דף הבית / חכמת הקבלה / שורשים רוחניים / שתי שפות ייחודיות ושורשיהן הרוחניים

שתי שפות ייחודיות ושורשיהן הרוחניים

שאלה: מהם השורשים הרוחניים של השפה העברית ושאר השפות?

תשובתי: לאחרונה אפשר למצוא את המידע הזה באינטרנט. לא מזמן התגלה, כי ההירוגליפים המצריים מקורם בשפה העברית העתיקה. הסוג הראשון של כתיבה באותיות בעברית הגיע אלינו מאדם. הוא גילה שיתוף פעולה הדדי בין שני כוחות, כוח חכמה (אור חכמה, שיורד מלמעלה למטה) וכוח בינה (אור חסדים, שנע במישור באופן אופקי).

שיתוף פעולה הדדי כזה בין ווקטורים אנכיים ואופקיים בונה, כמו באוסצילוסקופ, צורות שונות, אלה כל הצורות של האותיות. לכן הכתיבה מרובעת, מפני שהיא מורכבת מארבעה אלמנטים, ארבע בחינות של אור ישר.

הרצון לקבל מתחיל את התפשטותו מאמצע בינה ובעוברו דרך ז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות הוא יוצר 22 אותיות: תשע אותיות בז"ת דבינה, תשע אותיות בזעיר אנפין וארבע אותיות במלכות.

מתחת למלכות ישנו מסך נוסף, שנקרא "פרסא", הוא מורכב מחמש אותיות סופיות (מנצפ"ך) שמסמלות מחסום פוטנציאלי שדרכו אור חכמה לא יכול לעבור כלפי מטה.

זה הבסיס לאלף-בית של שתי שפות הקרובות במהותן: העברית והארמית. הן נשמעות קצת שונה, אבל האלף-בית שלהן זהה. אחת מהן מסמלת ירידה של האור, והשנייה מסמלת ירידה של הרצון. לכן הן משלימות זו את זו. בעולם אין שתי שפות עם אלף-בית אחד מקביל זה לזה, אלא רק בהבעת תכונות עליונות. באופן זה, אנחנו משתמשים גם בעברית וגם בארמית. בשפה ארמית, השימוש לעיתים רחוקות מפני שהיא מסמלת רצונות, והם מתאפיינים כחושך. ואילו העברית נובעת מצד האור ולכן אנחנו משתמשים בה לעיתים קרובות יותר.

ספר הזוהר, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי כתובים בעיקר בשפה הארמית, מצד הרצון. בעל הסולם כתב פעם מכתב רציני מאוד בארמית, מפני שהוא רצה להביע בו ראייה מצד הכלים, מצד האותיות, הכוחות, ולא מצד האור.

הדקדוק של שתי השפות בנוי על סמך התאמה בין שני כללים רוחניים, במדויק. לכן הוא לא משתנה. הוא נשאר זהה עד היום בדיוק כפי שאדם גילה אותו כמעט לפני 6000 שנה. אנחנו יכולים לפתוח ספר בן 4000 שנה, נניח את "ספר היצירה" של אברהם, או את התורה, שהיא בת 3000 שנה, או ספרים שנכתבו בארמית/עברית לפני אלף שנה, ולקרוא אותם בקלות, ולהבין על מה הם מדברים.

אם היינו פוגשים היום מקובל גדול מהעבר, שחי נניח לפני 3000 שנה, אז היינו יכולים לדבר איתו בחופשיות, היינו מבינים את השפה שלו, ולא היו לנו בעיות בהבנה הדדית. זו הייחודיות של השפה העברית, מפני שהיא מיועדת לסימון פעולות עליונות.

מתוך שיעור וירטואלי, 9.07.2017

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest