שום בעיות. ישנו בעל הבית שהפוך ממני ומנוגד לי, ואינני רוצה לקבל ממנו, כדי לא להישרף.
אך כאשר כבר קיבלתי קצת, הקבלה החלקית הזאת קושרת אותי אליו, ואותו אליי. אנחנו כבר בדבקות בגוף (תוך) הפרצוף. ובהשוואה לזה, אנחנו מרגישים חיסרון בדבקות מחוץ לפרצוף, בסוף שלו. כלומר עכשיו מופיעה אצלי הרגשה חזקה עוד יותר של הריחוק שלי, יותר מקודם!
עשיתי פעולה טובה, אבל עכשיו אני מסתכל על עצמי מתוכה ורואה שאני הרבה יותר גרוע מאשר קודם. פשוט מקודם לא שמתי לב לזה! ולכן הפרצוף הזה אינו מסוגל להישאר באותו המקום. המצב הזה מתגלה לי כאשר אני משיג דבקות קטנה, ובכל השאר לא. בזכות זה אני מקבל הסתכלות חדשה על עצמי, ואז אני מבין עד כמה אני רע, עד כמה אני הפוך, עד כמה אינני מסוגל להשפיע.
הרי הרגשתי בתוכי דבקות, בתוך החיבור, הרגשתי עד כמה הבורא רוצה להשפיע לי, וכמה שזה יהיה נפלא אם אעשה את זה למענו. כל כך הרבה דברים חדשים ייתן לנו החיבור הזה! ועכשיו אני מרגיש שסירבתי בעצמי לדבקות המלאה.
זה לא מאפשר לי להישאר במקום, ואני מגרש את האור, כי אין בכוחי לסבול מצב כזה. ועכשיו אני מקבל שכבה נוספת של רצון. כמו שמקודם לא יכולתי לסבול להיות המקבל ועשיתי צמצום, כך גם עכשיו, אין בכוחי לסבול ואני בורח מהמצב הזה, כביכול מצמצם את עצמי.
אבל זה לא צמצום, זו פשוט הסתלקות. אינני יכול להישאר שם יותר. הרי העליון רוצה דבקות מלאה ומושלמת, ועכשיו אני מרגיש עד כמה אני מנוגד והפוך ממנו, מהשלמות הזאת. במקום דרגת הרצון קודמת, מתעורר בי רצון בעוצמה חדשה, "עביות א'".
זה לא סתם רצון יותר גדול, אלא רצון שנולד על רקע ההרגשה שאינני מסוגל להיות המשפיע. בבחינה הקודמת היה רצון גדול יותר לקבל וליהנות. ועכשיו אני סובל מכך שאינני משפיע, זהו רצון שונה לגמרי במהותו. ולכן, כשאני דוחה את האור ומגיע למצב הבא, לפרצוף הבא, אני מבצע פעולה עם המסך בדרגת הרצון הראשונה החדשה (א').
איזה פרצוף חזק יותר, גלגלתא או ע"ב? – מבחינת הרצונות, ע"ב יותר חזק, ומוסיף לגלגלתא. אך מבחינת האורות, גלגלתא יותר חזק, כי בה נאסף כל האור.
תארו לעצמכם שכל זה קורה בתוך רצון אחד, כל זה כביכול מתבשל בתוך סיר אחד. אז זה יהיה מובן יותר. לא צריך לחלק את זה לפרצופים נפרדים. טוב לדעת כיצד זה מתרחש באופן סכמאטי, בתיאוריה. אבל ממנה צריך לעבור להרגשה חיה ברצון לקבל החי, שבתוכו משתנים כל מיני המצבים, התכונות, ההתפעלויות. הכול קורה בתוך הרצון הזה, כמו בתוך סיר עם איזשהו תבשיל, שכל הזמן רותח…
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "פתיחה לחכמת הקבלה", 18.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אתה הרי רצית את זה בעצמך
כאשר האור מתדפק פנימה
מערכת חישוב דואלית: האור והרצון
