שקיעתה של הפילוסופיה

מימי קדם וכמעט עד ימינו אלה, המקובלים הלכו במקביל למחשבה הפילוסופית, עד שהיא לא נעלמה לגמרי. במשך כל ההיסטוריה אנחנו מנוהלים על ידי הרצון ליהנות שגדל. הוא דוחף כל דור להגשמות חדשות בשׂדה האגואיזם. על ידי יישׂום הרצונות שלנו, אנחנו משתמשים בשׂכל האגואיסטי הבריא, כדי לרכוש, להשיג, לתפוס, לפתח וכולי.

אך היום ההתפתחות האגואיסטית הסתיימה, מגיע זמן התיקון. במישור העולם שלנו האגואיזם מיצה את עצמו, התגלה במערכת השלמה, וזה מה שהיה דרוש. עכשיו כשאנחנו מביטים על העולם הסגור ב"אריזה" הזאת, איננו מוצאים במה עוד למלא את חיינו. וכשנפסק החידוש, כשאין יותר ממה ליהנות, האדם נקלע לצרה. וזהו המצב העכשווי הגלובלי של העניינים. באיזה כיוון להתפתח הלאה? האם לטוס למאדים או לפחות לירח? בשביל מה? לשקוע בקרקעית האוקיינוס? בשביל מה? לחפשׂ בעלי חיים שאינם ידועים למדע? בשביל מה? אין לנו כבר צורך בשום דבר. הרצון האגואיסטי התגלה במלואו, כבר לא ניצתים בנו דחפים והשתוקקויות. המשׂחק הסתיים.

מכאן נובע סופה של הפילוסופיה וגם באופן כללי סופה של הגישה הרציונאלית-הצרכנית שהכריזה: "בואו ננצל את השׂכל שלנו כדי למלא את הרצונות שלנו". הרצונות כבים, והשׂכל, שהוא התוצאה הישירה מהם, נכנע. עוד מעט אנחנו נראה כיצד לנגד עינינו האנושות "מיטמטמת". כשאנחנו מביטים על זה מנקודת מבט קבלית, אנחנו נהיה פשוט בהלם כשנראה על מה מדברים בני האדם, על מה הם כותבים, איזה סדרות וסרטים הם רואים.

אנחנו נגיע למצב שהם, כמו ילדים קטנים, ישחקו ב"צעצועים" שלפני 50, 100 שנים היו נחשבים לסימן של ערפול של שיקול הדעת. זאת הסיבה שהפילוסופיה נכחדת, שבמשך עשׂר השנים האחרונות היא מנסה רק להציל את עצמה בכך שנשארת בשולי ההיסטוריה. כבר לא מתחשבים בה מאחר ונגמר לנו מלאי הרצונות. אין לנו צורך יותר בשום הישׂגים, ולכן אין גם צורך בשׂכל האנושי, הרוב בהחלט מסתפק בבהמיות. המחזור הסתיים, והגיע הזמן לעשות לעצמנו דין וחשבון על ה"עבודה שנעשתה". אז הנה, כל עוד הפילוסופים היו "על הסוס", המקובלים שתקו בהמתנה לסיום ההתפתחות האגואיסטית. עכשיו כשהסיום הגיע, אנחנו עומדים בפני נקודת השבירה: הישן מסתיים ועלינו לגלות את השלב הבא.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 24.11.2010

ידיעות קודמות בנושא:
פילוסופיה הפוכה – השפעה לזולת